Skip to content

אסי דיין: המסך ירד. עולם התרבות הישראלי בוכה על יוצר ענק

עולם התרבות הישראלי אבל על מותו של אסי דיין, מהיוצרים הגדולים ביותר של הקולנוע הישראלי. טוביה צפיר: "הוא היה גאון, נונקונפורמיסט, אדם ויוצר מבריק". גילה אלמגור: "אסי היה אחד בדורו. משורר ובמאי ושחקן נפלא". אמו רות דיין: "התינוק שלי הלך". אסי דיין מת הבוקר בביתו בתל-אביב בגיל 68
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ביקורת נוקבת על החברה הישראלית. דיין. צילום: ציפי מנשה

אסי דיין, במאי, תסריטאי, שחקן, סופר, משורר, פזמונאי, צייר, עיתונאי ופובליציסט, נפטר הבוקר בגיל 68. דיין, מהיוצרים הבולטים ביותר בתרבות הישראלית, נמצא הבוקר מת בביתו בצפון תל-אביב. המטפל שלו, שהגיע לביתו, הזעיק את אנשי מגן דוד אדום לדירה לאחר שדיין הרגיש ברע. למרות מאמצי ההחייאה, נאלצו הפרמדיקים לקבוע את מותו במקום. 

אמו של אסי, רות דיין בת ה-94, אמרה הבוקר בקול שבור: "התינוק שלי הלך. רק אתמול דיברנו בטלפון והוא סיפר לי על הסרט החדש שלו. הוא כל הזמן כתב וקרא, הזיכרון שלו היה נפלא וכל זה ברגע אחד איננו". 

עולם התרבות הישראלי בוכה ומתאבל על לכתו של יוצר ענק, מקורי ואמיץ, שהשפיע יותר מכל אחד אחר על הקולנוע הישראלי. טוביה צפיר, שעבד עם דיין, בין היתר בסרט "גבעת חלפון אינה עונה", אמר הבוקר: "אסי היה גאון, נונקונפורמיסט, פורץ דרך, אדם ויוצר מבריק". לאחרונה עבד דיין על תסריט המשך ל"גבעת חלפון". השחקנית ניצה שאול: "אני בשוק, אסי הוא משורר עמוק וענק". שייקה לוי: "הוא היה אדם ויוצר איכותי בצורה יוצאת דופן, איש אשכולות, מוכשר, יפה ומלא כרימון. היה תענוג לקרוא ולשחק את מה שעשה. חבל שאיבדנו אותו, כל כך חבל".

השחקנית גילה אלמגור, שעבדה עם דיין בסרט "החיים על פי אגפא": "כששמעתי בבוקר על אסי דיין, חשבתי שזו מתיחה. הוא עבד עד הרגע האחרון והיה אמור להשתתף היום בסרט סטודנטים. אסי היה יוצר אדיר. אחד בדורו. זה לא רק הקולנוע, זו התרבות הישראלית שאיבדה ילד גאון. הוא נפל וקם כמו עוף החול והתחדש והפתיע והדהים. הוא היה משורר ובמאי ושחקן נפלא. לבי עם אימא שלו שהחזיקה אותו בשנים האחרונות. דור הולך ודור בא, אבל 68 ליוצר כמו אסי זה מוקדם מדי. הוא עבד על שני תסריטים חדשים והיה אמור לשחק תפקיד ראשי בסרט". 

השחקן והזמר שולי רנד: "היתה בו תמימות של ילד קטן ואת זה ראו דרך הביקורת שלו על החברה הישראלית והיכולת שלו לומר את האמת שאחרים לא העיזו לומר".

"רק אתמול שוחחנו בטלפון". רות דיין עם אסי ואחותו יעל

אסי דיין נחשב מאז שנות ה-60 לאחד מאנשי הקולנוע הישראלים החשובים ביותר, וכן לאחד השחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה בארץ. בין הסרטים הבולטים ביותר שכתב וביים: "גבעת חלפון אינה עונה", "מר באום", "שמיכה חשמלית ושמה משה", "שלאגר", "החיים על פי אגפא" ו"ד"ר פומרנץ". במהלך חייו זכה לפרסים רבים על סרטיו ומחזיק בשיא הזכיות בפרס אופיר (האוסקר הישראלי): שמונה פרסים – 3 לתסריט, 1 לבימוי, 2 לשחקן ראשי, 1 לשחקן משנה ו-1 למפעל חיים.

דיין, בנם של הרמטכ"ל ושר הביטחון משה דיין והפעילה החברתית רות דיין, נכדו של הפוליטיקאי שמואל דיין ואחיהם של הפוליטיקאית יעל דיין והפסל אודי (אהוד) דיין. לדיין ארבעה ילדים משלוש נשים: אהרונה דיין, אהבתו הגדולה, שנפטרה בשנה שעברה (ממנה נולדו עמליה דיין ואבנר דיין), קרולין לנגפורד (שילדה את השחקן והעיתונאי ליאור דיין) והשחקנית האיטלקיה אוגוסטה נוימן (שילדה את אסיה נוימן-דיין). בן דודו מצד אביו הוא המשורר והסופר יהונתן גפן. 

לדודתו ראומה ויצמן, אחותה של אמו רות דיין ורעייתו של נשיא המדינה המנוח עזר וייצמן, אמר פעם אסי: "את הדודה הטובה ביותר שלי". ראומה השיבה לו: "אבל אני הדודה היחידה שלך". דיין: "גם אם לא היית הדודה היחידה שלי, את הדודה הטובה ביותר". 

האם חזה את מותו? דיין בסרט "ד"ר פומרנץ"

בחודש יוני 2008 הצטלם דיין בעירום מלא לעיתון "ידיעות אחרונות" לכתבת מיצג שאותה הגדיר "המדינה זה אני", ושבה השווה בין מצבו הפיזי והנפשי הרע לבין מצבה של מדינת ישראל. כשבוע לאחר מכן הזמין דיין את כתב התרבות של ערוץ 10 לצלם בביתו הפרטי את מצבו הבריאותי והכלכלי המתרופף. דיין הצטלם על מיטתו ללא חולצה כאשר מסביבו לכלוך רב, שיניו התותבות מורכבות בצורה מרושלת, צלקת מניתוח גב שעבר צולמה מקרוב ושאריות אבקת קוקאין מונחות על קצה חוטמו.

הראיון עורר רעש ציבורי בעיקר סביב השאלה האם ערוץ 10 היה צריך לנצל את מצבו של דיין לטובת מדרוג טוב יותר. בערוץ טענו כי דיין הזמין את הראיון על מנת שיעזרו לו, ושבעקבות הראיון עמו, ארגוני האמנים ומשרד התרבות מחפשים דרכים לעזור לו.

"הוא כל הזמן כתב וקרא, הזיכרון שלו היה נפלא". אסי דיין בסדרה האוטוביוגרפית "החיים כשמועה"

בשנת 2009 נעצר דיין על ידי המשטרה בחשד שהתעלל בבת זוגו. בית המשפט החליט לשחררו למעצר בית בחוותו של כושי רימון בערבה. לאחר פחות מיממה עצרה אותו המשטרה שנית בחשד שהפר את הצו וניסה ליצור קשר עם בת זוגו. בספטמבר אותה שנה החליט בית המשפט לסיים את מעצר הבית. אולם באוקטובר נגזרה על דיין שנת מאסר על תנאי, לאחר שהורשע בתקיפה ובאיומים.

ב-2012 שודרה בערוץ 8 הסדרה האוטוביוגרפית-תיעודית של דיין, "החיים כשמועה", שעוררה עניין רב ובה דיין חושף את חייו ואת מעלליו, יחסיו עם נשים, תהליך היצירה, הסמים, ההצלחות והאכזבות, וגם סוגר חשבון עם אביו משה דיין. הסדרה שודרה בראשית 2013 גם בערוץ 10.

דיין נולד בשנת 1945 בנהלל, וכבר בגיל 14 הספיק לפרסם קטעי שירה ברבעון "קשת". בגיל 15 הוציא ספר שירה "אוטוביוגרפיה זמנית". בגיל 17, נעצר בקפריסין ונדון לחודש מאסר, לאחר שהגיע לשם חמוש באקדח, יחד עם חבר שנשא דרכון מזויף. עם גיוסו לצה"ל התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד 890. לאחר שחרורו מצה"ל למד דיין במשך שנתיים פילוסופיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. דיין נחשב כאוטודידקט בתחומו, כאשר ללא כל הכשרה כלשהי הוא נמנה בין השחקנים והבמאים המובילים בישראל.

"נפל וקם כמו עוף החול". דיין בפתיחת תערוכה מציוריו. צילום: ציפי מנשה

את דרכו הקולנועית החל דיין כשחקן בסרטים מהז'אנר הלאומי ההרואי, בתפקיד הצבר, יפה התואר והמעלות. הוא שיחק את לוחם הפלמ"ח אורי בסרט "הוא הלך בשדות" (1967), סרט שנעשה על פי ספרו של משה שמיר ונחשב לאחד הסרטים המשמעותיים בז'אנר. הכריזמה והייחוס של דיין, והפופולריות של ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, זימנו לו גם תפקידים ראשיים בסרטים זרים, בהם "נאהבים לנצח" (1969) של ג'ון יוסטון.

מתוך המשחק הגיע דיין לכתיבה ולהפקה, ובהמשך לכיסא הבמאי. סרטו הראשון "הזמנה לרצח" (1973), סרט משטרה תל אביבי ומעט סוריאליסטי, היה סרט חריג בזמנו, ובו נמצאים כמה מהמאפיינים של אסי דיין הבמאי המאוחר, וכך גם סרטו הבא, "חגיגה לעיניים" (1975), סיפור קיומי על משורר המחליט להתאבד.

דמות הצבר הישראלי, יפה הבלורית והתואר. אסי דיין עם השחקנית והבמאית מיכל בת-אדם

לאחר מכן פנה דיין לז'אנר הבורקס וביים את הקומדיות "יופי של צרות" (1976), "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "שלאגר" (1979) ו"מלך ליום אחד" (1980). בשנות השמונים המשיך דיין עם קומדיה פוליטית, "עם ישראל חי" (1981), דרמת הנעורים, "בחינת בגרות" (1983), וקומדיית הפשע, "הטוב, הרע והלא נורא" (1987).

ב-1992 יצא סרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא". סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין, ולאחד הסרטים המשמעותיים בתולדות הקולנוע הישראלי. בסרט זה מתבטא במלואו החשבון של דיין עם המורשת המיליטנטית של אביו. הסרט מצולם בשחור לבן, ומסתיים בצבע, והוא נחשב לסרט המסיים תקופה בקולנוע הישראלי ופותח תקופה חדשה, שהחלה בשנות התשעים ונמשכת עד היום.

דיין פרסם ב-1989 את הספר "תוכן העניינים", שניבא את הירצחו של מאיר כהנא, וכן את ספר השירים "שם של ספר שירים" ואת "כותב שורות אלו", שבו קיבץ מבחר ממאמרים שפרסם במהלך השנים בעיתונות הכתובה. במאמרים כתב דיין באופן שנון ומשעשע חוויות מחייו הפרטיים, את עמדותיו הבלתי מחמיאות כלפי אישים ואושיות בתרבות הישראלית, וגם את סיפור התמכרותו לקוקאין.

במשך השנים המשיך דיין לשחק בתפקידים רבים בסרטים (ביניהם "מאחורי הסורגים", "ההסדר", "מדורת השבט"), סדרות ותוכניות טלוויזיה (ביניהן "בנות בראון", "בטיפול" ו"קרוב לוודאי"). בסרט הטלוויזיה "שתיקת הצופרים", שעסקה במלחמת יום כיפור, גילם אסי דיין את דמותו של אביו, משה דיין. דיין כתב פזמונים רבים, ששימשו בעיקר שירי נושא לסרטיו והפכו ללהיטים גדולים ברבות השנים, ובהם "שיר הפרחה" (שלאגר), ו"במקום הזה" (החיים על אגפא).

בסדרת הטלוויזיה "החיים כשמועה", אומר אסי דיין: "נראה לי שחייתי בשביל מספיק כמה אנשים. הגיע הזמן לסכם ולעשות ספירת מלאי".

1 Comment

  1. ניר
    1 במאי 2014 @ 18:19

    הכל נכון ובאמת חבל על אדם כזה רב אשכולות מה שהרג אותו אלה הסמים וזה אות אזהרה להרבה יוצרים ששוקעים ברעל הזה וחבל

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן