בסרט הפעולה "זעם" בראד פיט וצוות הטנק שלו מראים לנו מה הם מסוגלים לעשות כשהם רוצים לנצח בכל מחיר. דמותו של פיט מרתקת - וגם מלאה בתאוות דם עד כדי סדיסטיות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
[rating=4]
הבמאי-תסריטאי דיוויד אייר ("יום אימונים מסוכן", "סוף המשמרת") נשען על מסורת של כמעט 70 שנות יצירת סרטי מלחמת העולם השנייה, ובאמצעות אפקטים מיוחדים רבים הוא מביא סיפור קונבנציונלי, אך מרתק, על מפקד טנק חדור מטרה – וצוותו.
מעצם טבעם, סרטי מלחמת העולם השנייה בדרך כלל עגומים. "זעם" עגום יותר מרובם. השימוש בתחבולות ויזואליות רבות מאפשרות לאייר להראות לא מעט זוועות, החל מפיצוץ אנשים לרסיסים, חלקי גופות מרוטשות ושאר פרטים שמגמדים חלק מן הסצנות שבסדרה "המתים המהלכים". אולם חלק מהאפקטים גם מוסיפים ויזואליות מאוד יפה, כמו סימון מרשים שמותירים הקליעים הנותבים הנורים לכל כיוון. "להציל את טוראי ראיין" כנראה היה הראשון, אבל "זעם" מביא את הטכנולוגיה לשיאה.
נקודת המבט של אייר למלחמה מובאת מתוך טנק הנקרא "זעם" ("Fury"), וחמשת אנשי צוותו. הגברים לחמו יחד באפריקה, ניצחו את הנאצים בצרפת ובבלגיה, וכעת נמצאים בלב גרמניה לקראת סוף המלחמה, כאשר החיילים הנאצים משתמשים בכל מה שיש להם – כי הם יודעים שמטרתם אבודה. בניגוד לרצונו, מצטרף לצוות הטנק, נורמן אליסון (לוגאן לרמן, "כמה טוב להיות פרח קיר"), בחור צעיר וביישן.
כמו בכל סרט מלחמה, כשבא לשכונה (או לטנק) בחור חדש, הדמות החדשה צריכה להלחם קודם כל בסלידת חבריו למשימה: טריני "גורדו" גרסיה (מייקל פנה, "חלום אמריקאי") השחצן; גריידי "קון-אס" טראוויס (ג'ון ברנת'ל, "הזאב מוול סטריט") המבחיל; ו-בויד "בייבל" סוואן (שאיה לבוף, "נימפומנית") חסיד התנ"ך. הקבוצה שכמעט שלא מתקלחת גם נאבקת בסמל הממונה עליהם, דון "וור-דדי" קולייר (בראד פיט, "מועדון קרב"), הניחן בכריזמה ובידע אסטרטגי.
דון וצוותו מתגלגלים ברחבי גרמניה ולעיתים מתלווים לטנקים נוספים. במבחר סצנות לחימה מרשימות – המטרה אולי נראית אובדנית, אך הביצוע מרגש, מותח ולעיתים מוגזם עד אבסורד. פיט כבר חדור סרטי מלחמה ("מלחמת העולם Z"), כמו גם מלחמת העולם השנייה ("ממזרים חסרי כבוד"). כאן הוא מוקד הסרט ודמותו מרתקת – אולם היא גם מלאה בתאוות דם עד כדי סדיסטיות, אם כי ניחן שיש מאחוריה איזשהו קו הומניטארי עדין.
סצנות הקרב לוטות העשן ואש מצולמות על ידי אמן הסינמטגרופיה, רומן וסיאנוב ("סוף המשמרת"), ומנסות להמחיש את המלחמה כדבר ריאליסטי. המוזיקה הבלתי נלאית של סטיבן פרייס ("שר הטבעות") מאוד רועמת, ולעיתים היא עוצמתית יותר מכל המהומה בשדה הקרב.
בסך הכל, "זעם" מספק 135 דקות של בידור מוצק, חלקו אמנם צפוי ומוכר, ואילו השאר פשוט פיצוץ.