[rating=3]

"השדון הראשון שלי" הוא עיבוד קולנועי לרב מכר הספרותי לילדים של קורנליה פונקה (ג'יי קיי רולינג של גרמניה) ובבימויו של טובי באומן. התוצאה היא סרט הרפתקאות מותח ומשעשע לילדים מעל גיל 8. ההפקה קצת מוזרה, כיוון שהסיפור מתרחש בגרמניה ומגולם על ידי שחקנים בריטיים, שדובבה להם השפה הגרמנית (בישראל הסרט מדובב, כמובן, לעברית). כך, למשל, מאוד מוזר לצפות בשחקן הבריטי הצעיר והמוצלח, מילו פארקר ("מר הולמס"), מדבר גרמנית שוטפת.

העלילה היא מחווה גדולה לסרטים כ"גברים בשחור" או "מכסחי השדים" הקלאסיים. רוב הרעיונות והמוטיבים נגנבו מאותם שני סרטים, אך עליהם שולב תסריט מקורי יחסית. המבוגרים הצופים ב"השדון הראשון שלי" בוודאי יזהו סצנות, שכאילו הועתקו מהסרטים הקלאסיים לעיל, אך הצעירים שלא צפו בהם מעולם, יחשבו שכל הרעיונות מקוריים ועל כן ייהנו מכל רגע, בדיוק כמו שצעירים מתעלמים מחוסר סנכרון השפתיים עם הדיבוב לעברית.

הסרט מלווה בלא מעט קטעים מצחיקים, וגם בסצנות מאיימות למדי. מרבית הסרט הוא כיפי – אנימציה מרשימה של מפלצות ורוחות אל מול דמות השדון החביבה מאוד, הוגו (בעברית מדבב אותו כוכב הילדים, שחר חסון). חלק מן הבדיחות עוסקות בעולם הרפאים, וחלק ניכר בשעשועי גועל: נזלת והפרשות אחרות.

באומן מביים ברוחב לב את כל הקלישאות הקולנועיות הקשורות בשדים וברוחות, ובין השאר גם ילד שמתעצבן מאחותו הגדולה, הורים שאינם קשובים ליכולתו האינטליגנטיות של בנם, ועד אגו של מנהלים בתפקידים בכירים. אבל בדיוק מסיבה זו ילדים יכולים להזדהות עם גיבור הסרט הצעיר – לא בפחד שלו מעולם הרפאים, אלא בהרפתקה שהוא יוצא אליה כדי להוכיח להוריו, ואולי לעולם כולו, שהוא בוגר ומבוגר מספיק כדי להתמודד עם בעיות החיים.

"השדון הראשון שלי" אולי אינו הסרט המקורי של השנה, וסביר להניח שחובבי רוחות ורפאים מעל גיל 14 יראו את הסרט כילדותי ומיותר. עם זאת, ילדים מעל גיל 8 (צעירים יותר עשויים לפחד) ייהנו מעולם הרפתקני, מעניין ומלא בהומור נוזלי למדי.