השר אופיר אקוניס, מי שנחשב לאחד מנאמניו המקורבים ביותר של ראש הממשלה, הודיע לו היום לקראת ערב כי הוא מחזיר לידיו את המפתחות של מי שממונה על רשות השידור והרשות השנייה. את מכתב ההתפטרות הזועם שלח אקוניס לראש הממשלה, לאחר שיחת טלפון קשה שקיים עם ראש הממשלה נתניהן.

הסיבה לזעמו של אקוניס: הודעת לשכת ראש הממשלה כי סעיף סתימת הפיות, שאושר עפ"י הצעת ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) – יבוטל. "ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו מאמין שכללי אתיקה עיתונאיים אינם צריכים להיקבע בחקיקה ראשית, והחליט להביא לתיקון הסעיף המדובר", נאמר בהודעה שהפיצה לשכתו של נתניהו.

במכתב ששיגר אקוניס לראש הממשלה נכתב בין היתר: "בשום שלב לא הייתה כוונת הסעיף לאסור הבעת דעה בתכניות. כל מטרתו הייתה לחדד את כללי האתיקה בשידורי החדשות. אין ולא הייתה במטרת חוק השידור הציבורי הישראלי לסגור פיות. ההיפך הוא הנכון: מטרתו היא לפתוח פיות".

בסיומו של המכתב כתב אקוניס: "עם סיום חקיקת התיקונים המבטיחים את הקמת הגוף החדש ומימוש הבטחתו לביטול אגרת הטלוויזיה, ובחוסר הגיבוי המתבקש, אני מחזיר לך את הסמכויות והאחריות שהטלת עליי בענייני רשות השידור והרשות השנייה, ומאחל לך הצלחה בהמשך העיסוק בעניינים אלה בתפקידך כשר התקשורת".

בתוך כך, הצעת חוק חדשה, לפיה איסור הבעת הדעה בשידור הציבורי יוחלף בעיגון חרות הביטוי של העיתונאים, תוגש ע"י ארבעה חברי כנסת מהמחנה הציוני שהיו עיתונאים בעברם: שלי יחימוביץ' (חדשות 2, קול ישראל, גל"צ), מרב מיכאלי (ערוץ 2, ערוץ 1, גל"צ, הארץ) מיקי רוזנטל (חדשות 2, ערוץ 10, ידיעות אחרונות) וקסניה סבטלובה (ערוץ 9, ג'רוזלם פוסט).

לדברי יחימוביץ, הזעזוע שחולל הסעיף הדרקוני והחשוך שהוכנס לחוק בגנבה, הוא הזדמנות מצוינת לעגן בחקיקה דווקא את ההיפך ממנו, שהוא בבחינת מובן מאליו שכנראה אינו מובן מאליו – חרות הביטוי של העיתונאי.

על פי הצעת החוק, "סעיף אייכלר" העוסק באיסור הבעת דעה, יוחלף, ובמקומו יכתב: "עיתונאי השידור הציבורי יהנו מחופש ביטוי מוחלט, ויפעלו על-פי מיטב שיקול דעתם המקצועית למימוש זכותו של הציבור לדעת. עיתונאי השידור הציבורי יחתרו לגילוי האמת, לחשיפת עוולות, עיוותים, אי-צדק ושחיתות – בלא מורא ובלא משוא פנים".

בדברי ההסבר כותבים הח"כים:

"תיקון זה נועד לעגן את חרות הביטוי וחופש העיתונות בשידור הציבורי, ולהחליף את הסעיף בחוק השידור הציבורי האוסר על הבעת דעה אישית.

"הסעיף המוצע מגדיר באופן הנהוג בעולם המערבי, החופשי והדמוקרטי, את היסודות של חירות הביטוי השמורה לעיתונאים. איסור על הבעת דעה מעקר מכל תוכן את העבודה העיתונאית לסוגיה, הן בשידור ציבורי והן בכלי תקשורת בבעלות פרטית, בתקשורת המשודרת, המקוונת והמודפסת. איסור כזה מעניק בפועל בידי הממונים כלי חסר גבולות לדיכוי ולענישה של עיתונאים, שכן כמעט כל מלה נאמרת היא בגדר עמדה כלשהי.

"יודגש כי חרות הבטוי של העיתונאים אינה עומדת בסתירה לאתוס המקצועי של העיתונאי/ת, לחובה  להגינות ולמקצועיות, ולצורך בהצגת מגוון דעות במדיום. ואולם, כל אמירה טומנת בחובה תפיסת עולם, וברור לכל בר דעת כי החוק בנוסחו הנוכחי אינו מאפשר עבודה עיתונאית ולו הפשוטה ביותר, כגון שאילת שאלות, ביצוע תחקיר או מתן פרשנות להתרחשויות.

"חופש הביטוי של התקשורת הוא אחד היסודות הבסיסיים ביותר של משטר דמוקרטי, ועד כה לא עוגן במפורש בחקיקה בישראל. עיגונו כעת בחוק השידור הציבורי יהווה סמן חיוני גם עבור כלי תקשורת אחרים. כמו כן, עיגון מפורש זה יגן על מקצועיותם ועל חובת הנאמנות של העיתונאים כלפי הציבור, כנגד לחצים המופעלים הן מידי בעלי כוח פוליטי והן מידי בעלי הון".