את הגרסה הירושלמית לאורטוריה פתח פיגוע דקירה ברחוב ירמיהו הסמוך ופקקים אדירים בדרך אל "מרכז הקונגרסים" – בנייני האומה – לא חשוב איך יכנו את "האורווה" – עדיין אחד האולמות המדכדכים אקוסטית הקיימים בבירה. כשהגיע סוף סוף הקהל למפגש הנכסף עם המקהלה האגדית – מקהלת נערים החיים בפנימייה וכל עולמם הוא האימון והשירה נכונה לו אכזבה קלה. שכן, קולותיהם הזכים של הנערים השרים במקהלה מגילאים צעירים מאד – נשמעו מאד חיוורים וחלולים. הם שרו בניקיון מופתי ובלכידות אבל התזמורת כיסתה את שירתם. היא ניגנה את הפתיחה בחדות "שפיצית" – כמעט כתער. בעיקר הרשימו המתופף בקצביות המדויקת של נגינתו הסוחפת והחצוצרות בניקיון נגינתם מלאת הברק. אבל הפתיחה של הכוראל הכנסייתי "רונו לאל עליון/כי גדולות עשה/ מה לכם קינה/פצחו רינה" – לא שיקפה בדיוק רוח חדווה. יותר מכל נשמעו חברי המקהלה בשירתם האוניפורמית כמלאכים מאולפים. אמת הכול היה צלול ושקוף ושמעו את כל ההרמוניות והובלות הקולות. ועם זאת הקרינה הפתיחה בעיקר שיממון.

                                        מקהלת הנערים של תומאס קרדיט Roman Fredrich

הלאוטה המעודנת והצ'מבלו נבלעו כליל בצליל התזמורתי הגדול אך שמעו את כל ההתרחשויות בתזמורת. מי שגנב את ההצגה בחיות ובכישרון הנדיר של נגינתו היה החצוצרן הצעיר (30) גאבור ריכטר שהפך את החצוצרה לסולן הראשי באורטוריה. כלי הנשיפה ככלל – היו מצוינים – גם הבס פגוט והאבובים ובעיקר החלילנית.
הטנור יוהנס כום בתפקיד המספר המגולל את סיפור האוונגליון נשמע יותר כסופרן מאנפף מטנור ודומה היה שהוא "פוסע על בהונות" ושר מעל לרגיסטר הטבעי שלו – אך בהמשך התחמם קולו והוא שר בווירטואוזיות את כל התפקידים התובעניים שהועיד לו באך. בעיקר באריה ששר "אוצו לראות את העולל המלבב שביופיו כל נפש ישובב". וברצ'יטטיב בו מזמן הורדוס את חוזי הכוכבים כדי לוודא שהילד אינו משיח אמת! משירתה של זמרת המצו-סופרן אנקה וונדונג נעדרה נוכחות. קולה נטה לצווחנות מה והאדישות בה שרה את הטקסט של האריות הקסומות – עיקרה כל תשוקה מהביצוע. "בערגה מהרי/לאהוב חתנך" נשמע לגמרי חיוור. הסתירה בין הליווי הבאכי העליז לרכותו של שיר הערש ששרה זמרת המצו – לא בלטה דיה, שכן שירתה לא הקרינה רכות. היא ניסתה להאט קמעא – אך המנצח לא התיר זאת ודהר קדימה!

תזמורת הגוונדהאוז קרדיט של Jens Gerber

מי שהיה נפלא בקולו המרטיט ובשירתו הדרמטית היה זמר הבריטון תומס באואr הניגוד בין קולו לקולות ה"מלאכים" והניגודים שעיצב בדינאמיקה בשירתו – מסכו חיות וזוהר לביצוע הקנטטה. אפשר היה להתענג על הפלסטיות של הביצוע החי. ניגודו של זמר הבס – הסופרן אקיקו איטי שרה באי ניקיונות צורמים ומביכים.
מלא פיוט שירתי היה הסולו של הכנר פרנק-מישל ארבן והדיאלוג שלו עם זמרת המצו-סופרן היה מלא חיות. "בתוך אמונתך נעל נא, לבי, את הנס המבורך" – סוף סוף הייתה קצת תנועה על הבמה.
בקנטטה האחרונה התגלתה לפתע המקהלה ביכולותיה המרשימות : הכוראל "קחם! רוחי וגם חושיי, לב, נפש, און – לך הם שי"/ המקהלה הוכיחה שהיא יכולה לשיר בהפרדת קולות מצוינת, בעומק ובשלל גוונים. כאילו הייתה בה רוח אחרת. מלאת הוד ושגב באכי – משל לא הייתה כלל מקהלת נערים וילדים. האוונגליסט, הטנור כום התעלה על עצמו בחיות המדובבת של שירתו. ולא נותר לנו אלא להתנחם בתפילה מלאת התקווה: "חטא, שאול, שטן ומוות, איך התרופף כוחם! על יד האל לשבת/ נבחר מין האדם".

הניקוד- שלוש מתוך חמש בעיקר בגלל החצוצרן הנהדר.