דניאל אורן הצליח להעלות הפקה דרמטית מרשימה ל"טרובדור" של ורדי. גם אם רמת הסולנים לא הייתה אחידה ושירתה של זמרת המצו מריאן קורנטי בתפקיד הצוענייה לא הייתה מצמררת דיה עדיין החסיר הקהל פעימה בביצוע מרגש זה, 31.12.2015.

ביצוע מופתי הראוי לחמישה כוכבים

בלב "הטרובדור" – סיפור הנקמה של הצוענייה אזוצ'נה את מות אמה שהועלתה על המוקד על לא עוול בכפה כאשר הואשמה ע"י הרוזן במחלת בנו. כנקמה משליכה בתה, אזוצ'נה, את בנו של הרוזן ללהבות ומגלה שבשוגג השליכה את בנה שלה. היא חוטפת את בנו של הרוזן ומגדלת אותו כבנה. זהו סיפור המסגרת ליריבות בין בנה המאומץ של הצוענייה – מנריקו לרוזן דה לונה המאוהבים שניהם באותה אישה – ליאונורה. לבה של ליאונורה נתון לטרובדור המסתורי ששר לה סרנדות- מנריקו. בלי לדעת שהם אחים הם יריבים בקרב.

מנריקו חס על חייו של אויבו ואחיו הרוזן די לונה

צילום של יוסי צבקר

אחרי שהרוזן שובה את אזוצ'נה ואת בנה הנחלץ לעזרתה מבטיחה לו ליאונורה שתינשא לו אם ישחרר את מנריקו אך שותה רעל בחשאי. מנריקו מצדו בטוח שבגדה בו ואילו הרוזן חש מרומה. בזעמו – מזמין הרוזן את אזוצ'נה לצפות בהריגת בנה. רק אז היא מגלה לו שהרג בעצם את אחיו. בכך הושלמה נקמתה.

מריאן קורנטי מגלמת את תפקיד הצוענייה המבועתת אזיצ'נה 

צילום של יוסי צבקר

אווירת המסתורין האפלולית והקדרות המאיימת מצאה את ביטויה בבימוי של מיכאל זנאנייצקי שקרע את הבמה לשני קירות הרוסים בינם התרחשה העלילה. זו נפתחה בשורת גברים מאיימת בשחור שישבו בקדמת המסך ש"נזל להבות" בכחול אפלולי מסתורי. בלב הבמה עלה וירד כלוב ובו להבה אדומה בוערת – האש בו הועלו אזוצ'נה ואמה על המוקד. את הבמה עיטרו ברושים שנעו ברוח קודרת ועורב – שסימלו את המוות. ברקע נעו דמויותיהם הזעירות של פליטים שנמלטו מאימת הרוע ועצמת הנקמה – עבודת הווידיאו המינימליסטית של מיכל רובנר שנראתה תלושה מספרד שלפני 160 שנה ובעיקר מעצמת היצרים הלוהטים המאפיינת את האופרה. היא עוררה מעט שיממון בחזרה האינסופית על אותם הרעיונות.

הכריזמה הנדירה ובעיקר האהבה המידבקת של המנצח דניאל אורן לכל אות ותו שהלחין ורדי הפכו את ביצוע ה"טרובדור" להפקה ייחודית וכובשת בעצמת הדרמה שלה. תחת שרביטו נשמעה לפתע התזמורת הסימפונית ראשון לציון בעלת צבע וגוונים זוהרים ביופיים. הריתמיות המדויקת בניצוחו תרמה לבניית המתח של המענה הדרמטי לעלילה. הבלטת הניגודים בעיצוב הדינמיקה העניקה משמעות לטקסט המושר. אורן הצליח להפיק מהתזמורת גם רגעי קסם ליריים כמו למשל ה"אריות" של כלי הנשיפה מהעץ. אך בעיקר בלטו בביצוע האיזון המופתי עליו הקפיד המנצח בין המקהלה לתזמורת.

                                                           הבריטון הנפלא קרלו סטריולי 

צילום של יוסי צבקר

את האופרה פתח הבריטון הנפלא קרלו סטריולי – מפקד חיל המשמר שסיפר לחייליו בקול משוחרר את סיפור העלילה המצמרר. מקהלת הגברים (החיילים) ענתה לו בלכידות ובשירה מרשימה כשהליווי התזמורתי מדגיש את עצמת הדרמה בליווי חד של סטקאטו מנוגד לקווים הליריים של השירה ולחליפין בליווי של הקשת פטישים על סדני מתכת. הסופרן דינארה אליבייה מאזרביז'אן שזו לה הופעתה הראשונה באופרה הישראלית גילמה את תפקיד ליאונורה בתחילה בקול עתיר ויבראטו ונוקשה שהתרכך והפך לפסגת הרכות הלירית במערכה השנייה באריית האהבה שלה למנריקו אותה שרה בניקיון מופתי גם בצלילים הגבוהים אליהם העפילה.

הסופרן דינארה אלייבה וגוסטבו פורטה הטרובדור

צילום של יוסי צבקר

לאלה וסילביצקי בת לווייתה היה סופרן קטן נוקשה ועצור. מי שהרשים בשירתו המשוחררת והלירית ובכישרון משחקו הדרמטי היה הבריטון ג'ורג' פטאן בתפקיד הרוזן די לונה. מאכזב היה גוסטבו פורטה שגילם את תפקיד מנריקו בטנור קטן ולחוץ. לעומתו דווקא הטנור עודד רייך בתפקיד משרתו רואיז – גילם את תפקידו בכישרון משחק נדיר ובקול משוחרר וגדול. התפקיד הראשי באופרה מיועד לצוענייה אזוצ'נה שקדרות הגוונים של קול המצו-סופרן שלה היא תנאי הכרחי לאפיון דמותה הקודרת. רק במערכה השנייה כאשר התחמם קולה של מריאן קורנטי נשמעו הגוונים הכהים בקולה. אך הם לא היו מצמררים דיים. הטרובדור היא אופרה הכתובה בסגנון "בל קאנטו" והצלחתה תלויה בטיב הסולנים. בביצוע זה רמת הסולנים לא הייתה אחידה אך בזכות ניתובו של דניאל אורן המריאה האופרה לפסגת ההבעה הדרמטית.