אם אתם צופים אדוקים של סדרת סרטים זו, בוודאי תדעו למה לצפות מן הסרט "קונג פו פנדה 3". פו הוא פנדה זולל דאמפלינגס (בעברית דרך אגב ולידיעת המתרגמים: כופתאות), שהופך ללוחם דרקון, ולומד לפתח ביטחון עצמי תוך רכישת רמות חדשות של שליטה באמנויות הלחימה ובאמונת הזן. במקביל, נבל מרתיע (כל פעם חיה חדשה) הנחוש לסגור חשבון ארוך שנים, יפציע באופן פתאומי, ובסופו של דבר יצטרך להתעמת עם פו בקרב מסוכן. כרגיל, פו ינסה להביס את היריב, ובתהליך ירכוש מחדש את הביטחון העצמי וילמד לקחים חשובים לחיים. בשלב זה או אחר, יישמע ברקע ביצוע הכיסוי המודרני לשיר של קארל דאגלס, "קונג פו פייטינג".

"קונג פו פנדה 3": פנדה מתבגרת מערס גמלוני אל תוך אמנות הזן

"קונג פו פנדה 3" מתגולל באותה תבנית מדויקת כמו בשני הסרטים הקודמים בסדרה. אולם סרט זה מרתק ומבדר בפני עצמו, כך שהסתמכותו על הנרטיב השחוק לא מרגישה מעופשת. צוות המוחות במחלקת ההנפשה של דרימוורקס מלא השראה, ואולי הם משמיעים שיר מוכר (רב משמעית), אך הם מצליחים לשמור על קהל הצופים, צעירים כמבוגרים, שקועים בעלילת הסרט, כך שבאמת אכפת לנו להתרגש ולהזדהות מהגיבור השמנמן (באנגלית זהו קולו של ג'ק בלאק, ואילו בגרסה מדובבת לעברית: דביר בנדק).

בפרק זה, תפקיד חיית הנבל המרתיעה מתמלא על ידי קאי, יאק ירוק עיניים ומפחיד במיוחד (בקולו של ג'יי. קיי. סימונס באנגלית ויורם יוספברג בעברית). עוד בסרט, אפשר למצוא את מאסטר שיפו (דסטין הופמן באנגלית, שמיל בן ארי בעברית), אבא של פו – המכונה לי (בריאן קרנסטון באנגלית, אריה צ'רנר בעברית), ובגרסה המקורית אפשר גם ליהנות מקולותיהם של ידוענים נוספים, כמו אנג'לינה ג'ולי, סת' רוגן, לוסי לו וקייט הדסון.

אבל הסיבה העיקרית לצפות ב"קונג פו פנדה 3" היא בשביל ההרפתקה הוויזואלית. כמו בשני הסרטים הראשונים, ההנפשה שוקקת חיים עם מרקם מדהים, צבעוני ועשיר, במיוחד כאשר פו מביט לראשונה בכפר הקסום שהשאיר מאחוריו כשהיה תינוק.

הבמאים המשותפים, אלסנדרו קרלוני וג'ניפר יו, שגם ביימו את "קונג פו פנדה 2", החליטו לשנות את שיטת הבימוי, והפעם משתמשים במסך מפוצל במהלך קטעי פעולה, ואפילו העזו לנסות אנימציה בדו-ממד המונפשת במכחול במהלך קטעי הפלאשבקים, והם עושים זאת באופן מרגש, עדין ומפעים.

XXXXX

בעוד פו ממשיך להתפתח ברמה אישית, כך גם שפת הגוף של הדמויות. בסרט הראשון, הוא הצטייר כפנדה ערסית וגמלונית למדי. בסרט זה, תנועות הגוף כיפיות וזורמות הרבה יותר. נראה כי סוף סוף הזן שקע היטב במנפישים ובדמות הפנדה בפרט. בהחלט סרט משפחתי, מגיל 5 ומעלה.