אדוני ראש הממשלה, נותר רק להתבונן בכאב איך אתה שוב מחרב לעצמך את הממשלה היציבה ביותר שהיתה כאן מזה כמה עשורים. הרוחות הרעות, אדוני, לא מצויות בלשכתך. האנשים הטובים לא יידעו אותך? אולי תסביר כיצד אתה חושב שזה היה נגמר אילו כן היו מדברים אתך על כך?

מאת טובה אבן חן 

מר בנימין נתניהו שלום.

גילוי נאות: אני דתית, ימנית משהו, ואחרי שנים ארוכות של חוסר יכולת  להזדהות עם מי מהמפלגות הדתיות, התחלתי להצביע לליכוד. אני מאמינה שיש צורך ללכד את הכוחות סביב מפלגה גדולה ולאומית. הפוסט ציונות, לדעתי, לא מיטיבה עם מדינת ישראל.

איך נגיד? הבנתי שהמטרה מקדשת במובן מסוים את האמצעים. כמו שאמרה המנהיגות החרדית החרדים כשהקימה את 'חברת הלומדים':  "עת לעשות לה' הפרו תורתך". חציתי את הקווים כדי לקחת חלק בביסוס מפלגה גדולה ומאחדת. כדי להצליח להתלכד מול אויבים מבית ומחוץ. עלות מול תועלת, אמרתי לעצמי. אילוצים קואליציוניים? סחטנות של מפלגות חרדיות? גם מפלגות מפא"י לדורותיהן התפשרו שם. אפשר לחיות עם זה.העיקר ממשלה לאומית.

וגם, צריך להגיד בפה מלא, אתה חכם. אתה נואם מצוין, אתה אפילו יודע להתחרט לפעמים. זו תכונה שאין להקל בה ראש. כשכולם אומרים שאתה מזגזג, אני אומרת לעצמי: זו הפגנה של צניעות. הבן אדם יודע להגיד טעיתי. ראבאק, כמה אנשים מסוגלים לעשות את זה? במיוחד גברים? כשאומרים שאתה סחיט, אני אומרת: דברים שרואים מן המקום שאתה מצוי בו, לא רואים מכאן. בקשר לעובדה שאתה לא מנהל מדיניות רווחה החלטתי לסמוך על הרחוב. בסופו של יום קשה למצוא ראש ממשלה שגם מבין בכלכלה, ידע להציל אותנו מהמשברים העולמיים, ובו בזמן הוא חברתי מובהק. אצטרף למחאות הציבוריות , הבטחתי לעצמי, ולבסוף תספק לנו את הסחורה.

עם אובמה אתה דווקא מסתדר יותר טוב ממה השמאל מפרגן לך. לא הועילו כל הניסיונות שלהם לתמרן את הממשל, בסך הכול הצלחת להעביר לאמריקאים את המסר.

גילוי נאות נוסף: הכרתי מקרוב את אחת הדמויות המשמעותיות בלשכתך בכהונה הקודמת. הוא לא פוטר, ועכשיו הוא מת. מדום לב. בגיל צעיר יחסית. יום אחד, מיד לאחר שהתרסקה לך הממשלה, בקיץ  1999, נפגשנו.

שאלתי : אז מה, ביבי חירב לעצמו את הממשלה בעשר אצבעות?

הוא היה איש שלא הכביר במילים. הוא נד בראשו ימינה ושמאלה ואמר רק מלה אחת: בעשרים.

אדוני ראש הממשלה: אני יכולה לנסות לגונן על עמדותיך בק"ן טעמים בכל משבר מחדש, אבל ממה שאתה הורס בעשרים אצבעותיך, בעצמך ובאלה שהם כגופך, אף אחד לא יכול להציל אותך.

אני לא מכירה את נתן אשל, אבל אני מכירה חבר קרוב שלו, וממה שהתרשמתי, הם כנראה עובדים באותה שיטה. כוחנות, ריכוזיות. יודעים להתחבר לבטן הרכה של מי שהם מעוניינים לכבוש. רומסים מצד אחד, מלטפים מצד שני. זו ביריונות, גם אם לא עבריינות ממש.

הלוואי שהיית משאיר אותו בלשכתך. רק לחשוב שהוא מחכך כעת את כפות ידיו בהנאה זו בזו , או שהוא מעביר אותן בליטוף איטי על פני כרסו, כשאנשי לשכתך המסורים צריכים לעזוב את משרותיהם רק משום שעשו את המעשה הנכון, בזמן הנכון, תוך לקיחת סיכון ותוך ידיעה ברורה שלא ירוויחו מזה כלום. זה בלתי  נתפס.

 תגיד, איך אני יכולה לסמוך עליך עכשיו בענייני איראן, אם זה (או שמא זו) מה שמנהל אותך? תסביר לי, אדוני ראש הממשלה, תן לי תקווה, תן לי  אחיזה כלשהי באיזו פיסת קרקע יציבה, גם אם פצפונת, שעליה אוכל להניח את כף רגלי בבטחה, שאדע שיש איזושהי זירה שבה לא תתנהל בפנקסנות, שלא לומר בטיפשות, בשלומיאליות, שלא תשדר שהדברים יצאו מכלל שליטה.

תאמר לי עוד משהו: חודשיים וחצי מתנהלת פרשה מכוערת בלשכתך, ובכל הזמן הזה – זו התוצאה הכי טובה? ככה להקריא קבל עם ועדה מעין רשימת מכולת שדומה שאמא הכתיבה לילד הצייתן שלה? זה הפרצוף של ראש ממשלה ונאמני ביתו? אתה מצפה שאצביע לך שוב? אני לא ממש  מבינה.

מה שעצוב הוא שנותר רק להתבונן בכאב איך אתה שוב מחרב לעצמך את הממשלה היציבה ביותר שהיתה כאן מזה כמה עשורים. הרוחות הרעות, אדוני, לא מצויות בלשכתך. שם, האנשים שניסו למגר את הרע בגופם. לא יידעו אותך? אולי תסביר בנאום לאומה כיצד אתה חושב שזה היה נגמר אילו היו מדברים אתך על כך?

בעשר או בעשרים אצבעות, הכול נהרס לך. ולא בפעם הראשונה. כאן אין כבר אפשרות לעשות פרסה, המצב הוא, כמו שאומרים הילדים: בלי חרטות.

אדוני ראש הממשלה, מה נסגר אתך?