ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס מתאחדים בפעם הרביעית בקולנוע, והפעם ב-"מפלצת הכסף". יש לציין, שזהו גם הסרט הרביעי בניצוחה של ג'ודי פוסטר, השחקנית שהפכה לבמאית.

"מפלצת הכסף": קלוני ידע ימים טובים יותר

"מפלצת הכסף" מסיג את הצופים לסגנון הסרטים שנעשו בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כמו הדרמות שנעשו על ידי סידני לומט (ראו לדוגמה "רשת שידור", או "אחר הצהריים של פורענות"), אלא שפה יש סיפור מודרני של משבר פיננסי, כשהרעים הם אנשי התאגידים והבנקים. עם זאת, "מפלצת הכסף" משתדל בכל כוחו להיות מותחן ערובה מסוגנן מאשר סרט כלכלי גרידא.

על אף השחקנים המושכים והבמאית המוכשרת, התוצאה היא סרט מלא סצנות רעות, חורים בעלילה ואיכות משחק בינונית (משחקנים שבדרך כלל נותנים הופעה טובה), וכל אלו משליכים על מכלול הסרט. אז מה בעצם השתבש כאן? הרשימה ארוכה.

החורים הרבים בעלילה אינם הגיוניים, כמו למשל הסיבה שדמותו של קלוני משנה את עורה. עוד נקודה לא ברורה, מדוע התוכנית המרושעת של הנבל מפותלת עד כדי גיחוך ולא באמת פותרת את הבעיות שהפריעו לו בוול סטריט. הקו המוביל את העלילה מאוד לא אחיד, כלומר לעיתים יש בדיחות מוזרות שצצות באופן פתאומי וקוטעות את רצף הדברים. קשה מאוד ליצור הזדהות עם הדמויות, ובטח שלא עם הנבל הראשי, או הכסיל נקרא לו, אשר השקיע את כל הונו (בסך 60,000 דולר) על פי עצה מטופשת של דמות טלוויזיונית.

קלוני בכלל לא מתאים לדמות שהוא מגלם. הכריזמה שלו אינה של מנחה תוכנית טלוויזיה, ואם הוא היה כזה – אף אחד לא היה צופה בו. רוברטס בתפקיד פשוט למדי שלא ברור מדוע שחקנית בשיעור קומתה צריכה אותו. באשר לג'ק אקונול ("לא נשבר"), דמותו היא של קריקטורה מגוחכת – בדיוק סוג האנשים ממעמד הפועלים שבוחרים בדונאלד טראמפ בארצות הברית.

XXXXX

בינתיים, שחקני אופי מעולים, כמו ג'יאנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות") וכריס באואר ("הסמויה", "דם אמיתי") מקבלים כמעט אפס זמן מסך, אף על פי שהשחקנית האירית, קייטרונה באלף ("זרה"), זוכה לכמה סצנות טובות כבובת יחסי ציבור בארגון גדול.

אם אתם רוצה לצפות בסרט העוסק במשברים פיננסיים בוול סטריט, אפשר לראות את "מפלצת הכסף", אבל עדיין ניתן למצוא טובים יותר, כמו "מכונת הכסף", "התמוטטות", "עסקה מגונה" ועוד, ואם חיפשתם סרט של קלוני או רוברטס – בוודאי תמצאו טובים יותר.