הסרט העלילתי השני של הבמאי גרימור האקונרסון, עוסק בשני אחים, גומי (סיגורדור סיגוריונסון) וקידי (תאודור יוליוסון), החיים בעמק איסלנדי, כששניהם מתפרנסים כחקלאים בגידול עדר כבשים (משום מה, המתרגמים לעברית החליטו לכנותם איילים).

"איילים": נפש האדם מל החיה שבבני אדם

למעשה, הם שני המגדלים היחידים של זן זה של כבשים, הידוע באיכויותיו המעולות. עם זאת, שני האחים לא מדברים האחד עם האחר מזה ארבעים שנה, עקב אירוע מעורר מחלוקת בעבר. התפרצות של מחלה נוירולוגית ניוונית המשפיעה על הכבשים, משפיעה גם על מערכת היחסים של האחים. הממשלה מחליטה שיש להשמיד את כל העדרים המושפעים בעמק, וכך מתחיל הסיפור המרכזי, שבו שני האחים חייבים לצאת מן העבר כדי להציל את מעט שנותר מעתידם.

רוב הסרט מסופר מנקודת מבטו של גומי, השקט והביישן יותר מבין שני האחים. הוא חי חיים שקטים, בודדים, להוציא מעט מבטים מזדמנים אל אחיו המתגורר קרוב, אינטראקציות עם הכלב של האח ובטיפול בעדר הכבשים. הקשר האמיתי היחיד שלו עם אחרים בעמק היא כשהחקלאים נאספים לתחרויות, לוויות וכדומה. קידי הוא האח החזק, שחצן ושיכור לרוב, וגם הוא חי כדי לגדול את הכבשים שלו. בניגוד לאופיים, צמד בודדים נהנה מנוף מרהיב ועוצר נשימה של עמקים הרריים המשמשים כרקע מושלם.

יש תחושה קדמונית המתקבלת משטחי העמק הממלאים את המסך הקולנועי, המפצים על מחסור בדיאלוגים ובקטעי פעולה. אולם הסרט אינו משעמם – צפייה בחיי היומיום של גומי, כיצד הוא מטפל בצאן, סועד מתבשיל טלה פשוט, מכין לעצמו ארוחת ערב חג מולד – הוא מוזר ומרתק בפני עצמו. סצנות אלה הופכות את הסרט למרגש ואינטימי. יש כאן איזשהו נטורליזם אקזוטי בעוד המצלמה מציגה את פאר הנוף תוך ענווה.

בעוד החקלאים צריכים להחליט כיצד יענו לקריאה להשמיד את עדריהם, קידי מתקומם כי רוב מגדלי העדרים בעמק מסכימים לבקשה זו ללא התנגדות. גומי חושב כמו חקלאי האזור, לכאורה, והחלטה זו מרחיבה עוד יותר את הקרע בין האחים. המתח הגובר בין שניהם מעניין, וקידי מסלים התנהגותו ואף הופך עוין עוד יותר כלפי אחיו. החיבה ששני האחים חולקים לחיות ראויה להערצה, ויהיו שיאמרו שזהו הממד הכי אנושי שיש בשני האחים, וזהו כנראה גם המכנה המשותף ביניהם.

XXXXX

"איילים" הוא סרט שקט, מהורהר, מסקרן ומאופק מטבעו, המצליח לשמור על ערנות ועניין הצופים. בזכות גוון נטורליסטי, חלק מהקסם נגזר מאופיו השליו של הסרט, אך גם מן האנושיות שבוקעת משתי הדמויות. האופי הטבעי והיושר העלילתי משתרע באופן אסתטי על המסך, ביצירה קולנועית שכנראה צולמה במקום קר, מנוכר ואקזוטי, שרובנו כלל לא מכירים.