שוויצריה מוכרת בין השאר בזכות השוקולדים שלה, שעונים יוקרתיים, יציבות פיננסית, נייטראליות וגם בזכות… היידי בת ההרים. הספר פורסם לראשונה בשני כרכים בשנת 1880, עת יוהנה ספירי הכירה לעולם ילדה קטנה ומקסימה הפוגשת את סבה המתגורר בהרי האלפים היפהפיים. מאז הסיפור עבר אלפי עיבודים בכל מדיום אפשרי, ממחזות תיאטרון לקולנוע, לטלוויזיה ואפילו בשנות ה-70 הצליח כחוברת אנימה יפנית.

"היידי בת ההרים": פיטר, סבא והיידי

בגרסה קולנועית זו משנת 2015, "היידי בת ההרים" נוצר כהפקה שוויצרית-גרמנית בבימויו של אלן ספונר ("הרוח הקטנה"), החוזרת למקורות כפי שכתבה אותם ספירי: הקשר המיוחד של היידי (אנוק סטפה בסרט בכורה) עם סבה (ברונו גנץ), והרועה הצעיר, פיטר. במערכה השנייה, היידי מועברת למשפחה גרמנית אצילה, כדי שתתחבר עם הבת המשותקת.

עלילת הסרט מתגוללת בלי רעש וצלצולים, או שירים מיותרים של שירלי טמפל, והכל במבט של תמימות ושובבות, אך גם במבט ריאליזם של ההרים מעוטרי השלג בחורף והאגמים באביב – שבספק רב אם המשרד התיירות השוויצרי לא מימן חלק גדול מההפקה. הצילומים כה יפהפיים, כך שהצופים ממש נושמים את הרי האלפים.

התסריט אולי נתקל בכמה מהמורות קלות לאורך הדרך, כמו למשל בדרך שבה היידי עוזבת את האלפים לכיוון גרמניה, אולם זו הגישה הישירה כפי שממש כתוב בקלאסיקה הספרותית. עיבוד זה אינו מציע פרשנות מחודשת, או קריצה לעולם טוב ואידיאלי, אולם שומר על חזות מבדרת ואצילית, ועל כן זהו הנשק הגדול של הסרט – הוא מתאים לכל המשפחה, מקטנטנים ועד גדולים.

XXXXX