את מסע ההתוודעות לעולמו של פרוקופייב פתחה הפילהרמונית בביצוע מבריק לסוויטה של קטעים בהם בחר המלחין מתוך האופרה "אהבת שלושת התפוזים". למרות שזו הפעם הראשונה שניצח על התזמורת הצליח המנצח הארמני קארן דורגריאן להביא את הפילהרמונית לנגינה מלוכדת כשהיא מבליטה את מקצבי הסינקופה בפתיחה המתארת את כניסת הבדחנים. המנצח הצליח להבליט את הניגודים בין צבעי התזמור החריפים והגסים במכוון לבין קסם התאהבות הנסיך בנסיכה. הפן שהודגש בביצוע היה הסארקאזם ההיתולי. התזמור של פרוקופייב היה ייחודי. הוא כלל לא רק כלי ההקשה דוגמת  קסילופון, מצילות, ותוף מרים, אלא גם כלי נשיפה דוגמת פיקולו, וקונטרה בסונים. משחק הקלפים בין הקוסם למכשפה הרעה זכה לביצוע רתמי. באינטנסיביות צפופה ענו הכינורות שגילמו את הנסיכה החולה ב"עצבת" – לפתיח מלא ההומור של הסוויטה המתאר את קללת המכשפה.

 הקונצ'רטו השלישי (בדו מז'ור) של פרוקופייב לפסנתר נחשב לאתגר וירטואוזי כמעט בלתי אפשרי. נגינתו של הפסנתרן האוזבקי הצעיר (26) בזוד אבדוראימוב התאפיינה בשקיפות מרחפת. לאורך הקונצ'רטו לא היה צליל אחד "דופק" או "מרוח". היכולת הנדירה של האמן הצעיר "לבשל" את המתח ולבנות את העלייה במהירות ובדינאמיקה – הייתה מרשימה. אחרי הפרק האיטי הכובש בליריות שלו גלש הפסנתרן הצעיר למהירות תזזיתית משכרת. הקלרניתן בתזמורת נענה לו בליריות מדובבת. עושר של גוונים הפיקה התזמורת בליווי. גם ברדתו לפיאניסימו חרישי שמר הפסנתרן על צליל מלא. את הווריאציות ניגן הסולן ללא תחכום – בפשטות נהדרת המאפיינת את כתיבתו של פרוקופייב. לא הייתה בווריאציות מורכבות הרמונית אלא פוליפוניה אותה ביצע הסולן בשורת האטות. קצת חסרה רוח של מסתורין מהורהר. במיטבו היה בפרק האלגרו החותם אותו ניגן בקונדסות ובמהירות מסחררת. בצליל כובש ובשקיפות מעוררת התפעמות. כהדרן ניגן את הקמפנלה – העיבוד הידוע של ליסט לווריאציות  של פגניני. הפעם בחר בקצב איטי במופגן.

מסע ההרפתקאות המרתק לעולמו של פרוקופייב נחתם בביצוע מלא הוד והדר של הקנטאטה "אלכסנדר נייבסקי" אותה שרו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני וסולנים מהמקהלה הקאמרית של האקדמיה למוזיקה. בקנטאטה מתאר פרוקופייב כיצד שחרר אלכסנדר את העם הרוסי מעול המונגולים במאה ה-13 ומהצלבנים הגרמנים הברברים. את השממה תיאר פרוקופייב בקינה קודרת שנוגנה באוניסונו במרווחי אוקטבות חלולות. האבובים, הוויולות המעומעמות והכינורות תיארו ברעדוד את אווירת המתח בשדה הקרב. בסנכרון מופתי בין הקולות הגבוהים לנמוכים פתחה המקהלה לתאר, בשיר עם רוסי שנשמע קצת כמו החזרות של נעימה בתיבת נגינה, את הקרב והניצחון. המקהלה הבליטה בשירתה את המונוטוניות הכרומטית של שיר העם. "איך לחמנו/ איך גברנו" – התזמורת חזרה על הסיפור בתופים וצ'לסטה כשכלי הנשיפה וההקשה על הקונטרבסים מקרינים קדרות. יפה במיוחד הייתה הירידה לפיאנו של התזמורת שתארה בנגינתה את הקרב על הקרח שבקע. כך טבעו אויביהם של הרוסים – הצלבנים הגרמנים הברברים. כאן שרה המקהלה בלטינית כדי לציין את הכובש הזר. את הקרב המתואר בתזמורת בכלי הקשה ונשיפה ובגונג – תזמר פרוקופייב בפשטות גאונית. המנצח, שהקפיד על קצביות מדויקת, לא היסס להבליט את צעדי החיילים ואת הדיסוננטים בכלי הנשיפה המתכתיים. הבסים והטנורים במקהלה הבליטו בשירה גרונית "מחוספסת" את האינסופיות של שממת הקרח. התזמורת חזרה על המלנכוליה הכרומטית בשירה כשהטרומבונים, הטובה והחצוצרות מבקיעים את הקרח ועוברים באחת מצעדה איטית על הקרח לתיאור סערת הקרב אותו ניגנו כלי הנשיפה בניקיון מופתי.

מצמררת הייתה שירתה של זמרת המצו-סופרן  יקטרינה סרגייבה שגון קולה הכהה כמו נולד לתאר את שדה המתים. בקולות מחוספסים – כמעט קול נא במכוון ולא מעובד – חתמה המקהלה ואחריה התזמורת את תיאור הקרב הדרמטי. הקונטרבסים הקישו בקשתות על המיתרים, והתזמורת תיארה בקצביות מסחררת את תלאות הקרב שהתרחש בעיקר בטרומבונים ובחצוצרות.

היה זה ביצוע חי ודרמטי לקנטאטה. זאת הודות לברק בו ניגנו כלי הנשיפה, הקפדת המנצח על הוראות המלחין, ושירתה המלוכדת והדרמטית של המקהלה.

★★★★★