בצל הסגר השני, נפתחה תערוכת יחיד של האמנית טגיסט יוסף רון. שם התערוכה "הנייר הלבן שחור מבפנים" שנגזר מסדרת עבודות של גרשוני בשנות ה-70, מבטא בארבע מילים את מה שמתחולל בנפשה של יוסף רון מיום שעלתה לארץ ב-1984. המריחות העזות של הפחם השחור על הנייר הלבן של הדמויות הפיגורטיביות הברורות, זוכות גם לטשטוש. המציאות הישנה של הדמויות שהגיעו מאתיופיה, שהיתה ברורה להן עם הלכותיהן ומנהגיהן, מנסה להימחק ביד גסה ע"י השלטונות החדשים. יוסף רון, רושמת, מטשטשת, מוחקת. היא מנסה להוציא אור מהכתמים השחורים בתקווה למציאות שתשתנה, בתקווה שהשלטונות יכילו, יקבלו ולא יפלו יותר. "אני עובדת בעיקר עם פחם טבעי על נייר. אני אוהבת את הפשטות והרכות שהפחם יכול לייצר. העבודה בשחור לבן עוזרת לי להתמקד בסיפור, ברגש ובתחושת האור. נקודת המוצא היא לרוב אדם קרוב, אבל בהמשך התהליך הזהות הספציפית מטושטשת מעט לטובת התנועה והקצב שנוצרים מנפילה מסוימת של האור על הדמות. חשוב לי שהדמויות או הסיטואציות יהיו מזוהות מספיק כדי להעביר את הסיפור והרגש ברובד המאד ראשוני שלו" מסבירה יוסף רון.

במרכז התערוכה, דיוקן אמהּ של יוסף רון, יעלמוורק (באתיופית: זהב העולם). האם, המכונה "נניה", נפטרה כשיוסף רון הייתה בת 16, אירוע שהשפיע הרישום שלה. הרישום מאפשר לה לא לשכוח ולשחזר זיכרונות אבודים בתהליך של מחיקה ורישום מחדש. יוסף רון מתעדת ומנציחה ברישומי פחם דמויות, תנוחות וזיכרונות אישיים הקשורים לאמהּ ולמשפחתה ולתרבות האתיופית שממנה באה, רגע לפני שייעלמו, מתוך חשש שחלק חשוב ממנה עלול להיעלם עימם.

טיגיסט יוסף רון עלתה לישראל ב-1984 מגונדר שבאתיופיה. היא בוגרת המגמה לתקשורת חזותית בבצלאל, למדה רישום וציור אצל הפסל והצייר צביקה לחמן ובין השנים 2018-2019, למדה אצל הצייר דויד ניפו. טיגיסט יוסף רון חיה ויוצרת ברעננה ועוסקת ביצירותיה בנשיות, אמהות והורות דרך דיוקנאות של אנשים ממשפחתה וקהילתה. היצירות משקפות גזענות, מסורות נשיות ומשברי הקליטה בחברה הישראלית. הציגה בתערוכות בארץ ותערוכה זוגית בשיתוף משרד התרבות עם האמנית נירית טקלה, באדיס אבבה, אתיופיה. האמנית היא זוכת פרס שיף לשנת 2019.

אוצרת: עמנואלה קלו

2.9.20  -1.2.21

מוזיאון תל אביב לאמנות,  גלריות צ'ארלס ואוולין קרמר, הבניין הראשי