הספר החדש "חזונו של הרצל היום" שיצא לאור בשפה האנגלית, נולד כמחווה ספרותית לציון 120 שנה לצאת הספר ההיסטורי המכונן "אלטנוילנד" של בנימין זאב הרצל חוזה מדינת היהודים.

בספרו האוטופי על המדינה העתיקה החדשה שתקום לעם היהודי, הציג הרצל את חזונו לעתידה של המדינה היהודית אותה הוא פעל להקים.

עטיפת הספר החדש, מתוך הרישום של דויד ניפו.

כריכת הספר בהוצאה המחודשת של אלטנוילנד ב-5 שפות בהוצאת הנוער העובד והלומד שצוירה על ידי מנשה קדישמן. הספר החדש שכולל גירסה אחרת של קדישמן, מתכתב עם הספר האיקוני.

הספר החדש, שיזמה המו"לית קרול מנהיים שיצא לאור בהוצאת Artists Choice Editions ,הוא חגיגה הגותית וחזותית שמתייחסת למחשבה שמולידה מציאות.

"חזונו של הרצל היום" מציג אוסף ייחודי ומעורר השראה של מאמרים, יצירות אמנות ועבודות גרפיות שחולקים כבוד להשפעתו הנבואית של הרצל על ישראל של המאה ה-21.

הספר החדש, שופך אור על המפעל הציוני, על התגשמות החלום הכמעט בלתי אפשרי שהתפתח להקמת מדינה יהודית חזקה, משגשגת ועצמאית. בסוף חודש אוגוסט 2022 עברו בדיוק 125 שנה לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בהובלתו של בנימין זאב הרצל . הספר מסכם 125 שנות ציונות כמחווה לאחת מדמויות המפתח החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית , ופותח את 125 שנות הציונות היהודית הבאות.

המאמרים בספר חוקרים את הרצל כעתידן בנושאים שונים: התפתחות האדריכלות בעיר תל אביב, אדריכלות ישראלית, קולנוע, היחסים הערבים- ישראלים,  "ראיון עם הרצל" והרצל העתידן, יין, הקולנוע, יזמות וחדשנות ועוד. בין כותבי המאמרים, חמי פרס, יוסף אברמוביץ, יוסי קליין הלוי ושמוליק דובדבני.

את הספר ההגותי מעטרים מבחר יצירות אמנות של אמנים ישראלים המציגים את החזון שלהם על הרצל. בין האמנים הישראלים המובילים שיצירותיהם נבחרו להופיע בספר יש גם עבודות משעשעות, אמיצות, ומעוררות מחשבה סביב דמותו של חוזה המדינה.

הספר החדש מתייחס לספרו המכונן של הרצל "אלטנוילנד". בספר ההיסטורי ניתן לראות עד כמה הרצל הינו בעל חזון. בחזונו בספר, מצביע הרצל על כך שמדינת ישראל היהודית שעתידה להיוולד בעתיד היא מקום המפלט הבטוח של העם היהודי, ורק באמצעותה יוכלו היהודים הפזורים בתפוצות לצאת מן הגורל האכזר של האנטישמיות שרדף אותם במהלך הדורות מאז שגורשו מאדמתם.  בחזונו של הרצל מדינת היהודים היא מדינה אידאליסטית, מודרנית, כזו שהייתה רחוקה מלהתקיים בשום מקום בעולם בתחילת המאה ה-20.

ב"חברה החדשה" במדינת ישראל חזה הרצל שוויון בין גברים ונשים, שני עשורים לפני שנשים קיבלו את הזכות להצביע בבריטניה או בארצות הברית.

גם המשיכה של הרצל לטכנולוגיה ומדע נוכחת מאוד. בספר הוא כותב על כוח הידראולי ורכבות חשמליות, בזמן שהוא עצמו חי בעידן של רכבות קיטור, כמו גם תיאור הביוטכנולוגיה בתקופה שבה הרפואה המודרנית רק התפתחה. הרצל הוא לא רק החוזה של מדינת ישראל, אלא גם של הסטארט אפ ניישן.

שוש נומברג אברבוך, אוצרת הדימויים מיצירות האמנות בהשראת דמותו של הרצל, שחלקן נוצרו במיוחד עבור הספר החדש, כותבת על דמותו של הרצל באמנות הישראלית.  חמי פרס כותב במאמרו על הרצל כיזם , שרעיונותיו היוו תשתית להפיכתה של מדינת ישראל להיות מובילה במספר זירות יזמיות , ובהשפעתו כיום מדינת ישראל נקראת אומת הסטארט-אפ. יוסי אברמוביץ כותב על החזון של הרצל לאנרגיה מתחדשת בישראל. ד"ר דוד ברייקסטון כותב דיאלוג דמיוני שלו עם הרצל, אילו היה חי היום, בו הם מדברים על סוגיות עכשוויות בחברה הישראלית.  שמוליק דובדבני כותב סקירה היסטורית על הקולנוע הישראלי ובוחן במאמרו גיבורי תרבות יהודיים וישראליים בראי הקולנוע. גול כלב מדבר במאמרו על תעשיית היין היהודית ישראלית מראשית חזונו של הרצל ועד היום. ניקול לוין מדברת במאמרה על האדריכלות בתל אביב וכיצד התפתחו הרחובות והבניינים שכולנו מכירים היום. יוסי אברמוביץ' מדבר במאמרו על מספר רעיונות פרקטיים ועתידניים של הרצל, כמו למשל אנרגיה סולארית, שעזרו למצב ולבנות את ארץ ישראל ומדינת ישראל, ויוסי קליין הלוי בוחן את הקונפליקט הישראלי פלסטיני, בהתכתבות עם הסוגיות שהעלה הרצל בספרו אלטנוילנד לגבי דו קיום במדינת ישראל.

תערוכה וירטואלית על ייצוגו של הרצל בסצנת האמנות הישראלית שזורה בין דפי הספר

"יצירות האמנים הישראלים בספר זה, מציגות פסיפס של נושאים וסגנונות סביב דמותו של תיאודור הרצל, שהפך לדמות אייקונית עוד בחייו. בסיכומו של דבר, היחס להרצל בספר הוא סימפטי ואוהב ברובו. הוא מוצג כתייר בישראל של היום, מתרגל יוגה, גולש ומטייל ברחובות תל אביב, שהפכה למרכז תוסס וצפוף של עסקים, תרבות ובידור.  דמותו של הרצל ממשיכה להיות רלוונטית באמנות הישראלית העכשווית, כאשר הפן האישי והבלתי פורמלי גובר על הממלכתי והרשמי. נראה כי לכל אמן יש הרצל משלו, עימו הוא מנהל דיאלוג". – כך מסכמת שוש נומברג אברבוך, אוצרת הדימויים של יצירות האמנות, האיורים והקריקטורות בהשראת דמותו של הרצל השזורים בספר.

בשנת 1897, בעקבות הקונגרס הציוני הראשון שהרצל אירגן , הפכה דמותו לאינספור מזכרות, חפצים, עבודות גרפיות ויצירות אמנות, קריקטורות ואיורים הומוריסטיים שנוצרו כדי להנציח את האירוע ההיסטורי פורץ הדרך. הדים לייצור המוני זה ניתן למצוא גם באמנות הישראלית העכשווית.

בהיותו מודע להשפעת הופעתו ככלי להפצת רעיונותיו הפוליטיים הציוניים, הסכים הרצל לשמש מודל לאמן והצלם אפרים משה ליליאן ( 1925-1874) .

הצילום המפורסם של הרצל, נשען על מעקה המרפסת של מלון שלושת המלכים בבאזל, נעשה על ידי ליליאן. דימוי זה מופיע בשתי עבודות בספר זה – בציור של מנשה קדישמן ובטקסטיל  עבור תלבושות  בעיצובה של מאיה נאה .

עיצוב הטקסטיל של מאיה נאה  מופיעים האישים הרצל ובן גוריון, חלוצים, לוחמים  וצמחיית הארץ . המעצבת קיבלה את השראתה  מ' Toile de Jouy' עיצוב טקסטיל צרפתי מהמאה ה18 , שבו יש  מוטיבים חוזרים של סצנות ציד, נופים כפריים ,דמויות מיתולוגיות, בעלי חיים וצמחים.

ציורי הדיוקן  של הרצל ,ממשיכים  בחלקם לתאר אותו כדמות ממלכתית מרוחקת . דוד ניפו מתאר אותו כמושיע היהודים , עטוף בטלית. הרישום הוא אנלוגיה לציור המיוחס  לליאונרדו דה וינצ'י 'סלבטורה מונדי' (מושיע העולם).

דוד ניפו, סלבטור הרצל, 2021. הרצל כסלבטורה מונדי גואל העולם של ליאונרדו דה וינצ'י, עטוף בטלית ועם כדור בדולח ביד. צילום: אלישע ניפו.

האיור של עדן ספיבק 'סירה נושאת עץ אקליפטוס', 2021, נוצר בהשראת פיסקה מספרו של הרצל 'אלט נוילנד'. זהו סמל  דו משמעי שניתן לפרשו כאלגוריה להגשמת החזון האוטופי של הרצל  של ההתיישבות בארץ ישראל, כמטפורה להגירה , אך  גם כביקורת פוליטית- נטע זר בסביבה .

נדודים וכאב ההגירה עומדים בניגוד לחזונו הרומנטי של הרצל על מדינת היהודים, מעסיקים עדיין את האמנים  הישראלים. ישראל נמצאת במתח מתמיד- פוליטי, דתי, חברתי ואתני. היא ממשיכה להיות מדינה קולטת עולים, גבולות המדינה טרם הוגדרו והוסכמו, הוויכוח מיהו יהודי ולמי יש זכות לחיות בישראל על פי חוק השיבה נותר נושא בוער.

גמל, צבר, מזוודה, המופיעים לצד דמותו של הרצל, מקבלים משמעות חדשה. בציור של יואל גילינסקי ' הרצל הכנעני – הפרספקטיבה הרציונלית'  2015,  חוברים יחד דיוקנו של הרצל  ,שיירת גמלים ועצי תמר- כל זאת על קופסת פח שהפכה לעציץ צבר.

מעניין לראות בספר גם את הביקורת על הפוליטיקה הישראלית, והמציאות העכשווית במדינת היהודים, שמתגשמת בניגוד לחזונו האוטופי של הרצל. ההתייחסות הרפלקטיבית הזאת ניכרת במספר יצירות. לדוגמא הצילום של אלכס ליבק ' צומת הסירה, הרצליה', 1997 .

דמותו של הרצל נוכחת גם בשימוש נרחב  בקריקטורות ובאיורים הומוריסטים. קריאל גרדוש (דוש)  מציג את העימות בין דתיים לחילוניים המתדיינים על מקומה ותפקידה של הדת במדינת ישראל.  אבי כץ אייר קומיקס המתאר את ביקורו של הרצל בתל-אביב במאה ה-21.

התערוכה הוירטואלית בספר על דמותו של הרצל, ששימשה השראה ליצירות אמנות רבות בישראל, ממחישה את העוצמה וההשפעה של האיש לאורך השנים.  חוזה המדינה, שניבא ופעל להקמת בית לאומי לעם היהודי, הופך למושא הערצה ואייקון מיתולוגי בהיסטוריה. מסתבר שהרצל, שהונצח בכל כך הרבה דרכים ומדיות, עדיין רלוונטי גם היום. דמותו המרשימה ומלאת הנוכחות, עדיין מרתקת את הדורות הצעירים של האמנים הפועלים בישראל העשווית, ומשמשת מופת ומודל גם לדורות הבאים 120 שנה לאחר שניבא את לידתה של מדינת היהודים בארצה ההיסטורית.