באמצע המאה השמונה-עשרה צמחה במזרח אירופה אחת הדמויות המסקרנות בהיסטוריה היהודית – יעקב פרנק (1791-1726). פרנק, מנהיג כת הפרנקיסטים, היה בעיני עצמו ובעיני מאמיניו משיח, מי שמביא בשורה חדשה לעולם. אולם בעיני רבים אחרים הוא היה לא רק משיח שקר אלא גם נוכל ושרלטן. מה היה קסמו של פרנק? מה סוד הצלחתו? על שאלות אלו מנסה להשיב "ספרי יעקב – או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות", רומן היסטורי של כלת פרס נובל לספרות לשנת 2018, הסופרת הפולניה אולגה טוקרצ'וק.

פרנק נולד בשם יעקב לייבוביץ. יעקב הוא בחור גבוה ומרשים שלבוש כטורקי, לראשו, תמיד, טורבן ססגוני, מה שמוסיף נופך לאפיל שלו. יעקב נוסע לאיזמיר, שם, בבית המדרש של ר' יששכר מפודהייצה שפועל "כמו כוורת או קן נמלים, ואם יש בו מלכה זו ודאי רק החכמה", פוגשים אותו ר' מרדכי בן אליהו מרגלית ורב נחמן מבוסק. שניהם מתרשמים מאוד מיעקב ומחליטים לשדך לו את חיה, בתו של יהודה לוי טובה מניקופול, צעד הכרחי לקידום מעמדו החברתי של יהודי בעידן הקדם מודרני – "יהודי רווק הוא כלום ולעולם לא יתייחסו אליו ברצינות".

החתונה נערכת ב-1752 בניקופול (כיום בבולגריה). אחרי החתונה יעקב מתחיל להציג את עצמו כיעקב פרנק, כלומר "הזר". הזרות היא מוטיב חשוב במשנתו של פרנק. באחת הפעמים יעקב אומר לנחמן שהוא מרגיש הכי טוב במקום חדש כי אז העולם כמו מתחיל מחדש. להיות זר פירושו להיות חופשי, הזרות מעניקה לזר עוצמה גדולה, יכולת להתבונן במוכר במבט חדש. ואכן, פרנק נודד עם חסידיו שבשיאם מונים כמה עשרות אלפים, המכונים "מתנגדי התלמוד" – ממקום למקום. בדרך הוא מספיק להתאסלם, להתנצר (יחד עם רבים מחסידיו), ולייסד דת, שכוללת אורגיות המוניות ומתירנות מינית, ושעיקרה ביטול היהדות, הנצרות והאסלאם בדרך להתגלות אלוהית גדולה אחת.

*

אז מה היה סוד קסמו של פרנק אליבא דטוקרצ'וק? התשובה שהספר מציע מתחלקת לשתיים. ראשית, הדבר נובע מאישיותו של פרנק, קומתו הגבוהה, לבושו המיוחד והכריזמה שלו, השפה שלו שנגישה להמונים. "יעקב אף פעם אינו מדבר כמו החכמים, במשפטים ארוכים ומורכבים המשובצים מילים נדירות ורבות ערך, תוך ציטוט הכתובים", כותבת טוקרצ'וק, "יעקב מדבר קצר וברור, כמי שמתפרנס ממסחר בשוק או מי שנוהג עגלות. הוא מתבדח כל הזמן […] הוא מביט ישר בעיניים, הוגה משפט כמו ירה אותו וממתין לתגובת בן שיחו. על פי רוב מבטו העיקש, מבט של עוף דורס – עיט, בז, נשר – מביך את בני שיחו".

בנוסף, פרנק מאמין במה שהוא אומר והוא גם יודע להדהד את הרצונות של האנשים, "הוא כמו הבאר מן הסיפורים – כל מה שתצעק אל הבאר הזאת היא תמיד תענה באותו אופן". תכונה שלישית שהביאה להצלחתו היא היותו נעדר פחד, מה שמוסיף לו עוצמה: "כיוון שהיהודים פוחדים כל הזמן מן האדון, מן הקוזק, מחוסר הצדק, מן הרעב והקור […] יעקב הוא גאולה מבחינתם".

אלו כמובן קשורים לחלק השני של התשובה – נסיבות הזמן. רוחו של שבתי צבי, משיח-שקר שקדם לפרנק, עדיין ריחפה בחלל – פרנק עצמו סבר שהוא ממשיכו – ובעיקר חייהם הקשים של היהודים במזרח אירופה. טוקרצ'וק מתארת באופן יפה, בחמלה מהולה בציניות, את התקווה הזו, שגורמת ליהודים לחפש סימנים למשיח בכל הזדמנות: "המשך קיומו של העולם נראה בלתי אפשרי, כאב רב כל כך לא יישא שום עולם". "המנגנון העולמי" היה כל-כך מקולקל ש"קני הסוף ליד הנהר היו חדים כל כך, עד שחתכו את רגלי האנשים. צמח הלענה נעשה רעיל כל כך, שדי היה בריחו כדי להפיל גבר בוגר […] לסרפד היו השנה שורשים מפלצתיים […] המטפסים עולים על קירות הבתים, על קליפות העצים, מגיעים כמעט לגרונות האנשים […] בביצים שני חלמונים".

הצלחתו של פרנק לרכב על הקשיים של יהודי מזרח אירופה מתלבשת על הכמיהה האנושית העל-זמנית לגאולה. ושוב טוקרצ'וק מתארת באופן מדויק את התקווה הזו: "משיח הוא משהו שזורם בדם, מתגורר בנשימה, הוא המחשבה היקרה ביותר, רבת הערך ביותר, המחשבה שקיימת ישועה. ולכן צריך לטפחה כמו את העדין בצמחים, להרעיף עליה אהבה, להשקותו בדמעות, להציבה בשמש ביום ולהכניסה לחדר החם בלילה".

*

פרט לכך שהספר מספק מענה משכנע לפיצוח דמותו של פרנק, הוא כולל מספר תובנות נהדרות שגרמו למרקר שלי לעבוד שעות נוספות. הנה למשל תובנה יפה על יחסי הורים וילדים: "ההורים שלנו מזכירים לנו את מה שאנחנו הכי לא אוהבים בעצמנו, ובהזדקנותם אנחנו רואים את החטאים הרבים שלנו […] לפעמים קורה שנשמות הילדים וההורים עוינות זו את זו והן נפגשות בחיים כדי לתקן את העוינות הזאת. אלא שלא תמיד עולה הדבר יפה".

והנה תובנה נהדרת נוספת על אופי האדם: "יש לאנשים צורך עצום להרגיש שהם טובים מאחרים. לא חשוב מי האיש עצמו, הוא זקוק למישהו גרוע ממנו. מי יותר טוב ומי פחות תלוי בתכונות מקריות רבות. האם לא זה מה שמלכד את עולם בני האדם? האם אנחנו זקוקים לזולת כדי לשמוח שאנחנו טובים יותר? הפלא ופלא – אפילו אלה שהם לכאורה בשפל המדרגה, מוצאים סיפוק בעובדה שאין גרועים מהם ובכך הם מנצחים."

*

התשובה של הספר לסוד קסמו של פרנק היא אמינה ומשכנעת, וטוקרצ'וק יודעת לתארה באופן מדויק, מבעד לעיני האנשים עצמם אך גם באיזה לגלוג קל מלמעלה. עם זאת, מספר גורמים קצת מכבידים על הספר, מקשים עליו מלהפוך מטוב מאוד למצוין.

ראשית, הספר מסופר מבעד לעיניה של ינטה, סבתו של פרנק. הספר נפתח בכך שינטה מגיעה לחתונה של קרוב משפחה אחר שלה, יצחק, אחד מבניו של אלישע שור מרוהאטין, אולם טלטלות הדרך וגילה המופלג הביאו לכך שהיא גוססת. בכדי שלא תמות לפני החתונה, שור כותב קמע ובו המילה "המתנה" ועונד אותו על צווארה. ינטה בולעת את הקמע, וכך מרחפת בחלל, מתה לא מתה, מה שמאפשר לה לספר את הסיפור.

מדובר ב"טריק" שמאפשר לסופרת לספר את הסיפור מנקודת מבטה של "מספרת כל יודעת". מבחינה ספרותית זו נקודת מבט פחות מעניינת, שכן היא גוזרת מבט שטחי יותר ומותירה מעט מאוד דמיון לקורא, שמקבל זווית ראייה פנורמית במקום שיהיה צמוד לדמות אחת ויבין אותה לעומקה, ינסה לדמיין כיצד היא רואה את הזולת וכיצד האירועים משפיעים על הדמויות האחרות מבעד לעיניה.

בנוסף, במקרה של "ספרי יעקב" הרצון לתפוש כמה שיותר זוויות ראייה מאריך מאוד את הסיפור, בבחינת תפשת מרובה – לא תפשת. טוקרצ'וק מפליאה בפרטים רבים ובדמויות-משנה, שחלקן, בעקבות התנצרות מאמיניו של פרנק, גם משנות את שמן, דבר המקשה יותר לעקוב אחר הסיפור. כפרח-היסטוריון וככותב אני יכול להזדהות עם הקושי להותיר עובדות היסטוריות או קטעים פרי עטי על רצפת חדר העריכה, אולם זה חלק ממלאכת טוויית הנרטיב, שעליו להיות נקי ככל האפשר. "ספרי יעקב" מפרנס 696 עמודים (לא כולל אחרית דבר), מה שמקשה לבור את המוץ מהבר וללקט את תובנותיה של טוקרצ'וק על העולם ועל סוד הצלחתו של פרנק.

מעבר לזה, טוקרצ'וק כמעט ואינה מתחקה אחר ילדותו של פרנק, ונדמה שזו הייתה יכולה לשפוך אור על דמותו. לו חשבתי כי טוקרצ'וק אינה סבורה שיש לילדותו של פרנק משמעות – החרשתי, אולם היא כן מפרטת על מספר אפיזודות מילדותו של פרנק, ובעיני היה מקום להרחיב בכך.

לסיכום, "ספרי יעקב" הוא ספר נהדר, שמפענח, בהצלחה יחסית גבוהה, את דמותו של יעקב פרנק ושכולל מספר רב של תובנות יפות. עם זאת, הספר היה מתברך לו היה קצר יותר. אם לנקוט במונחים קבליים, כמו אלו שפרנק (כנראה) נקט בהם, אחד מסודות החיים הוא סוד הצמצום.

ספרי יעקב – או המסע הגדול דרך שבעה גבולות, חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות • אולגה טוקרצ'וק • מפולנית: מרים בורנשטיין • הוצאת כרמל • 2020 • 702 עמ'