מהתרפקות לשכרון חדווה

פנחס צוקרמן, אמנדה פורסיית והרביעייה הירושלמית

קונצרט במסגרת הסדרה הבינלאומית של המרכז למוזיקה, תיאטרון ירושלים 8.12.2022  

את הערב החד פעמי שהיה בגדר "חיזוק לנשמה" פתח הוויולן פנחס צוקרמן בהתוודעות ליופייה של מוזיקה שפחות מושמעת – הסקסטט שהלחין ריכרד שטראוס לאופרה "קפריצ'יו" (אופ' 85) הוא נפתח בליריות מצמררת וברכות מלטפת. חברי ההרכב ניגנו במתח פנימי ובסערה חרישית מחשמלת בהבליטם את המסתורין של שטראוס. הפיאניסימו החרישי היה מרתק, ודווקא האיטיות שבה בוצע הקפריצ'יו העצימה את הדרמה. חברי ההרכב ניגנו בחרישיות מתרפקת ומהורהרת. התחושה הייתה כאילו האוויר עמד והם יצרו סערה מושלמת, כאשר צוקרמן שניגן כוויולן הוביל את חברי ההרכב בתחינה לירית ובעומק הבעה מרטיט. המסתורין החרישי היה מרתק, והאיטיות שבה בוצעה היצירה העצימה את הדרמה. חברי ההרכב ירדו לפיאניסימו מצמרר ולירי. צוקרמן ניגן בריבוא ריבואות גוונים של פיאנו. הליריות המדובבת והקדרות של הצ'לי נחתמה בהתאדות והסיומות בעליה היו מלאות קסם. צוקרמן ניגן בפשטות לכאורה והרטיט את נימי הנשמה – הוא שבה את הלב בתפילתו.

הלגאטו העמוק בוויולה ובנגינת רעייתו הצ'לנית – היה נוקב פי תהום. אמנדה פורסיית תִגברה בנגינתה את הליריות שלו וריגשה את הקהל בעומק התלת ממדי ובפאתוס של נגינתה. הם בנו מתח פנימי מרשים שהלך והתעצם ועלו באינטנסיביות מלאת הבעה. סוחפת ודרמטית הייתה הדרך בה משך את הקשת ובנה את העלייה בעומק צליל ובקשת רחבה בליריות מלאת הבעה ואינטנסיביות. כוויולן – דר צוקרמן במשכן השכינה. צוקרמן וחברי ההרכב בנו מתח פנימי מרשים. מופלא היה העידון החרישי של ההתאדות בה ניגן. הירידה בשורת קשתות הייתה מלאת תוגה ורבת קסם. צוקרמן לא היסס לנגן באיטיות מופלגת שהבליטה את יופיו  של 'קפריצ'יו'. דומה שגם מי בקהל שלא התחבר לשטראוס התאהב ביופייה של היצירה בנגינתו. בריבוא ריבואות גוונים של פיאנו התאדה כאשר על הצ'לו הבליטה אמנדה פורסיית את הנושא הנגדי וחתמה את היצירה  מלאת המסתורין.

מלא חן היה פרק האלגרו שפתח את השישייה בלה מז'ור של דבוז'אק (אופ' 48) הוא התחיל בהתפרקות חיננית, בחדווה סלאבית. היה צבע פולקלוריסטי  והליווי בשישייה נוגן בשמחה מעודנת ומאופקת. האקצ'לרנדו היה מלא שמחה כפרית אנרגטית, ופורטיסימו. ההרכב פתח בקצביות מנוקדת כשהצ'לנים ליוו את נגינתו  בתנועה נגדית. הסקסטט התפתח ונבנה בהובלתו של הכנר המרשים סרגי ברסלר ובתמיכת  הצ'לנים הצליל היה חם ופסטורלי.

 מדובבת הייתה המלודיות בה ניגנו את האנדנטה. בפעם השנייה שניגנו אותו – היה שונה לחלוטין.  המענה  במחולות העממיים היה מאוד חינני. הייתה  כיווניות שתגברה את הנגינה. צוקרמן הבליט ברכות נינוחה בריחוף ובצליל מלא את הנושא המרכזי – את החדווה הסלאבית. המעבר בין הכלים זרם ועורר השתאות ביופיו. הכנר סרגי ברסלר והוויולן אלכסנדר פבלובסקי בלטו בנגינתם הלירית. המפגש המהורהר עם דבוז'ק עורר התפעמות ביופיו וההאטות לפני כל סיומת של משפט תרמו להעצמת הדרמה. הצליל התלת ממדי והמלא ומיד אחריו הירידה בדינמיקה והליריות הקטיפתית שעיטרה את נגינתם הרשימו. עזר כנגדו הייתה התשוקה והעומק בנגינת רעייתו, הצ'לנית אמנדה פורסיית, שהמריצה את נגינת חברי ההרכב. החדווה בנגינתם הסוערת של הצ'לנים הייתה משכרת. ההבלטה על הפעמה הבלתי סימטרית הפיחה רוח חיים ממנה התחילה ההתהוללות.  הליווי נוגן בשמחה מעודנת ומאופקת. ה'קפיציות' המרחפת בה ניגן צוקרמן והמענה בצ'לי היה מלא קסם ומעודן. יפה במיוחד הייתה הדרך בה עמדו קבוצות הכלים זו מול זו – תחילה בכובד ולבסוף בקלילות. הביצוע היה ריתמי סוחף  ומחודד.

את פרק המראה של האלגרו – ה"דומקה" האלגית הנודעת ניגנו בריתמיות קלילה ודיאלוג קונדסי. הייתה מטוטלת ריתמית שעליה סבו הקשתות הקצרות בכינורות ובוויולות. הצ'לי תמכו בהם באינטנסיביות סוחפת והייתה מערבולת קטנה ומיד אחריה  התפרקות נהדרת.  אמנדה פורסיית הפליאה בנגינתה הסוערת ומלאת התשוקה. צוקרמן ניגן בחדווה משכרת ונשא על כנפי נגינתו את חברי ההרכב בצליל מלא ובריתמיות מנוקדת. הליריות של צוקרמן נגעה ללב ואף ה'קפִיצִיוּת' שלו. את פרק הפוריאנט ניגן עם חברי ההרכב בריתמיות מחשמלת. יפה במיוחד הייתה הווריאציה הראשונה אותה ניגן בפיאנו חרישי וכובש ברכותו ואת הווריאציות שבאו אחריה ניגן בחן קסום כשכל ווריאציה שונה מרעותה. דווקא ההאטות בסוף כל פסקה תרמו לריתמיות המחשמלת בה ניגן. על הצ'לו לוותה אותו אמנדה פורסיית בעומק ובחיות. את פרק הפרסטו חתמו בחנגה סוחפת ומשכרת כאשר הוויולות נשאו על כתפיהן את הכיווניות של כל הכלים. הצ'לנית המופלאה אמנדה פורסיית שניכר בנגינתה ש'רקדה' עם הצ'לו שכמו 'צמח' מגופה והפך לחלק ממנה – מסכה חיים לביצוע בתנועתיות של נגינתה. עומק הצליל המדובב שלה היווה ניגוד לחרישיות המעודנת של צוקרמן. ואכן, כהרגלו, גם בנגנו בשמחה "חסידית" משכרת עדיין שמר על איפוק. בהתהוללות ובהבלטת הסערה שהסתיימה ניגן צוקרמן בקלילות מעודנת את המקצבים המנוקדים והבליט במכוון את האתנחתות. משכר וסוחף היה הפרק הווירטואוזי של הווריאציות כאן הלך הקהל שבי אחרי נגינת חבריי הרביעייה הירושלמית שכל אחד מהם אמן בעל שיעור קומה בפני עצמו. הם ניגנו בפלסטיות את הפיציקטו ברקע ולוו את צוקרמן בליריות. את פרק האנדנטה ניגנו בליריות מלנכולית וברכות כאשר הצ'לנים ממריצים את הנגינה. הם ניגנו בחן והווריאציות עברו מנגן לנגן. הפינאלה היה סוער ומלא חיים. את האנדנטינו – ניגנו בפיאנו חרישי וברכות תלת ממדית. האתנחתות הוסיפו לעוצמת הדרמה אך קשה היה שלא להצטרף למחול המעודן ומלא החן של האלגרטו שהפך לתלת ממדי בזכות הנגינה של אמנדה והצ'לנים שמסכו חיים בפריטת הפיציקטו ובליווי שהבליט את התנועתיות. לפסגת היופי הגיעו בפיאנו החרישי של האנדנטינו שחתם את הסקסטט.

לפסגת היופי הגיעו בנגינת הסקסטט של ברהמס בסי במול מז'ור (אופ' 18). את פרק האלגרו הקסום הוביל הכנר המרשים סרגי פרסלר שניגן ברכות מדובבת ובעומק לירי מאופק העלייה בוויולות  והמשוב של אמנדה לנגינתו של צוקרמן הייתה בפריטה מעודנת ומחשמלת – הכול נוגן בראשי פרקים במרומז ובעידון. בפרק האנדנטה ניתן היה להתענג על הווירטואוזיות של אמאנדה והליריות הסוחפת של צוקרמן. הם ניגנו באינטנסיביות והקפידו על אתנחתות שהעצימו את המתח. מצמרר היה העידון שלה ונגינתה המופנמת. פלסטי ומחשמל היה הסקרצו והירידה לפיאנו פתאומי בנגינת צוקרמן עוררה התפעמות. צוקרמן פתח בכינור והתרפק בעליה הוויולה חזרה על הנושא ואחריה שאר הכלים. הוויולנים הפליאו בנגינתם ועל התנועתיות שמרה הצ'לנית אמנדה  פורסיית שיצרה מתח והניעה את נגינתם. ייחודו של הביצוע היה באווריריות הקסומה ובליריות שאפיינה אותו. הבס המתמשך בנגינת הצ'לנים העצים את בניית המתח. הירידה לפיאנו פתאומי הייתה מופלאה. את פרק האנדנטה ניגנו בליריות מלנכולית וברכות כאשר הצ'לנים ממריצים את הנגינה. הם ניגנו בחן והווריאציות עברו מנגן לנגן.ההמשכיות העצימה את המתח.  המענה במחולות העממיים היה מאוד חינני. הייתה כיווניות שתגברה את הנגינה.

המשוב של הצ'לנים היה רך ואלוהי והיה מתח מחשמל דווקא באיפוק שלהם. את פרק האנדנטה ניגנו בזרימה נהדרת ביניהם בלכידות מרשימה ואינטנסיביות לירית. הדיאלוג בין הוויולן אורי קם לצוקרמן היה מרשים. אמנדה פורסיית תמכה בנגינתם בפיציקטו מעודן ותשוקה מתפרצת.   ההתאדות הייתה כובשת ביופייה כשאף חזרה לא דמתה לקודמתה. העיטור של הצלילים הגבוהים בנגינתו של צוקרמן ובעיקר הקישוטים שלו היו מעבר למבריקים – שכן צוקרמן הוא יותר מווירטואוז – הם זרמו.

בפרק הסקרצו בלטה הפלסטיות המחשמלת של אמנדה פורסיית בעיקר בפריטה. סוחפת הייתה ההתהוללות בקאצ'לרנדו שנפתחה בפיאנו. והאתנחתות לפני כל חזרה היו במקומן. אמנדה 'החזיקה' את כל הסקסקטט.

היא תמכה בחברי ההרכב שניגנו את הטריו ב'גלים' ובלכידות וקיימה דיאלוג קסום עם צוקרמן שניגן בליריות מדובבת. בקשת רחבה וצליל מלא תשוקה ובפריטה פלסטית ותלת ממדית בצ'לו. סוחף היה האקצ'לרנדו בתום הסקסטט.

את המסע לארצות היופי חתמו בנגינת הדרן – ה"קוד קודה" שנשמעה כאילו נלקחה מהאריה של טטיאנה מתוך "יבגני אונייגן".

הקהל יצא מהקונצרט כשחיוך של אור בפניו ולנו העניים ממעש לא נותר אלא להודות על רגעי החסד שהעניק לנו צוקרמן בנגינתו הפלאית אליה נתגעגע ולהתפעם מהיופי שהאציל על כל סביבתו