מי שעוקב אחרי מה שקורה בשטחי הכיבוש, כמונו בתנועת "לוחמים לשלום", נדהם כמעט מדי יום לאורך השנה האחרונה, לנוכח האלימות ההולכת וגוברת של המתנחלים מול הפלסטינים תושבי שטחי סי, ולנוכח התמיכה הבלתי ניתנת להכחשה של הצבא באלימות הזאת.
כמעט מדי יום התווסף לרשימה ההולכת ומתארכת עוד שם, לפעמים יותר מאחד. רובם ככולם אינם מדווחים בתקשורת הישראלית, בכוונת מכוון כמובן, כך שהעם היושב בציון כלל לא מבין מה באמת מתחולל סביבו.

ובתוך הרשימה הנוראה הזאת, בלטו במיוחד שמותיהם של הילדים. ושוב, מי שעוקב מבין, שיש כאן מדיניות של ישראל – מדיניות ניכרת של פגיעה בשכבת הצעירים בחברה הפלסטינית. פגיעה בשכבת הצעירים היא קטלנית בהרבה רמות, מעבר לקטילת חייהם – היא מעבירה מסר ברור להורים שהילדים בסכנה, וגם לצעירים עצמם, שכבת הגיל התוססת, המלאה חיים, שעדיין מאמינה בצדק – להם מועבר המסר שמוטב להם שישתקו.

לכן יצאנו היום (שישי), ישראליות ופלסטיניות ביחד, כדרכנו בתנועה, לקרוא לחיילים להפסיק את הרג הילדים. עמדנו כ-50 א.נשים בצומת חוסאן, עם שלטים, עם קריאות ועם חיילים שהגיעו, ככה, להיות בסביבה בזמן שאנחנו שם. 42 ילדים פלסטינים נהרגו ב-2022 בלבד. יותר מכיתה. 811 ילדים נעצרו ב-2022 בלבד. נעצרו, לא עוכבו. בשם כולנו.
לא הגיע הזמן שהדבר הזה ייפסק?