ועדת השרים לחקיקה אמור לדון היום (ראשון) בהצעת החוק של שר התקשורת נאמנו הנרצע של בנימין נתניהו, ח"כ ד"ר שלמה קרעי, הקוראת להפרטת תאגיד השידור הציבורי "כאן". קרעי התייחס לנושא ואמר בשיחה שערך בשבוע שעבר ברדיו 103 FM עם בן כספית: "אני בהחלט רוצה להפריט את התאגיד. אני חושב שלבזבז קרוב למיליארד שקלים בשנה על מוצר כושל, וגם אם לא היה כושל, לתת כל כך הרבה כסף מכספי הציבור לערוץ אחד, לרשות אחת, לא לפתוח את השוק לתחרות בצורה חופשית, לאפשר לכולם להתחרות באופן חופשי, לתת לרדיו האזורי להפוך לרדיו ארצי בלי מגבלות, בלי שהוא צריך להילחם בעצם במעין טייקון שמקבל מימון, כספי ציבור". הוא נשאל האם מדובר רק בתאגיד, או גם בגלי צה"ל והסביר ב-103FM: "אלו שני חוקים נפרדים – התאגיד זה האווזה השמנה יותר שמקבלת כ-800 מיליון שקלים בשנה מכספנו וגלי צה"ל הרבה פחות מזה, זה כמה עשרות מיליונים". נתניהו עצמו ניסה מזה שנים לסגור את השידור הציבורי ולשלוט בתאגיד. "המהלך הזה, המתואר כאן, כבר בוצע בשתי המדינות שמשמשות לנתניהו כמודל לחיקוי" תיארה את זאת זהבה גלאון ברשימה שפרסמה בעיתון הארץ ב51 בדצמבר 2022: "הונגריה של אורבן ופולין של מפלגת החוק והצדק. המטרה היא מניעת היכולת של האזרחים להחליף את השלטון על ידי הטבעתם בשצף של תעמולה שאין דרך להתמודד אתה, כי לא נותרו כלי תקשורת עצמאיים. סטיב באנון, ששימש בשעתו כאסטרטג של דונלד טראמפ, תיאר את המהלך "להציף את הזירה בחרא" — להעלות שורה של סיפורים שקריים ומופרכים (הפרגולה של הפרקליטה! לבנו של ראש הממשלה אין כתובת לקבלת דואר ולכן אי אפשר לתבוע אותו! הארמון של בנט על חשבוננו!) שמטרתם, בראש ובראשונה, היא להתיש את האזרחים. לכפות עליהם עומס מידע, עד שיתייאשו מלהבין מה קורה. במסגרת ההפיכה המשטרית המתוכננת זו מטרת־העל: אזרחים שאין להם עוד אמון בכלום, ובהתאם אין להם אמון ביכולתם להציל את עצמם. ערוץ 14 כבר עושה את זה היטב. חלק מהערוצים האחרים מתקרנפים במהירות. כל מה שנותר הוא להשמיד את השידור הציבורי", כתבה גלאון.

אחת מזכויות היסוד שלנו זו זכותנו לעשות את הבחירה שלנו

אחת מזכויות היסוד של כולנו זו הזכות לעשות את הבחירה שלנו. מהזכות לבחור את הדרך שלנו בחיים ועד הזכות למרכיבי התפריט בארוחת הצהריים. בחירה היא לנו עניין מהותי ככל שאנחנו מתאמצים ומצליחים לעשות את הבחירה הנכונה. כשאנחנו מוצאים עצמנו תחת מכבש לחצים וכפייה על ידי גורמים אחרים זה מכעיס ומתסכל. מידת היכולת שלנו לבחור את הדבר הכי נכון ומדויק עבורנו תלויה הרבה גם בנתונים ובידע שאנחנו מסוגלים לאסוף לצד הרגשות והתחושות של כל אחת ואחד מאתנו. רוב רובנו לא מוכנים לתת לאחרים את הזכות לבחור בשבילנו. זה מתחיל אי שם בילדותנו כשאימא שלנו שאנחנו כל כך אוהבים ומחוברים אליה מתייצבת מולנו ומנסה לבחור בשבילנו ולכוון אותנו כשהטיעון המרכזי שלה הוא "אני יודעת טוב ממך – לי, אימא שלך יש  הרבה יותר נתונים, אני רק רוצה את טובתך ואני גם הרבה יותר מנוסה ממך". מול אימא שלנו רבים מאתנו מרימים ידיים ומעדיפים לזרום עם ההתוויות שלה ולרבים מאתנו מחכה אכזבה במעלה הדרך כשאנחנו מגלים שלמרות יתרונותיה הרבים, אימא שלנו עלולה שלא להיות מדויקת, לא לחדור עד לדקויות הדקות ביותר – כמעט נסתרות ועדיף היה לנו לקבל החלטות באופן עצמאי עם החובה המקבילה להיות קשוב לעצותיה אבל להימנע מלהישמע לה באופן גורף ובפסיביות עד כדי איבוד האישיות הפרטית שלנו.

כדי לעשות את ההחלטות הנכונות לנו אנחנו זקוקים גם לנתונים שהם עובדות נקיות. נתונים אמתיים, נכונים, מחוברים היטב למציאות, כאלה שאנחנו אוספים ואין שום גורם מתווך שמנסה לעוות אותם כדי לגרום לנו לבחור בנתיב שלגורם הזה יש עניין שנבחר בו. גורם מתווך שעוזר לנו לאסוף את הנתונים צריך להיות ישר והגון כדי להאיר לנו פינות חשוכות או כאלה שנסתרות מעינינו וכאלה (בצניעות) יש הרבה.

איך נחשף לאמת? איך נהיה מודעים לעובדות במובן הנקי שלהן? איך נבטיח לעצמנו שנהיה נקיים מגורמים שכל עניינם זה לרמות אותנו, "לעבוד עלינו" ולעוות לנו את המציאות?
במישור הכי בסיסי, זה מגיע לנו! זאת הזכות האלמנטרית שלנו. אנחנו לא רוצים לחיות בעולם שמתייחס אלינו בחוסר כבוד, מזלזל בנו ומעביר לנו מסר בוטה שאנחנו עדר של מטומטמים.

נכון, בני האנוש עוד לא פיתחו תפישת שלטון שסוגרת היטב את כל הפינות. נכון, כשאומרים לנו דמוקרטיה אין בעיה לרבים מאתנו להצביע באצבע על תקלות וחולשות טעונות שינוי ואפילו תיקון. היה זה וינסטון צ׳רצ׳יל שאמר: "הדמוקרטיה היא אולי המשטר הגרוע ביותר אך אין משטר טוב ממנה". ונוסיף, ואין משטר אחר שאנחנו מוכנים לחיות תחתיו.

דמוקרטיה זו גם הבטחה לשמור על הזכות שלנו לדעת. לדעת הכול עד גבולות השמירה על הביטחון שלנו

דמוקרטיה היא סוג של ביטוח עבורנו שמתחייב לספק לנו את כל המידע. זו  ההבטחה לשמור על הזכות שלנו לדעת. לדעת הכול עד גבולות השמירה על הביטחון שלנו. שם מקובל על כולנו כאן בישראל שלגיטימי להסתיר מאתנו סודות תורמים ליכולת שלנו לייצר ביטחון.

כאן מתבקשת השאלה למי ניתן את הזכות לתווך בניינו לבין האינפורמציה. לפוליטיקאי עם אגו מנופח שכל עניינו ממוקד בכסף, כוח וכבוד ובצורך להיבחר שוב? אולי לטייקון עם הררי כסף בבנק שכל עניינו לגזול מאתנו עוד ועוד? אולי יועצי תקשורת לשעבר שהמונח עקביות מהם והלאה, או מי שהיו ממונים על הסברה עם אותה "תכונה", או כאלה שהזדהו ומצאו נתיבי חנופה לשלטון כזה או אחר? חובה עלינו לבחור ולסנן את בעלי הזכות להעביר אלינו אינפורמציה בקריטריונים קשוחים במיוחד ובמסננת שהחורים שלה קטנים ועדינים. על הזכות להעביר אלינו את האינפורמציה מתחרים הרבה בעלי עניין שרוב רובם מבקשים לעשות זאת עם רשימה ארוכה של אינטרסים שלהם ולא שלנו.

ככול שהמרחב שלנו יותר חופשי ופתוח, הדמוקרטיה, (זו הלא מושלמת כזכור), מציעה לנו מגוון רחב של כלי תקשורת (מעיתונות כתובה ועד רשתות חברתיות) כדי שחס וחלילה לנו שנמצא את עצמנו תלויים בהקשר הזה רק בערוץ טלוויזיה אחד צר וחד ממדי כמו בקוריאה הצפונית. כך נוצרו כלי תקשורת שרובם מסחריים והבעלות עליהם שייכת לקבוצה מצומצמת של עשירים בעלי אמצעים עם יכולת לממן את הוצאותיהם ועם שאיפה לגיטימית להרוויח ולהגדיל את ממונם. התפתחו גם רשתות אינטרנט  ללא שליטה ופיקוח עם טיפוח שקרים וסיפורי עובדות כביכול שלא היו ולא נבראו. בצד אלה כמו מגדלור מול הים הסוער יש גם אמצעי תקשורת אחד ששייך לנו הציבור, שאנחנו מעצביו ושלא ניתן לזהם אותו עם אינטרסים שלא רק לא שייכים לנו אלא גם עלולים להיות לנו מלוכלכים ולא מקובלים. תקשורת שאנשי המקצוע שלה נתונים תחת סד מהודק שאנחנו ניסחנו (בחוק!) את כלליו המחייבים אותם לתמרן בחכמה וברגישות בתוך ההכללה המורכבת והמסובכת שהגדרתה "הציבור". חשוב להדגיש כאן: השידור הציבורי איננו שייך לשלטון, לכול שלטון יהא צבעו הפוליטי אשר יהא. לשום פוליטיקאי שנבחר על ידנו אין הזכות להניח את ידיו על השידור שלנו. על הפוליטיקאי שבחרנו לעשות את שליחותו הציבורית ולהשאיר את מלאכת עיצוב פניה של התקשורת לנשות ולאנשי המקצוע.

למשרד התקשורת הגיע ד"ר בתעשייה וניהול – מה לו ולתקשורת?

למשרד התקשורת של מדינת ישראל הגיע שר חדש דוקטור בתוארו. הוא דוקטור בהנדסת תעשייה וניהול. מה לו ולתקשורת חוץ מהצורך המוכר שלו להופיע בטלוויזיה להתראיין ברדיו ובעיתונות הכתובה ולהשתעשע ברשתות  כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלו? קוראים לו שלמה קרעי והוא התיישב בלשכתו מוקף במנעמי השלטון משחרר עצמו כנראה מהצורך לחשוב, להעמיק, להיות יצירתי ולחדש בתחום התקשורת. כך הוא מגיע לפתרון הקל שיעשה רעש וצלצולים: להרוס, לפרק ולהחריב. הוא, קרעי, גם בוחר מטרה לחיסול ושוב מעדיף את החיים הקלים. מה יותר פגיע ונוח מהשידור הציבורי? ולמה השידור הציבורי? קודם כול כי הוא עצמאי מידי לטעמו של קרעי ולא מספק שירותים לשלטון, בעצם, לשולט, לאשתו ולבנים שלו. וקרעי רואה כאן הזדמנות להמחיש את נאמנותו הכלבית. הוא לא מסוגל להעלות בדעתו שבשידור שלנו, של הציבור, אסור לעשות הנחות לכול שולט אשתו ובניו ולא חשוב איך קוראים לו. כדי להגן על רצון ההשמדה שלו את השידור הציבורי מצביע קרעי על הרייטינג הנמוך שלו. ובאמת ממוצע של שלושה וחצי אחוזי רייטינג נשמע קטן מול ממוצע של עשרים ויותר אחוזים בתכניות בישול וריאליטי בערוצים המסחריים. אלא שקרעי לא מפרט את כול האמת וזה מריח רע. ריח חמצמץ של דמגוגיה. שלושה אחוזים וחצי בתרגום למספר הצופות והצופים משמעותו במספרים, עשרות אלפים! ואנחנו הציבור, נתעקש ונילחם על זכותם גם של עשרות האלפים שכן מעוניינים. ומה יעשה קרעי עם השידור הציבורי? נפריט, הוא עונה. הפרטה זאת מילה שאוהבים להשתמש בה בסביבת השולט, אשתו ובניו ומי אם לא קרעי ידוע ברגישותו הרבה ל"רוח המפקד".

אלא שאנחנו הציבור בעלי תאגיד השידור, שבענו מהפרטות וחוץ מזה, הפרטה משמעותה בעלות חדשה ופרטית על מה שהיה שלנו ומול בעל המאה שהופך באחת לבעל הדעה כבר למדנו מניסיון להיות חשדניים ולא לסמוך עליו.

כמי ששרת בשידור הציבורי עשרות שנים אני מבקש להניח על שולחנו של שר התקשורת רעיון. השר קרעי, מה דעתך להגשים לי חלום שאף פוליטיקאי לפניך לא העז אפילו לחשוב עליו. תוציא לעצמאות מוחלטת את השידור הציבורי ותחסל את התלות שלו בענייני תקציב מהממשלה. תתקין תקנה שאוסרת באופן מוחלט זיקה פוליטית כלשהי של מינויים בדרג המקצועי ונושאי תפקיד בדירקטוריון ובמליאה של השידור הציבורי שממונים לשמור על ניקיון תכני השידור. אנשים שאינם מזוהים פוליטית ואין בהם אפילו רמז לשאיפות אישיות בתחום הזה.

להזכירך, כבוד השר, לנו, לציבור, הגדרה ברורה שאין בילתה לשידור שבבעלותנו: השידור הציבורי הוא אופוזיציה קבועה לכול שלטון יהא צבעו הפוליטי אשר יהא. ותאמין לי, שלמה קרעי, הכול יכול להתהפך "לשלטון בחרתנו" לא חתם קבע ויום יבוא ותדע להעריך ולעשות שימוש בהגדרה הזו. אתה מבין, שר התקשורת? כשליח של כול הציבור הישראלי תקדיש עצמך לקדם את השידור הציבורי ולהגן על העוסקות והעוסקים בו כדי שיעשו עבודתם ללא מורא וללא משוא פנים שהרי דמוקרטיה זה בטח אצלך בדם.