1200°C היא הטמפרטורה שבה פסולת רדיואקטיבית הופכת לזכוכית אטומה ויציבה. כחומר עתיק ומודרני הזכוכית ממשיכה לסלול דרכים חדשות לעבוד עמה ולחשוב באמצעותה. כיום הזכוכית מתגלה כאמצעי למתן פתרונות ברי־קיימא לזיהום סביבתי הנובע מפעילות אנושית.

בעקבות האסון הגרעיני שהתרחש בפוקושימה בשנת 2011, אמנית הזכוכית אצוקו איצ'יקאווה מבקשת לעורר באמצעות אמנות ופעילות חברתית, מודעות להשלכות הסביבתיות ההרסניות שגורם השימוש באנרגיה גרעינית. עבודות הווידאו ומיצב כדורי הזכוכית-אורניום שמוצגים בחדר ההקרנה, שייכים לגוף עבודות שנוצר בתגובה לאסון זה. בעבודות אלה יוצקת  איצ'יקאווה איכויות ליריות לתכנים טרגיים מאסון שהשפעתו תימשך עוד שנים רבות.

שם הסדרה VITRIFIED, שאול מטכנולוגיה שפותחה ב־1980 שבאמצעותה ניתן לנטרל פסולת רדיואקטיבית רעילה על ידי לכידתה בתוך זכוכית לוהטת. בעיניי איצ'יקווה תהליך זה מגלם את תכונותיה הייחודיות של הזכוכית, הן כמדיום לביטוי אמנותי והן כנושאת מסר של תקווה וריפוי.

אצוקו איצ'יקאווה (נ' 1963, טוקיו) החלה את דרכה האמנותית במדיום הזכוכית, לאחר שעבדה בסטודיו של דייל צ'יהולי בסיאטל, גיבשה את שפתה האמנותית שכוללת רישום, פיסול, מיצב, מיצג, וידאו ושירה. אף שהיא חיה באמריקה מזה כשלושים שנה, אמנותה ניזונה מיפן מולדתה. רישום האש (פירוגרף) שמוצג בלב הביתן, המאזכר קליגרפיה יפנית, מייצג את יצירתה המוקדמת שמתאפיינת בשימוש בחומרים חמקמקים כמו אש, ונדיפים כמו מים, דרכם היא מנציחה מפגש חומרי, רגעי וחולף.

נעילה: השבוע האחרון של פברואר 2023

מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב, רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, ת"א