במהלך חודש ינואר 2023, במסגרת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, הוחל בקידומה של הצעת חוק שנוגעת לתפקידם של היועצת המשפטית לממשלה והכפופים לה ("הצעת חוק היועמ"שים").
הצעת החוק כוללת את הרכיבים הבאים: הפיכת משרת היועץ המשפטי למשרדי הממשלה למשרת אמון, ביטול מעמדה המחייב של חוות הדעת מטעם היועצת, וכן ביטול הבלעדיות של פרקליטות המדינה בייצוג הממשלה בערכאות השיפוטיות השונות.
ההצעה נכללת במסגרת הליכי החקיקה שמקדמת הממשלה ושעוסקים ביחסים שבין הרשות השופטת לבין רשויות השלטון האחרות, במסגרת הניסיון לבצע שינוי משטרי.

על רקע זה עתרו לבג"ץ ארגון לביא, איתן-מדיניות הגירה לישראל, אם תרצו ציונות להיות או לחדול, התנועה למשילות ודמוקרטיה וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ("העותרות"), על מנת שיורה ליועצת המשפטית לממשלה או מי מטעמה לחדול לאלתר מכל עיסוק או התערבות בהצעת החוק. לטענת העותרות, מעורבות היועצת ומי מטעמה בדיון בהצעת החוק מעמיד אותם בניגוד עניינים מוסדי מובנה, שכן היא נועדה לצמצם את כוחם.

העתירה נדחתה בשל היעדר עילה להתערבות בג"ץ.

השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין בשם המותב, נימק את ההחלטה בכך, ש"כאשר במסגרת תפקידו נדרש עובד ציבור לטפל בסוגיה הנוגעת לכובעו הציבורי, ואפילו תהיה זו שאלה נכבדה אשר תשליך על אופי ואופן תפקודו בעתיד, אין לפנינו כלל ניגוד עניינים". השופט נותן מספר דוגמאות להבהרת עמדת המותב: "הרמטכ"ל איננו מנוע מלעסוק בהצעות המשפיעות על תפקוד הצבא, ובכלל זה הצעות הנוגעות להיקף סמכויותיו או לתנאי השירות של המשרתים בצה"ל; נגיד בנק ישראל אינו חסום מלעסוק בסוגיות הנוגעות לתפקידיו וסמכויותיו של בנק ישראל, לתקציבו או לתנאי העבודה של עובדיו; וכן הלאה".

גרוסקופף מדגיש: "חובתו של משרת הציבור לעסוק בנושאים אלה, ולהציג את עמדתו המקצועית לגביהם – לחייב, לשלול או להותיר לשיקול דעת. כך, למשל, הרמטכ"ל אינו רשאי להדיר עצמו מהדיון בהצעה להעביר סמכות מסוימת מצה"ל לגורם ביטחוני אחר, ונגיד בנק ישראל נדרש להתייחס לשאלה אם קביעת הריבית צריכה להיות נתונה בסמכות בנק ישראל או להיקבע על ידי גורם אחר. פשיטא כי עיסוקם של הרמטכ"ל והנגיד בסוגיות אלה אינו נגוע בכל ניגוד עניינים – הוא משקף את סמכותם וחובתם לעסוק בנושאים המקצועיים המצויים בתחום אחריותם. העובדה שלהחלטה שתתקבל יש, או עשויה להיות, השלכה על האופן בו ידרשו בעתיד למלא את תפקידם, לא רק שאינה יוצרת ניגוד עניינים, אלא שהיא העומדת בליבת חובתם להביע את עמדתם המקצועית בנושא – להתריע כשנדרש; לתמוך כשרצוי; להיוותר ניטראלי כשצריך וכשמתאפשר".

השופט דחה את טענת העותרות, לפיה היועצת המשפטית לממשלה מצויה בניגוד עניינים אישי ביחס להליכי החקיקה. זאת, משום שלצורך ביסוס הטענה, קבע השופט, "הן מציגות רק ספקולציות רחוקות שלא די בהן כדי לקבוע כי קיים ולו 'חשש סביר' לניגוד עניינים". הוא מאבחן עניין זה מניגוד העניינים העלול להתעורר בעקבות מעורבות ראש הממשלה בהליך פלילי, אך "מפאת רגישות העניין" הוא מסתפק באמירה "כי אין הנדון דומה לראיה, וזאת ולו מהטעם הפשוט שהתרחיש המתואר בעניין היועצת הוא תיאורטי ועתידי, ואילו בעניינו של ראש הממשלה עסקינן במצב דברים קיים".

//

בג"ץ 1893/23 ארגון לביא ואח' נ' יועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה (שופטים י' עמית, ע' גרוסקופף, א' שטיין. ניתן 22.3.2023).
לקריאת פסק הדין המלא