Videonale הביאנלה בינלאומית בתחום הווידיאו, נפתחה ב-20.4 ותתקיים אחת לשנתיים בחללים ציבוריים במרחב העירוני. האוצרים מבקשים לחבר את הקהל הרחב לאמנות הווידיאו במרחבים אלטרנטיביים, כמו בתי עסק ומסחר, מוסדות חינוך ועוד, כל זאת בעזרת מפה המייצרת שוטטות בעיר.

העבודות המוצגות בתערוכה, עוסקות במורכבות עולמן של נשים בזיקה למרחבים תרבותיים ונפשיים שונים. כבר מראשיתה של האמנות הפמיניסטית, שהתגלמה כרב-תחומית, פנו אמניות להשתמש בגופן כמדיום, כשפה וכאמצעי לבטא את זהותן האישית, המגדרית והמינית. התערוכה פורשת מבחר עבודות וידיאו של אמניות, שעבודתן עוסקת בגוף הנדחף למצבי קיצון, בניתוח פסיכו-סוציולוגי של מחוות נשיות ובהכנסת מיניות נשית וארוטיקה למצבים חברתיים שונים. גופן משמש אותן הן ככלי ביטוי אמנותי והן כחומר גלם, המהווה בסיס ליצירה ובה בעת – כלי להעלאת מודעות. העבודות מתמקדות בחוויה הנשית, באמנות שהיא לא רק אסתטית, אלא גם ביקורתית, כזו המעוררת את הצופה להטיל ספק בנוף החברתי והפוליטי, וכך להשפיע ולחולל שינוי מתוך שאיפה לשוויון.

מאז ראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, בעקבות המצאת מצלמת הווידיאו הניידת הראשונה של חברת סוני, שאִפשרה צילום בכל מקום ובכל זמן, הפכה אמנות הווידיאו למדיום בלתי תלוי, שצבר פופולריות הולכת וגוברת. בשלהי שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 הוא אומץ על ידי אמניות כמדיום אלטרנטיבי והפך לכלי ביטוי, המאפשר דיאלוג ישיר בין הצופה לעבודת האמנות מנקודת מבט נשית. האמנות הפמיניסטית, שצמחה באותה תקופה במסגרת הגל השני של התנועה הפמיניסטית ועל רקע מאבקיה של התנועה לזכויות האזרח, ביקשה לקרוא תיגר על ההגמוניה הגברית ולבחון את חייהן, מעמדן ומציאותן החברתית של נשים באופנים חדשים. הנגישות, הניידות והמיידיות של מצלמת הווידיאו הובילה אמניות רבות להתנסות במדיום זה, שהיה משוחרר מן הקאנון הגברי האמנותי. חלוצות התחום, ביניהן ואלי אקספורט (Valie Export) וג'ואן ג'ונאס (Jonas), אימצו עד מהרה את הטכנולוגיה החדשה וסללו את הדרך לאמניות רבות אחריהן.

האמנות הפמיניסטית חתרה למהפכה שתייצר נרטיב חדש, המכיר בתרומתן הייחודית והמרכזית של נשים לתרבות ומקנה להן שוויון זכויות. בהקשר זה ביקשו אמניות פמיניסטיות לשנות את יחסי הכוח בעולם האמנות, לכתוב מחדש את תולדות האמנות ולאתגר את הקאנון, שנשלט עד אז על ידי גברים. המטרה המאחדת הייתה קידום שוויון תוך ערעור על הנורמות המיושנות הקשורות למגדר הנשי, יצירת ייצוגים נשיים והצבעה על עובדת מחיקתן של נשים ושל הישגיהן בתחום האמנות ובהיסטוריה בכלל. כך יצרה האמנות הפמיניסטית עבור נשים הזדמנויות ומרחבים אמנותיים חדשים, שקודם לכן לא היו קיימים, וסללה את הדרך לאמנות האקטיביסטית של שנות ה-80.

האמניות המשתתפות בווידאונלה הן נלי אגסי, חנן אבו חוסיין, אנה אנדרס, לולה אמירה, שרון בלבן, הילה בן ארי, אירנה בוטאה, קרולינה ברגויה, נזקט אקיצ'י, מירב הימן ואיילת כרמי, מיימונה גוארסי, סוזאנה ג'נין, הסר קירוגלו, סיגלית לנדאו, גלנדה לאון, הילה לולו לין, פארה-קופר ביראים, גבריאלה ריינה לופז, לי ינור ומרג'ן אבו דבה.

מסלול הביאנלה: המרכז האקדמי ויצו חיפה, קניון סיטי סנטר, קפה ארומה, מלון קולוני, מלון טמפלרס, עמותת התיירות חיפה, הקונסוליה הרומנית.