"אתה מביט סביב, הכל מקצין, נהיה אלים יותר, מושחת יותר, מאיים יותר, ואין פתרון שנראה בסביבה. אין מי שיעשה סדר. אין מנהיג אין בעל בית." כך סיכמה הבוקר (שישי) סימה קדמון את הטור שלה "במקום הכי נמוך בעולם" בעיתון ידיעות אחרונות של שבת. קראתי וחיצה הכתוב היטב, פגע בי ישר בלב.  אני ורעייתי כבר זקנים מדי, פנסיונרים בישורת האחרונה של סוף חיינו אחרת היינו ללא ספק בורחים מכאן כמו רבע מיליון העולים של העלייה החמישית שעשו מעשה קשה מנשוא, עזבו מולדת אהובה וסיר בשר והצילו את חייהם בבואם למדינה שבדרך.

עולה השאלה אם להאיץ בחמשת הילדים שלנו לברוח מכאן עם 12 נכדינו?

אני לא מרגיש שיש לי סמכות מוסרית לעשות זאת. לא רק בגלל שהם כבר גדולים. אלא בגלל שהרעיון שהורי בחרו לבוא הנה עם הקמת המדינה. הם, שהיו ניצולים, אוד מוצל מאש התופת של השואה, יהודים שהיו אנשים שבורים ב-1945, בני אנוש שאיבדו כל אחד לחוד את כל משפחתם, הגרעינית וההיקפית,  נישאו שוב ב1947 והקימו משפחה חליפית וילדים חליפיים (אחותי ואני) לאלה שנספו. הורי ז"ל- ליאון ו-אטל רכטמן-  לא נסעו לאמריקה למרות שהייתה להם ויזה. הם באו הנה לארץ ישראל, חדורי מטרה אחת: לחזק ולהגדיל את הקמת המדינה יהודית בארץ ישראל כדי לוודא ש"לעולם לא עוד!".  הם לא היו בין המייסדים של העליות הראשונות, אבל הם באו הנה מתוך אידיאל ציוני. ואני בנם, יושב לבטח בביתי, רק אבל וחפוי ראש לנוכח המצב, ושואל את עצמי: "מה קרה לחזון של המייסדים?"

האם אנו עם כמו הפושע הרצסיבי, הורסים במו ידנו את מה שבנינו פה בעמל רב לאחר השואה איומה שעברה על עמנו? האם צדק מי שאמר מישהו שבDNA שלנו אנחנו מעולם לא היינו עם אחד -למרות מאמציו העל אנושיים של בן גוריון – ואנו בעצם עם של שבטי עבדים שמאז ומעולם נלחמו זה בזה וגם התפצלו במהלך ההיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה עצמאית,  לשתי מדינות יהודה וישראל שנלחמו זו בזו עד לאבדון והגלות?, האם אנו עם שתמיד נהה אחרי רבנים קיצוניים או נביאי שקר משיחיים מוטרפים ( שבתאי צבי ואחרים), שתמכו בשם אדוני צבאות  במרד אבוד מראש נגד המעצמה הכי גדולה בעולם העתיק? מרד שתוצאתו הייתה גלות בת 2500 שנה.

השבוע שמעתי חבר שאמר לי בכאב:" איזה מזל שהורי- ניצולי השואה- שהיו כה גאים במדינה והישגיה נפטרו כבר ולא רואים מה קורה פה עכשיו". מודה, זה הכאיב לי מאד. כי מאד אכפת לי וגם אני בתורי השארתי פה איזה נידבחון קטנטן לטובת חיזוקה ביטחונה של המדינה.
וכשאני כותב על כך ומשתף גם חברים ממחנה הימין: ליכוד או מתנחלים או אפילו חרדים (בעיקר במשפחת אשתי), אני נתקל באטימות, אי הבנה ואפילו התנגדות תוקפנית המתכסה באצטלת הדמוקרטיה, כן הטענה המוכרת והמושמעת לכם ולי מפי הימין החרדלי והביביסטי – " אנחנו הרוב".

עשרים שנה ה-ביבי שולט

ואני אומר להם: "עשרים שנה שולט פה ה-ביבי. כמעט חמישים שנה שולט כאן הליכוד. האם הייתה פה אי פעם התנגדות כה מרה ועזה לשילטון?
אני באמת ובתמים. מנסה להידבר עם אותם אנשים מן המחנה האחר ולהפתעתי המרה אני נתקל באטימות ואפילו בתוקפנות אלימה שבה הם מכנים אותי ודומי: "אנרכיסטים, 0מולנים, בוגדים ויש הקוראים לנו מוגלה או כפי שחה"כ פינדרוס מיהדות התורה אמר: "החלום שלי – לפוצץ את בניין בית המשפט העליון." ובאותה נשימה אפילו ממליץ ל"גמור" את תופעת הלהט"בים".
במחשבה שנייה, אני יכול להביו אותם. הם אומרים לנו במילים אחרות : "תפסיקו להפריע לנו בביזה של קופת המדינה". החרדים מאד מרוצים כי מה שמעניין אותם זה רק הם וצרכיהם. יש להם שרים בעמדות מפתח שתפקידם לוודא שהם מקבלים את ליטרת הבשר שהובטחה להם.
המתנחלים מאד מרוצים כי יש להם שר במשרד הביטחון שגם יושב על הברז של התקציב, איש לאומני- משיחי שמושך אותנו לכיוון מדינה דו לאומית והרס מודע של מדינת ישראל כפי שהכרנו פעם, אבל הוא כנראה לא חזק 9בהסטוריה ולא יודע מה קרה לכל משטרי האפרטהייד שהוא מתכנן לפלשתינאים.
ואיך לא נשכח, יש את נערי הגבעות מרוצים כי אחד מהם השתלט על המשטרה והוא רוצה להרים פה " משמר לאומי" בארץ שהמשטרה חלשה בה בגלל שהפוליטיקאים העדיפו אותה ככה,  ואין בה חוקה.ואנשיו של הכהניסט הזה מלאי תקציבים בתחומים שיעזרו להם להכשיר את נפש הבוחרים הצעירים הבאים שלהם.

והשאלה לאיפה אנחנו הולכים מפה ?

אביגדור ליברמן  היה נוהג לומר בזמנו בציניות :" שום דבר טוב לא מאיים עלינו בעתיד". אני באמונה ובאמת ותמים, מנסה בכל ליבי, לחפש דרכים איך אפשר לאחד את העם לפני שנגיע להתפוצצות הצפויה, אבל נזכר בדבריו של לנין: "אחדות בזמן הזה היא כמו שאתה מנסה לשבת על שני כיסאות, בזמן שלמעשה, אתה יושב על הרווח הריק שביניהם."

יש פה אדם אחד, שבכוחו לשנות את כל זה

זהו האיש -" אקו הומו"-  נהנתניהו, בעל  האישיות הצינית, פראנואידית  והנרקיסיסטית, שיודע בדיוק לאיפה הוא לוקח את כולנו. והוא שופך דלק בחיוך מתחסד למכונת הרעל שלו, מזין את הכאוס, מסית ומפלג,  משעבד את כולנו לחוסר המשילות בכל התחומים.

מטרתו רק אחת:  ככל שיגרום ליותר קולות לכעוס, ליותר רגשות הייאוש שלנו להגיע לרמה נפיצה, יום אחד -כך הוא מקווה- יבואו מן הפרקליטות או היועמ"ש החדש שהוא ימנה,  ויתחננו לפניו לעסקת טיעון על מנת לסגור את תיקי השחיתות המוסרית והערכית שלו ולאפשר לו להמשיך לשלב הבא של הקריירה שלו: נשיאות המדינה.

לסיכום: אני רוצה להגיד לכם שאני מאמין שיש אור בקצה המנהרה

אך לפני שיהיה פה טוב, כנראה יהיה עוד יותר רע. זה דרכו של העולם. ורק אז יתהפך על ביבי והמשפחה המושחתת שלו גלגל ההיסטוריה. בדיוק כמו שקרה לדיקטטורים אחרים בעולם שעשו צעד אחד יותר מדי. אם אתם רוצים להאמין שיהיה טוב יותר תחשבו בליבכם על לך ולנסה בפולין של המשטר הקומוניסטי האכזר, תחשבו על מרד טימישווארה ברומניה שהצית את התהליך להפלת צ'אושסקו, תחשבו על נפילת מרקוס בפיליפינים, על נפילת משטר הגנרלים בארגנטינה, או ביוון או בפורטוגל או בספרד. תחשבו על הפתגם הערבי: "כול כאלב, ביג'י יומו". ( כל כלב, יבוא אחריתו).

אותם אנשים נישאים ומורמים מעם חושבים שאין בלתם, ושהם יכולי כל. דווקא אלו קורסים בסופו של יום. ממש כמו הפסלים של סטאלין בכיכרות העיר והכפרים. רק אז מגלים המעריצים המכורים שלהם כמה קטנים ופתטיים הם היו ממש כמו הקוסם בסיפור על הקוסם מארץ עוץ שהתחבא בתוך מכונת תעמולה שעשתה אותו מנהיג עולמי לכאורה.
אז בואו נשא תפילונת  קצרה: אינשאללה, במהרה בימינו.