צילום תמונה ראשית: שרה פלד

בחירה נפלאה של האוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ד"ר איה לוריא, להקדיש את כל חללי המוזיאון לנושא האיור על פרשנויותיו. תחום האיור אהוב מאד על הקהל. מאחר והוא נע בין עיצוב לאמנות, יש לו סיפור וקל להתחבר אליו. יובל סער, אוצר התערוכה, בחר בשם "ספרו לי עוד" כי העבודות מדגישות את ה"סיפור" (מי מספר, מי מבקש שיספרו לו, ואיזה תפקיד ממלא האיור בסיפור); אבל לא פחות חשוב, גם את ה"עוד" (למה ומתי אנחנו לא מסתפקים בקיים, ודורשים עוד ועוד ועוד). במהלך השנים האחרונות ועד לקורונה, התקיים מידי שנה בתל אביב, "שבוע האיור" באוצרותו של סער. היה זה אירוע שהתפרש בחללים שונים במקומות רבים ברחבי העיר תל אביב. זכה סער כי קיבל מוזיאון שלם להפקה ואוצרות מרשימה, להצגת נושא האיור במלוא תפארתו.

את הביקור כדאי להתחיל עם "הבלתי נשכחים" של מרב סלומון (אוצר: יובל סער) העוסקת בזכרון ושכחה באמצעות חיבור של טקסט ואיור. הרישומים הענקיים מוקפים בקו המזכיר גומחות בהשראת פרסקואים קלסיים.

במרכז התערוכה סדרת העבודות הבלתי נשכחים. אלו הם רישומי פחם גדולי ממדים, כל אחד מהם מוקדש לזיכרון אישי מאחד מקרוביה של סלומון, שמתו לפני או במהלך חייה. בתחתית כל רישום ראשי התיבות של שם המת ושנת הפטירה. ממדי הרישום, הסמלים המלווים כל אחת מהדמויות ואופן ההצבה מקנים לזיכרון האישי אופי מיתולוגי ומעניקים לו מעמד של אנדרטת זיכרון.

בסדרה מקורות היגון חוזרת ומופיעה דמות אישה גרוטסקית בתנוחות שונות של בכי, נהי, צער ואובדן שליטה. סלומון מחצינה את היגון עד לדרגה בארוקית, ונוזלי הגוף ניגרים למזרקות ענק מפוארות.

במעבר חד מאולם השחור לבן, עוברים ל"הקרנבל" הצבעוני המורבידי והעוצמתי של ניב תשבי (אוצר: יובל סער). האם זהו מצעד של קרנבל או מצעד צבאי. תשבי מסביר כי בחר להציג אלימות בקרנבל שלו. כלבים נושכים, דמויות יורקות דם. כל הדמויות מעוצבות בצורות גיאומטריות רובוטיות. הקרנבל צועד באלכסון מקיר לקיר וחותך את החלל בלי להתחשב.

התערוכה בחלל המרכזי העצום מוקדשת כולה לעבודת טקסטיל. כבר במדרגות הירידה, מכניסות היוצרות את המבקר לאוירה הצבעונית המרשימה שמצפה לו. "הקוף למד לארוג" של רוני פחימה ובתיה קולטון (אוצר: יובל סער | ליווי אמנותי: ליאור שביל) נוצרה בהשראת אגדה הסורית "הקוף למד לארוג" המספרת כי קוף נאלץ  ללמוד לארוג לאחר שבעליו מבהיר לו מה יהיה גורלו אם לא ירכוש מיומנות זו. עוד בתערוכתן, טקסטים של האחים גרים, ש"י עגנון, המיתולוגיה הנורדית ועוד. פחימה וקולטון מתמחות בתחום האריגה מזה 3 שנים. הטכניקות כוללות שימוש בנולים ידניים באריגה אינטואיטיבית, מכונות סריגה תעשייתיות ואריגת שטיחים ענקיים. מתוך רצון להפיק עבודה פיזית של פועלות אריגה, הן הקימו מפעל לשימור מלאכה מסורתית ובו מכינים איור באריגה. ביצירות ניתן למצוא מצד אחד אלמנטים קולומביאנים עתיקים ומצד שני דמויות מטריקס.

עוד במסדרון הקומה התחתונה, התערוכה "בינג'" (אוצרים: יובל סער, ענבל ראובן) של בוגרים צעירים שעוסקים במציאות ההיברידית, סדרות טלויזיה, אפליקציות הכירויות, שרשורי מיילים, ועוד. זוהי תערוכה אקטיבית שתמשיך להתרחב במהלך התצוגה. משתתפים: סרגיי איסקוב, שירה גלעדי, אביב כץ, בן מולינה, גאי ספרן לולאי.

התערוכה נערכת בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד, הפועל לקידום וטיפוח יוצרים ויוצרות בתחילת דרכם.

עולים קומה לתערוכה "בעקבות הרומן הגרפי" (אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער) 8 מאיירים שיצרו ספרים התבקשו להכין במיוחד לתערוכה עבודות המתייחסות לספרים שלהם. זאב אנגלמאיר, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ"ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית ומישל קישקה. הספרים שפרסמו הם חלק מפריחה בסצנה המקומית של רומנים גרפיים בעשור האחרון, בעקבות התפתחות האיור והעמקת הוראת האיור במחלקות לתקשורת חזותית; התמיכות בהוצאה לאור של ספרות חזותית; ואמצעי העיצוב, הייצור וההפקה שנעשו לנגישים יותר.

לכבוד התערוכה הם בחרו באמצעים שונים לפעולה. הם השתמשו בדו־ממד ובתלת־ממד, בקרמיקה ובאנימציה, באיור דיגיטלי וברדימייד. כמו כן, הם בחרו באסטרטגיות שונות של סיפור סיפורים: היפוך נקודת המבט, התמקדות בדמות אחת או בסצנה אחת, או שינוי שחל בגיבורים ובהם עם השנים, מאז ההוצאה לאור. כך הם יוצאים מהדף המודפס אל החלל המוזיאלי, בוחנים פורמטים אלטרנטיביים לספר סיפור, ומפיחים בספרים חיים חדשים.

"ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי" (אוצר: יובל סער) היא סדרת תצלומי סטילס מוקומנטריים ה“מתעדים“ אירועי מפתח בתולדות האיור והקומיקס המקומיים, תוך ניכוס קומפוזיציות של כמה מהיצירות הגדולות והמזוהות ביותר בתרבות המערב: שיעור הקומיקס הראשון בבצלאל, הולדת שושקה, מותו הפתאומי של דודו גבע, הגיליון האלף של זבנג!, ביטול שבוע האיור ועוד – כולם מקבלים פרשנות רוויית פאתוס ומוגזמת.

היוצרים והיוצרות מושאי הפרויקט: יוסי אבולעפיה, זאב אנגלמאיר, דודו גבע, נחום גוטמן, דוש (קריאל גרדוש), אילנה זפרן, דניאלה לונדון דקל, מ. אריה (אריה מוסקוביץ), דוד פולונסקי, חנוך פיבן, אורי פינק, זאב (יעקב פרקש), מישל קישקה, דני קרמן ותמיר שפר.

בקומת הכניסה מוצגת "אבן, בד ומספריים" (אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער) תערוכה של אמנים ותיקים אראלה הורטביץ, שמואל כץ ורות צרפתי שפרצו את מסגרת הנייר לאריחי טקסטיל וקרמיקה, עיטורי בטון, פיסול בברזל ומגזרות קרטון. זוהי תערוכה תערוכה קבוצתית היסטורית המסתמכת על עיזבונות האמניות והאמן השמורים בארכיוניים המשפחתיים ובארכיון קיבוץ הל"ה.

במבואת המוזיאון מוצגים 3 מסכים. "monday.com: האיור שאינו נגמר" (אוצר: יובל סער | ניהול אמנותי: שי ענבר), היא יצירה דיגיטלית של כרזות נעות שבליבן שם התערוכה בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. המשתתפים, המורגלים בעבודה יום־יומית על מוצרים דיגיטליים, יצרו כרזות אנימטיביות באורך אחיד, של עשר שניות, המוקרנות בלופ אינסופי על גבי מסכים במבואת המוזיאון. הם עבדו לבד ובזוגות, והציגו את הפרשנויות האישיות שלהם לבקשה "ספרו לי עוד" במגוון שפות חזותיות בהשראת גזירי עיתונים, שרבוטים ידניים, איורים ממוחשבים ועוד. התנועה שהתווספה לפורמט הסטטי מאפשרת להם לספר סיפור נוסף, ומבטאת את האופן שבו איור חי ונושם בעולם הדיגיטלי.

משתתפים: גל בולקא, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, שלי לבבי, עדן פוקסיניאנו, מירי קונצמן, יעל רוזן קרן. הפרויקט נערך בשיתוף חברת monday.com, חברת תוכנה ישראלית המספקת דרך יעילה ואינטואיטיבית לניהול צוותים, פרויקטים, תהליכים עסקיים ופעולות מורכבות.

24 ביולי – 30 בנובמבר 2023

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית רח' הבנים 4, הרצליה