עיקר קסמו של הפסטיבל המופלא למוזיקה קאמרית ברוח הצוות של האמנים:  כולם מנגנים כמשפחה קאמרית מלוכדת ובחשיפה למודרנה לצד השמעת כל שכיות החמדה האהובות

את הפסטיבל פתחה הכנרת הפלאית קלרה ג'ומי קאנג באינטנסיביות ועדינות ובעיקר בשמחה שבה ניגנה את האלגרו בראשית רביעיית הפסנתר בלה מינור של מאהלר הצעיר. לצד העדינות והאינטנסיביות בנגינתה מלאת החדווה הייתה ירידה נהדרת לפיאנו — כמעט מצמררת — והתפרקות מלאת קסם. חברי הרביעייה ניגנו בצליל מלא ועשיר כשהם מתואמים ומבריקים בניקיונם. הווירטואוזיות  הייתה  מאוד מעודנת. יוליאנה אבידייאבה "נארגה" לחיק הפסנתר. בחום כובש ונמרץ "זרמו" הוויולן אדריאן לה מארקה והצ'לן טים פארק איש לנגינת רעהו. אבדייבה ליוותה אותם על הפסנתר בליריות ענוגה כשהכנרת קלרה ג'ומי קאנג הובילה את הנגינה באורח מלא קסם ובעיצוב דינמיקה מרשים. המשוב של הוויולן אדריאן לה מארקה היה איטי ומדוד ומאד מעודן. הפסנתרנית ניגנה בשקיפות, והחזרות היו שונות האחת מרעותה. בשיא המתח המרתק – נפסק הכול באחת. יותר מכול הרשימה הזרימה מהאחד לשני והצליל החם בו העפילו בדינמיקה בקצב מדוד.

את המחולות ההונגריים ניגנה הפסנתרנית נטליה מילשטיין בצליל קצת תקיף ובקורקטיות, כשרעותה — אבידייבה — השלימה אותה בנון לגאטו עדין ובמשחקיות (playfulness)  ככלל היה הביצוע מרתק.השתיים ניגנו את המחול בסול ורה מינור בדרמטיות. בריקוד בפה מז'ור – מחול עם וריאציות – הן החליפו ידיים וניגנו את המקבילה המינורית. מחול הצ'רדש היה שמח אך מאד מאופק ולא מתלהם. עיצוב הניגודים בדינמיקה הרשים ביופיו והירידה לפיאנו הייתה מלאת קסם. המחול בפה מינור היה דרמטי אך לפסגת הדרמה הגיעו במחול בפה דיאז מינור אותו ניגנו בדרמטיות מתלהמת קמעא.

  האלגיה ברה מינור (אופ' 9) של רחמנינוב  —  ניגן הכנר מרק בוצ'קוב בצליל חם ומדובב, כשעזר כנגדו העומק בנגינתה של הצ'לנית קסניה ינקוביץ' ונגינתו המרחפת של הפסנתרן דניס קוז'וחין.

מרתק היה להקשיב לסונטה הרביעית לכינור (אופ' 39) שהלחין מייצ'יסלב וינברג, שנמלט מפולין לברה"מ, היה מלחין פורה ומרתק שהשפיע על ידידו שוסטקוביץ'. כבר בנגינת האדאג'יו בלטה הכרומטיות המאפיינת את כתיבתו שבמהותה מאד טונאלית. שמעו בעליל את הקינה והתפילה של בנו של איש התיאטרון היִידי. קלרה ג'ומי קאנג ניגנה בעדינות ובווירטואוזיות והבליטה את הצמיחה וההתפתחות, אך הפסנתרנית נטליה מילשטיין לא העניקה לה די תמיכה. הירידה לפיאנו פתאומי וההתאדות הרשימו ביופיין. היה כאן מעין ריקוד "חסידי". האלגרו ביצירתו של וינברג הזכיר מחול של "שד משחת".  עיצוב ניגודי הפתע בדינמיקה האיץ את הקצב המסחרר של הנגינה. את פרק האלגרו ניגנו כמחול סוער של ריקוד המוות – שהזכיר מעט את גלינקה.

*

 הפעם פינקה הזמרת דורותיאה רושמן את הקהל בשלושה מחזורי שירים: לא ייאמן כיצד זמרת כה גדולה ורבת מוניטין הגיעה ל-ימקא כדי לשתף את הקהל ביפי שירתה בצניעות משל היה המפגש עם יכולותיה הנדירות דבר יום ביומו.

בשירי ריקרט של מאהלר ליוותה אלנה בשקירובה את דורותיאה רושמן בפשטות בלתי מתחכמת ובעדינות כשהיא משלימה את משפטי השירה בנגינתה.את השיר "אל נא תציצי לתוך שירי" – שרה דורותיאה רושמן בעליצות כשהיא מדגישה תמיד בדרמטיות את ההברה האחרונה בכל מילה ובכל פסקה. הדגשים והקישוטים היו במקומם – היא שרה בליריות עדינה ללא הפרזה בקול שמותאם ללִיד.עץ התרזה – שאפתי ריח עדנים פסגת העידון – נהדרת

בביצוע השיר "בחצות הליל"- תרמו ליפי הביצוע הדרמטי ההאטות שלה. היו לה לגאטו ואורך נשימה – והיא שרה בדרמטיות בהבליטה את המילים החשובות בשיר.  היה לקולה מנעד רחב ועשיר – גם בסופרן הגבוה, ובעיקר הרשימו ביופיים הגוונים הכהים בקולה והאפלולית המצמררת. היא שרה באורך נשימה מרשים. המשוב של בשקירובה  היה מאד עדין והשלים את הדרמטיות שלה. יפה במיוחד הייתה הירידה לפיאנו פתאומי. אדון על המוות ועל החיים/ אתה עומד על המשמר/ בחצות הליל. ההאטות שלה קצת מלודרמטיות בסוף השיר.

את השיר "אבדתי מן העולם" – שרה רושמן בתנועה מעגלית – כמו בעל תיבת נגינה.  לא היה לה מספיק אוויר בצלילים הארוכים אבל היא היטיבה להבליט את  המילים החשובות בטקסט – למשל "מַתִּי לעולם". ההאטות היו קצת מופלגות אבל במקומן."אני חי לבד בתוך שמַי" – הליווי של בשקירובה סגר תמיד את הפסקה בדרך מופלאה.בשיר "אם אהבת בעבור היופי" שמעו אכן כל פנינה.

את "זר שירים" פרי עטו של שומאן שרה דורותיאה רושמן בעיצוב ניגודים מרשימים בדינמיקה.  הכרומטיות בליווי הייתה מופלאה. בשיר האהבה הפשוט "בנכר" הבליטה דורותיאה את המילה בדידות. בשיר האהבה "אינטרמצו" המשורר מתאר כיצד נחקקה דמותה של אהובתו ברוחו. בביצוע הדרמטי והסוער לשיר "שיח יער" – "כבר מאוחר וקר/ לא תצא עוד מיער זה/ – חיקתה דורותיאה בדרמטיות את המכשפה לורליי! היא הבליטה את הסערה בגוונים הכהים של קולה. שמעו את הקור בקולה. את השיר "הדממה" – פתחה בשקירובה בחרישיות על הפסנתר – היא הייתה מאד עדינה בסגירת הפסקות והמשפטים ובגיבוי של הצלילים החוזרים.

בשיר "ליל לבנה" הבליטה רושמן בעדינות את התוכן — "כמו נשקו השמים לארץ/ ונפשי פרשה את כנפיה ועפה דרך הארצות הדוממות כמו שבה אל ביתה".  הפיאנו החרישי שלה היה מופלא. בשיר יפעת נכר – צליל הראש שלה מופלא והיא שרה בדרמטיות.

בשיר "בטירה" – דורותיאה הרשימה בתיאור הכפילות : "למעלה במצפור נרדם האביר – הכול ירדו לעמק – מסע כלולות נע למטה על גדות הריין – הנגנים מנעימים  זמירות/ הכלה מגירה דמעות" – דורותיאה הבליטה את התכן האכזרי של השיר המתאר להלכה תהלוכה עם כלה ובדיעבד- כלה שמבכה את יום כלולותיה.

בשיר "בנכר" – בקולה המופלא תיארה דורותיאה ברכות ובעידון ובדרמטיות ריתמית את אהובה שמת מכבר. בשיר "תוגה" – הכרומטיות של המרווחים הריקים נהדרת כאן. הרכות בשירתה הייתה מדובבת. בביצוע השיר  "דמדומים" – הרשימה דורותיאה בפשטות ובעוצמה הדרמטית שלה ובעיקר בריבוא ריבואות גווני הפיאנו שלה שמהם העפילה לפורטה. יפה במיוחד הייתה הסיומת שלה בקול כהה ודרמטי. בטכניקת השירה שלה היו גלים קבועים של עלייה דרמטית לפורטה – אבל הם רק תרמו להעצמת הדרמה כשחברו לחזרה הדרמטית על אותו הצליל. השיר "ביער" היה – מלא עליצות ואימה של כלה צעירה לכאורה – הצלילים החוזרים של הליווי דרבנו והגבירו את הסערה בשירה. רק השיר "ליל אביב" מלא עליצות.

הגוונים הכהים של קולה אפשרו לה להבליט את הפן הדרמטי בשירים כשהעיצוב של הניגודים בדינמיקה וההאטות של בשקירובה תרמו לדרמה והיו במקומם.

דורותיאה רושמן הרשימה דווקא בשירי הקברט של שנברג – "ברטל לידר" "…אני בוער מתשוקה" – הליווי של בשקירובה השלים את משפטי השירה הסארקאסטיים. גלתאה – דורותיאה שרה נהדר ובעליצות את השיר – הליווי הסרקסקטי של בשקירובה העניק לכל שיר סיומת של "כנף" שעלתה למעלה.  השירים הקומיים הסרקאסטיים זכו לליווי מרשים. ההאטות שלה בכל שיר תרמו להבנת הטקסט האירוני.

*

 את חמישיית הקלרינט בסי מינור (אופ' 115) של ברהמס הוביל הקלרניטן פבלו ברגן בריחוף לירי רב קסם. עזר כנגדו הייתה נגינתם התומכת של הכנרים ריינר הונק ומריה יודניץ' כשהצ'לן איוואן קריזנה והוויולן אדריאן לה מרקה נענו לו בעומק מרשים. בלטה בנגינתם ליריות קטיפתית תלת ממדית שממנה בקע הקלרינט. האדאג'יו הרשים בליריות הרב שכבתית שלו ופרק האנדנטינו כבש בתמיכה של הכנרים. הכול נוגן בקצב האנדנטינו המדוד. הצ'לן איוון קריזנה הרשים בחום הצליל ובליריות שלו. היו לו עומק הבעה ועיצוב ניגודים יפים בדינמיקה. דומה היה שהם מנגנים את האדאג'יו "מפי השכינה". בנגינתם, כל איש התעלה על רעהו והתיאום ביניהם היה מושלם. דווקא האיטיות הגבירה את עומק ההבעה הלירית שלה ותרמה לה האיכות של הצליל הקטיפתי. את פרק האדג'יו ניגנו הכינורות בצליל חם, והמענה בוויולה ובפיאנו בקלרינט היה מרטיט והתיאום ביניהם היה מרשים. עיצוב הקרשצ'נדו בפרק האנדנטינו היה רב קסם ובפרק ה -"קון מוטו" (בתנועה)  – בלטה הרכות של הקלרניטן שהתמזגה עם הכינורות והוויולן בדרך פלאית. הכינורות דרבנו בחמימות הצליל שלהם והקלרינטן ניגן בגליסנדו. הם ניגנו בסחף כובש.

כמעט בכל פסטיבל מועלית יצירתו המרתקת והמשעשעת של ברטוק "ניגודים" שבמהותה מאד טונאלית. הכנרת דיאנה טישצ'נקו הרשימה בווירטואוזיות שלה. השלישייה נפתחה באינטנסיביות נהדרת ברכות של הכנרת ובתמיכה מאופקת על הפסנתר בנגינתה של יוליאנה אבדייבה. תשוקה מעודנת בלטה בביצוע – הם בנו קרשצ'נדו סוחף. הפלסטיות של הפיציקטו כקונטרה לסלסולים של הקלרניטן פבלו ברגן הייתה תלת ממדית. שמעו את רוח השטן בטריטונים. הניגוד בין הרוך של הכינור לפריטה על הפסנתר היו יפים. על הפסנתר לוותה את הקלרניתן פבלו ברגן ואת הכנרת דיאנה טישצ'נקו  יוליאנה אבידייבה בפריטה מעודנת.  הדחף הסוער הרשים; הפיאנסימו של יוליאנה אבידייבה  והפיציקטו בפריטת הכינור ומעל הכול הליריות בשירת הקלרניטן הפכו את נגינת החמישייה לכובשת ביופייה.

ברטוק – במחול ההונגרי הסווינגי – הכנרת דיאנה טישצ'נקו הבליטה את הפעמה הנגדית והמקצבים הברטוקיים והפסנתרנית יוליאנה אבידייבה לוותה בעידון קסום. הניגוד בין הריתמיות של הקלרניטן פבלו ברגן לבין הסערה בכינור – הכול נוגן במקצבי פתע ברטוקיים. דיאנה החליפה בין הכינורות ובנתה סערה שהבשילה בהדרגה. את המחולות אפיינה כרומטיות מרתקת וחלקם סחפו בקצביות שלהם – מסע הרפתקאות מרתק. הקלרניטן פבלו ברגן ניגן על הרגיסטר העליון שלו וריחף בנגינתו מעל כולם. מעין סווינג שמעל הריקודים ההונגריים. הריחוף, הפיציקטו הקרשצ'נדו והליריות  של דיאנה, התמזגו עם נגינת הקלרניטן. הדחף הסוער  והירידה לפיאנסימו של יוליאנה אבידייבה בליווי על הפסנתר תרמו ליפי הביצוע.

יצירותיו של המלחין האוסטרי-יהודי אריך וולפגנג קורנגולד מרתקות ברומנטיות הייחודית לכתיבתו.  הפעם ניגנו את חמישיית הפסנתר שלו (אופ' 15). בצליל סוחף מלא חיים ותשוקה רומנטית תוססת נפתחה החמישייה. הכנריות קלרה-ג'ומי קאנג ודיאנה טישצ'נקו ניגנו בעומק צליל חם. הפיאניסימו של נטליה מילשטיין כמלווה על הפסנתר היה מלא קסם – היא "ליטפה" את הקלידים. האינטנסיביות בנגינתו של הוויולן אדריאן לה מארקה והגוונים הרכים של הצ'לנית אסטריג סירנוסיאן – הריתמיות המנוקדת המרשימה וה"התפרצות" של הצ'לו והפסנתר היו מלאות קסם. הכנריות והוויולן תמכו בהתפרצות של הצ'לנית והפסנתר. הרכות של הכינורות נהדרת מוזיקה מדובבת ובתנועה כל הזמן בסוף ההתאדות נהדרת עם גוונים כהים אפלוליים. את פרק האדאג'יו – ניגנו בליריות נוטפת דבש. הם הבליטו את הכרומטיות הקיטשית והכיווניות גם על הפסנתר. מה שהרשים בביצוע הוא החיות שלו – הוויולן אדריאן לה מארקה והצ'לנית אסטריג סירונסיאן בנו מתח מתמיד ו"דחפו" איש את רעהו. על הפסנתר ליוותה נטליה מילשטיין בצליל שהזכיר שכשוך מי פלגים. הכנרים קלרה ג'ומי קאנג ודיאנה טישצ'נקו זהרו בניקיונן. היה מאבק בין הכינורות לצ'לו והוויולה ואילו הפסנתר ייצג את הזוך של הלבנה. בלטה הליריות המדובבת אך לא היה כל נושא הרמוני אלא ליריות מתמשכת. שמעו את אדיראן לה מרקה ואת אסטריג סירונסיאן ואת הכנריות הנהדרות. הפיציקטו היה תלת ממדי וכובש. הגל הדוחף נוגן בלכידות מרשימה. "היהודי הנודד" מנושא לנושא – העלה מגוון צבעים שאפשרו לכל כלי להתבטא באופן חופשי.את הפינאלה ניגנו הכנריות קלרה ג'ומי קאנג ודיאנה טישצ'נקו בתשוקה בהבליטן את הניגוד הריתמי המנוקד לפסנתר. הכול נשמע כמחול הונגרי נהדר עם הבלטת הפעמה הראשונה. הווירטואוזיות של הכנרת קלרה גומי קאנג הרשימה ביופייה. היה צליל שחזר על עצמו בכינור ובוויולה וכך נבנתה ההתהוללות שהתעצמה באתנחתות ובפיצקיטו. על הפסנתר ליוותה נטליה מילשטיין בעדינות. הפינאלה נשמע כסוף העולם.

עוצר נשימה ביופיו היה ביצוע הקטעים לקלרינט ופסנתר (אופ' 5) של אלבן ברג. מתוך המסתורין בקע הקלרניטן פבלו ברגן בחרישיות. הוא ניגן בצליל תלת ממדי  ובליריות חודרת מרוכזת. הליווי של הפסנתרן סאנווק קים הרשים בליריות ובעידון של נגינתו. הפרק השני האיטי נשמע חלול במכוון – קוורטות ריקות. הפסנתר העצים את המתח בליווי של הצלילים החוזרים – והקלרניטן כבש בליריות של נגינתו. הפרק המהיר היה עליז בצורה מאופקת גם בפסנתר וגם בקלרינט.

את "ליל זוך", יצירתו מלאת היופי של ארנולד שנברג, הובילו הכנרים ריינר הונק ומריה יודניץ'.  הרעדוד של הכלים שבנו מתח היולי, הפאתוס הלירי המופלא, והפיאניסימו אליו ירדו כבשו ביופיים.  הכנרים ניגנו בניקיון זוהר ובליריות מדובבת מלאת עוצמה ותשוקה הכול נוגן בתלת ממד – הרעדוד בצ'לו תרם למתח. ההעפלה בדינמיקה הרשימה ביופייה. הייתה רכות מדובבת בנגינת הכנרים והמענה בצ'לו כבש בליריות שלו. הוויולן והצ'לן שליוו ודרבנו את הכנר הראשי היו נהדרים. יותר מכול הרשימה הירידה לפיאנו של הכנרים והוויולנית.

הפסטיבל השנה שם לו למטרה לחזור לאביו הרוחני של שנברג – לזמלינסקי. את שלישיית הקלרינט ברה מינור (אופ' 3) פרי עטו הוביל הקלרניטן הספרדי פבלו ברגן. עזר כנגדו היה נגן הצ'לו פרנס הלמרסון שליווה אותו בעידון מופלא בעיקר בפרק האנדנטה. את פרק האלגרו החותם ניגנו חברי השלישייה כשהפסנתרן סנווק קים מקפיד על שקיפות זורמת וחיות בעיקר בפרק האלגרו החותם.

בתכנית שהועלתה מיצירותיו של שומאן ומנדלסון – הקפידה בשיקרובה על שוויון מגדרי. וכך זכה הקהל להקשיב לשלוש רומנסות שהלחינה קלרה שומאן  אופ' 22- רעייתו של רוברט שומאן. דיאנה טישצ'נקו הרשימה ברכות הצליל החם שלה וניגנה בחום נוטף דבש. הפסנתרן בנג'מין הוכמן היה מאד מובלע בנגינתו. הניגודים בדינמיקה והטרילים בכינור היו בעלי גוונים יפים וזכו לליווי של שכשוך מי פלגים של בנג'מין  הוכמן. את פרק הרומנסה ניגנו דיאנה טישצ'נקו ובעיקר הכנרת דיאנה טחשצ'נקו בליריות מדובבת ובהאטות בסוף כל משפט מוזיקלי. בנג'מין הוכמן הרשים בנגינתו והיה מתואם לחלוטין עם הכנרת דיאנה.

את "זר שירים" פרי עטו של שומאן שרה דורותיאה רושמן בעיצוב ניגודים מרשימים בדינמיקה.  הכרומטיות בליווי הייתה מופלאה.:בשיר האהבה הפשוט "בנכר" הבליטה דורותיאה את המילה בדידות.  זו חזרה בשיר האהבה אינטרמצו בו מתאר המשורר כיצד נחקקה דמותה של אהובתו ברוחו.

סוער ודרמטי היה ביצוע השיר "שיח יער" –  "כבר מאוחר וקר/ לא תצא עוד מיער זה/ – חיקתה דורותיאה בדרמטיות את המכשפה לורליי! היא הבליטה את הסערה בגוונים הכהים של קולה. שמעו את הקור בקולה. את השיר "הדממה" – פתחה בשקירובה בחרישיות על הפסנתר – היא הייתה מאד  עדינה בסגירת הפסקות והמשפטים ובגיבוי של הצלילים החוזרים. ליל לבנה – היא הבליטה בעדינות את התוכן — "כמו נשקו השמים לארץ ונפשי פרשה את כנפיה ועפה דרך הארצות הדוממות כמו שבה אל ביתה".  הפיאנו החרישי בשירתה היה מרטיט. את השיר "יפעת נכר"  – שרה בדרמטיות בהבליטה את צליל הראש שלה.

בשיר "בטירה" : "למעלה במצפור נרדם האביר – הכול ירדו לעמק – מסע כלולות נע למטה על גדות הריין – הנגנים מנעימים זמירות הכלה מגירה דמעות" – דורותיאה הבליטה את התכן האכזרי של השיר המתאר להלכה תהלוכה עם כלה ובדיעבד – כלה שמבכה את יום כלולותיה. תוגה – הכרומטיות של המרווחים הריקים נהדרת כאן. הרכות בשירתה מדובבת.  דמדומים – היא נהדרת  בפשטות ובעוצמה הדרמטית שלה ובעיקר בריבוא ריבואות גווני הפיאנו שלה שמהם  העפילה לפורטה. הסיומת שלה בקול כהה ודרמטי. בטכניקת השירה שלה היו גלים קבועים של עלייה דרמטית לפורטה – אבל הוא לא הפריע אלא תרם להעצמת הדרמה.  החזרה על אותו הצליל הייתה דרמטית.

השיר "ביער"- היה מלא עליצות ואימה של כלה צעירה לכאורה – הצלילים החוזרים של הליווי דרבנו והגבירו את הסערה. מלא עליצות היה ביצוע "ליל אביב"- העיצוב של הניגודים בדינמיקה ההאטות של בשקירובה כמלווה היו במקומן.

את רביעיית המיתרים בסי במול מז'ור (ה"א 277) הלחינה פאני מנדלסון בדרך לא שגרתית – היא נפתחה באדאג'יו והמשיכה בנביעה הכרחית ללארגטו.  הוויולנית  מדלן קארוצ'ו הרשימה בחום נגינתה כשעזר כנגדה עומק הצליל המופלא הצ'לנית איסטריג סירנוסיאן. הרומנסה הייתה כובשת ביופייה והגלישה בנביעה הכרחית לאלגרו ויוואצ'ה מלאת תשוקה ונהדרת -הצליל החם והווירטואוזיות של הכנר מארק קארלינסקי כבשו ביופיים. אלגרטו קליל – הם ניגנו בלכידות והוויולה פרטה בפיציקטו עדין. הצ'לנית אסטריג סירונוסיאן עִבְּתה את המתח בצלילים החוזרים שלה – הכול היה שפיצי וקליל. החזרות היו שונות האחת מרעותה והפיציקטו התלת ממדי תרם למתח. הייתה מעין פוגה שהם ניגנו בברק. הוויולנית מדלן קארוצ'ו הרשימה בנגינתה והצ'לנית אסטריג סירונסיאן העניקה לה תמיכה. הן חיקו את הכנרים דיאנה טישצ'נקו ומארק קרלינסקי ועִבּוּ בפיציקטו את הרביעייה. האלגרו היה וירטואוזי והליווי של איסטריג סירנוסיאן העניק חיים לביצוע. הם ניגנו את האקצ'לרנדו ביחד.

*

את הסונטה לפסנתר הלחין גדעון קליין הצעיר בטריינזשטאדט חודשיים לפני שילוחו לאושוויץ. בלתי נתפס כיצד בתנאים של ה"גטו לדוגמא" הלחין יצירה כה אירונית ומלאת הומור ריתמי. הפסנתרן בנג'מין הוכמן הגיש ביצוע מרשים בו הבליט את סימני השאלה והמחבואים על כל הסקאלה של המקלדת כשהוא מרפד את נגינתו בשלל טרילים מבריקים. פרק האדאג'יו נפתח בתהייה על הצלילים הגבוהים של המקלדת ונשמע מאד אימפרסיוניסטי – הוכמן ניגן אותו בעידון יפה ובטרילים שקופים.

את חמישיית המיתרים של פליקס מנדלסון  אופ' 87 פתח אלגרו ויוואצ'ה סוחף. הכנר המרשים  ריינר הונק ניהל דיאלוג מרתק עם מדלן קארוצ'ו ופרנס הולמרסון גיבה אותם במתח של מילוי שדחף הלאה נהדר. הונק ניגן בחדווה "שפיצית" מרשימה ובצליל זוהר. את פרק האנדנטה ניגנו ברכות מדובבת ובצליל בר מישוש. העיצוב של הדינמיקה בגלים והקרשצ'נדו היו מרשימים ועוד יותר מכך  פרק האדאג'יו שנשמע כאילו השכינה ניגנה אותו. את פרק האלגרו ויוואצ'ה ניגנו בלכידות ובריתמיות מנוקדת מלאת ברק.  האקצ'לרנדו הדהים בניקיונו. דיאנה טישצ'נקו הייתה קצת קרה אבל הכנר מרק קרלינסקי ניגן בחום וברכות מלטפת מדובבת.  ההאטות הליריות בירידה היו יפות בעיקר בפרק האדג'יו.

*

את שלישיית הפסנתר (מס' 1, ה' 193) של מרטינו – ניגן הפסנתרן סאנווק קים בריחוף ובעדינות קצת מתכתית. ההתאדות שלו הייתה נהדרת – והנגינה על הרגיסטר הגבוה של הפסנתר הייתה חרישית וכובשת ביפי עידונה. עיצוב הניגודים בדינמיקה שלו הרשים ביופיו וגם ההאטות היפות שהלמו את הסגנון. הכנרת מריה יודניץ' והצ'לן טים פארק ניגנו בחום של אש ריתמית – טים בלט בעידונו ומריה הבליטה את הנושא הריתמי ה"ברטוקי" בכינור. הנושא הלירי בכינור חזר בהיפוך.

אלנה בשקירובה ניגנה קטעי נגינה של דבוז'אק – דרך לילית סרנדה ריקוד גובלין – הסרנדה יפה לנטו. בשקירובה ריחפה בקלילות מלאת הומור  – היו כאן כמעט מקצבי ג'אז.

את פרק האלגרו הפותח את רביעיית הפסנתר במי במול מזו'ר של דבוז'אק (אופ' 87) ניגן הצ'לן איוואן קריזנה בחום ובריתמיות ובעומק זוהר והפיציקטו של ז'ראר קוסה הוסיף לתחושת התלת ממד.  הירידה לפיאנו וההתאדות שלו היו מרשימות.

את האלגרו מודראטו הפותח את הסונטה לכינור בלה מינור (מס' 3, אופ' 25) "בסגנון רומני צועני" של אנסקו ניגנה הכנרת מיכאלה מרטין בליריות  כשעל הפסנתר מלווה אותה פלמנה מנגובה בטרילים שקופים.

עוצר נשימה ביופיו היה ביצוע שישיית המיתרים של שולהוף – בעיקר הצ'לנים שניגנו את הבסו קונטינואו בפרק האלגרו. הריתמיות הייתה משכרת, הכנרים היו מלאי הבעה והפסקות הפתע תרמו להעצמת המתח. הריתמיות הייתה מכשפת והפיציקטו תלת ממדי. היה כאן גרעין נושאי קטן שהתפתח והתעצם בהדרגה לרעדוד מלא מתח היולי.

הפרק השקט – "טרנקווילו"  העניק תחושה של  אוויר עומד הוא ונשמע כקטע מאינסוף. הבורלסקה הרשימה בריתמיות המנוקדת שלה המתח של הצליל שחזר על עצמו סחף. הסיומת הייתה מצמררת באפלולית שלה ובהתאדות לפיאנו חרישי.

מרגש היה להקשיב לפסקליה ופוגה שהלחין הנס קראסה בגטו לדוגמא ב- טרנזשטאדט חודשיים לפני שנשלח לאושוויץ. הריתמיות המשכרת סחפה במקצב המנוקד והקליל שלה. היו רכות ועידון של הכנרת והלייטמוטיב שחזר כל הזמן של מקצב מנוקד שהתפרק לקשת. הצ'לנית איסטריג סירונסיאן הרשימה בעומק המצמרר של הצליל האפלולי שלה והייתה כרומטיות מרטיטה. העידון בנגינת הוויולנית מדלן קארוצ'ו והכנרת מריה יודניץ' היה כובש ביופיו.

את פרק האלגרו הפותח את רביעיית הפסנתר במי במול מזו'ר של דבוז'אק (אופ' 87) ניגן הצ'לן איוואן קריזנה בחום ובריתמיות ובעומק זוהר והפיציקטו של ז'ראר קוסה הוסיף לתחושת התלת ממד. הכנר המופלא רנו קאפוסון ניגן בחיות סוחפת ואיוון קריזנה נענה לו בתשוקה. השמחה בנגינתם של רנו קאפוסון ז'ראר קוסה ואיוואן קריזנה הייתה משכרת. האיכות הקטיפתית והקלילות היו מרשימות. עיצוב הניגודים בדינמיקה תרם לחיות הביצוע. בפרק האיטי – הלנטו הפסנתרנית יוליאנה אבידייבה ריחפה בטרילים מלאי קסם וירדה לפיאנו מצמרר.  סוחף היה ביצוע האלגרו מודראטו גרציוזו והפינאלה החותם.

מרתק היה ביצוע יצירתו של הנס קראסה – לא רק בריתמיות שלו אלא בעיצוב הניגודים בדינמיקה. יפים במיוחד היו הגוונים הכהים  והרעדוד הכהה מלא המסתורין שבעקבותיו הגיעה התאדות רבת קסם. מחול רתמי נהדר עם דגשים על הפעמה הנגדית. הביצוע של הוויולנית מדלן קארוצ'ו ומריה יודניץ' בליווי של איסטריג סירונסיאן היה מבריק.

לאהוב את פלמנה

את הפתיחה על נושאים עבריים (אופ' 34) של פרוקופייב לוותה פלמנה מנגובה בריתמיות משכרת.  היא הרשימה בניקיון הזוהר שלה. הווריאציה הריתמית הייתה סוחפת – שמעו קדיש מתמשך – מעין פוגרום. הריתמיות הייתה מכשפת בעיקר בנגינתו של ג'ראר קוסה. הצ'לנית איסטריג סירונסיאן ניגנה בצליל מעט רועם. פלמנה מנגובה ניגנה בברק וסחפה  – הכול נשמע כאלתור ג'אז וירטואוזי על כל הפסנתר.

את הסוויטה לכינור (בלה מינור, מס' 3 אופ' 25) של אנסקו ניגנה הכנרת המרשימה מיכאלה מרטין בריתמיות בהבליטה את הצבעוניות והמקצבים ה"ברטוקיים" שלו.  שמעו את הצועניות הרומנית שלו. היא ניגנה עם פלמנה מנגובה "דוֹינה" – מחול שמחקה חליל פאן – מחול עממי שיכור ומקצבי פיציקטו חדים כשפלמנה הבליטה את החליל.

פלמנה הייתה מאד עדינה ועם זאת הקרינה אופי ושמחה. את הסונטה ברה מז'ור לכינור ופסנתר (ד' 384) של שוברט ניגן הכנר מרק בוצ'קוב בצליל חם ובניקיון זוהר כשהיא משלימה אותו בצליל שהזכיר שכשוך מי פלגים. היא "דחפה" אותו חזרה בפיאנו קסום – בנגינתה לא היה אף רגע דל – הכול היה בתנועה. היא ניגנה בשקיפות אבל הייתה לה נוכחות של אישיות מוזיקאלית ואמירה. יותר מכל שבתה את הלב בעדינותה. היא תמכה בבוצ'קוב והם ניגנו ביחד אבל היא נטלה את ההובלה.  הכול היה מלא חיים ותזזית מנוקדת – סיפור עלילה נהדר.  רתמי עם דגש על הפעמה הלא סימטרית.

את פרק האנדנטה ניגנה בקסם שוברטי. הלארגטו שלה היה פשוט ו-crispy ומנגד הפליא הכנר בוצ'קוב בנגינתו הלירית. הניגודים בדינמיקה והירידה לפיאנו של הכנר היו מעורר קסם. פלמנה שבתה את הלב בפשטות הבלתי מתחכמת שלה ובשקיפות של נגינתה.

בפרק האלגרו ויוואצ'ה – בוצ'קוב הוביל בצליל חם והיא גִבתה ו"דחפה" אותו. הו ניגן בחיות ובריתמיות והיא חיקתה אותו. ההאטות שלו היו במקומן ופלמנה השלימה אותו. הכול נוגן בחדווה ובפשטות לא מתחכמת. בוצ'קוב ניגן בריתמיות מנוקדת שפיצית ובליריות מדובבת.

את האלגרו הפותח של הסונטה בדו מז'ור לארבעה כלי מיתר של רוסיני (מס' 3) ניגנו מיכאלה מרטין וקלרה -ג'ומי קנג עם הצ'לן טים פארק ונגן הקונטרבס עמר פרג'ון בשארה – בחינניות וקיטשיות – פרק האלגרו היה יפה בעיצוב הניגודים בדינמיקה. הפסקות הפתע כאן תרמו לתנועתיות – הם ריחפו בקלילות. את האנדנטה ניגנו בזרימה "קפיצית" נהדרת.

הפסנתרן דניס קוז'וחין ניגן ברכות מדובבת והיה מסתורין קסום בנגינתו – הוא ניגן בכל הגוף וברגל מתרוממת.

את "מומנט מוזיקאלי" מס' 6 בלה במול מז'ור (ד' 780 אופ' 94) ניגן הפסנתרן בנג'מין הוכמן בעדינות ובכיווניות אך ללא בדל שמץ דינמיקה.

באימפרומפטו השני במי במול מז'ור (ד' 899, מס' 2, אופ' 90) הוא ריחף בשקיפות נהדרת ובפדאליזציה מעודנת.  הוכמן הוא מעבר לווירטואוז בשליטה שלו במקלדת. הוא הבליט את הנושא הראשי בעדינות ובתקיפות בהירה. אך גם כאן ניגן ללא דינמיקה.

זמלינסקי – אביו הרוחני של שנברג והחוליה המקשרת בין ברהמס לעלמה מאהלר – הלחין את השלישיה ברה מינור (אופ' 3) בתחרות שבה ברהמס היה שופט, במסע לווינה החלולה – הפסנתרן סאנווק קים הבליט אכן את הריקנות החלולה.   הקלרניטן פבלו ברגן ניגן בווירטואוזיות מרשימה – שמעו אפילו נעימה יהודית. את פרק האנדנטה ניגן הקלרניטן יפה אך לא די שירתי. מי שלעומתו היה מאד עדין ולירי היה הפסנתרן סאנווק קים. הליווי בצ'לו של פרנס הולמרסון הוסיף ממד של עומק.

את יצירתו של מנדלסון לארבע ידיים – הפתיחה להיברידים המתארת את האי הסקוטי  ניגנו דניס קוז'וחין ובשקירובה בלכידות מרשימה כשדניס קוז'וחין מפליא ברכות נגינתו עליה האפילה בשקירובה בצליל רועם.

בנגינת שלישיית הפסנתר של פאני מנדלסון – בלטה הכנרת מיכאלה מרטין בליריות שלה והמענה של הצ'לן פרנס הלמרסון היה מדובב ומופלא. הרעדוד של הלמרסון הגביר את המתח בנגינת מיכאלה.

את הניגון מתוך "בעל שם" של ארנסט בלוך ניגן הכנר רנו קאפוסון בליריות מלאת רטט ודניס קוז'וחין תמך בו בדרך מופלאה. רנו קאפוסון הרשים בעומק הצליל המדובב ובהאטות שלו אבל בעיקר בווירטואוזיות הנדירה שלו – הוא כבש את הלב באדאג'ו אותו ניגן בליריות כמעט "יהודית". קוז'וחין פרט על הפסנתר משל היה נבל.

את פרק האנדנטה ניגן בליריות מדובבת מופלאה. הצ'לנים הבליטו את המסתורין והניגודים בדינמיקה שתרמו לתנועתיות בין המקצבים הריתמיים לבין הקשת הרחבה.  האקצ'לרנדו והפרסטו בצ'לי היה סוחף.

את שירי ברטל – שירי הקברט של שנברג שרה דורותיאה רושמן בסארקאזם אירוני כשתיאור החתול  השחור  פלסטי לא פחות  מתיאור הדון ז'ואן החותר לכבוש לעצמו אלף נשים…

*

היה זה מסע מרתק לארצות היופי הרומנטי שבו התארחו יצירותיהם המרתקות והמצמררות של שולהוף וקראזה – ומגוון משובח ממיטב הספרות הקאמרית.