"חֲזַרזִיר?" אמר פו. "כן?" אמר חזרזיר.

"אני מפחד," אמר פו. לרגע השתררה דממה.

"אתה רוצה לדבר על זה?" שאל חזרזיר, כשפו לא אמר שום דבר נוסף.

"אני פשוט כל כך מפחד," אמר פו. "כל כך מודאג. כי אני לא מרגיש שהדברים משתפרים. אם כבר, אני מרגיש שהם עלולים להחמיר. אנשים כועסים, כי הם כל כך מפחדים, והם כועסים אחד על השני, ונראה שאין תוכנית ברורה מכאן, ואני דואג לחברים שלי ולאנשים שאני אוהב, ואני מאחל כל כך שאוכל לחבק את כולם, חזרזיר! אני כל כך מפחד, ואני לא יכול להגיד לך כמה הלוואי שזה לא היה כך."

חזרזיר היה מהורהר, כשהביט אל תכול השמים, הציץ אל בין ענפי העצים בחורש והקשיב לחברו. "אני כאן," הוא אמר בפשטות. "אני שומע אותך, פו. ואני כאן."

לרגע, פו היה נבוך. "אבל… אתה לא הולך להגיד לי לא להיות כל כך טיפש? שאני צריך להפסיק להכניס את עצמי למצב ולהתאפס? שקשה לכולם עכשיו?"

"לא," אמר חזרזיר, בהחלטיות. "לא, אני ממש לא מתכוון לעשות אף אחד מהדברים האלה."

"אבל-" אמר פו.

"אני לא יכול לשנות את העולם עכשיו," המשיך חזרזיר. "ואני לא מתכוון להגיד שהכל יהיה בסדר, כי אני לא יודע את זה.

"אבל מה שאני יכול לעשות, פו, זה שאני יכול לוודא שאתה יודע שאני כאן. ושאני תמיד אהיה כאן, להקשיב; ולתמוך בך; ושתדע ששומעים אותך.

"אני לא יכול לגרום לרגשות החרדה האלה להיעלם, לא ממש.

"אבל אני יכול להבטיח לך שכל עוד יש לי נשימה בגוף… לעולם לא תצטרך להרגיש את רגשות החרדה האלה לבד."

וזה היה דבר מוזר, כי אפילו בזמן שחזרזיר אמר את זה, פו יכול היה להרגיש כמה מהרגשות הפחד האלו מתחילים לשחרר את אחיזתם בו; הרגיש שאחד או שניים מהם מתחילים להתפוגג אל היער, מורתעים על ידי חברו, שישב שם ביציבות לידו.

פו חשב שמעולם לא היה אסיר תודה יותר על כך שיש לו חזרזיר בחייו. 🌸

ואם עדיין יש לכם חששות ואתם רוצים לדבר עליהן. תתקשרו לער"ן ( עזרה ראשונה נפשית טלפון 1201 מכל טלפון) עשרים וארבע שעות ביממה 7 ימים בשבוע. עדיין יש לכם חששות ואתם רוצים לדבר עליהן. תתקשרו לער"ן ( עזרה ראשונה נפשית טלפון 1201 מכל טלפון) עשרים וארבע שעות ביממה 7 ימים בשבוע.