לתפישת החוקר כאשר חמאס יוצא למתקפת פתע מזעזעת, כולל רצח מכוון של תינוקות, ילדים, נשים וזקנים. הם החזירו לאחור את השלום בין הישראלים לפלסטינים, חיסלו כל סיכוי להנהגה פלסטינית מתונה יותר שתאתגר אותם, חסמו את ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב ותקעו טריז בין ארצות הברית לבעלות בריתה הערביות"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הדבר הגרוע ביותר במלחמה הוא לא להילחם בה, אלא להפסיד בה. זו הסיבה שכל הקריאות בעלות הכוונות הטובות לארה"ב לחתור להפסקת אש מיידית בלחימה בין ישראל לחמאס הן שגויות באופן מסוכן – ומדוע ממשל ביידן צדק כשסירב להן. הפסקת אש עכשיו רק תוביל לעוד מלחמה ולעוד הרג בעתיד, פרסם היום (שלישי) קנת מ. פולג, חוקר עמית בכיר וכותב דעות בעיתון THE HILL המופק בוואשינגטון ארה"ב, ונקרא בגבעת הקפיטול ובממשלו של ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית. מגפון מביא את דעת החוקר כפי שפורסמה באתר בו הוא עובד.
קנת מסביר כי לדעתו החמאס ואיראן מנצחות בשלב זה של הלוחמה: "ברגע זה, חמאס ואיראן מנצחים במלחמה הזו, כאשר חמאס יוצא למתקפת פתע מזעזעת על ישראל וטובח ב-1,300 ישראלים – כולל רצח מכוון של תינוקות, ילדים, נשים וזקנים. בכך הם החזירו לאחור את השלום בין הישראלים לפלסטינים, חיסלו כל סיכוי להנהגה פלסטינית מתונה יותר שתאתגר אותם, חסמו את ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב ותקעו טריז בין ארצות הברית לבעלות בריתה הערביות", הוא מסביר וחושב כי "סיום המלחמה עכשיו ינעל את כל ההישגים האלה. זה יהיה ניצחון גדול לאויביה הגרועים ביותר של אמריקה במזרח התיכון", טוען החוקר.
"זה רק יבטיח שהם יחזרו על התכסיס הזה בעתיד, שוב ושוב עד שישיגו את כל מטרותיהם, כולל, בסופו של דבר, השמדת ישראל, הפלת הממשלות הערביות על ידי משטרים הכפופים לאיראן וסילוקה של ארצות הברית מהאזור.
"הנשיא לשעבר ברק אובמה אמר לסעודים שהם צריכים ללמוד "לחלוק" את המזרח התיכון עם איראן. הבעיה היא, שכפי שהסעודים מבינים, איראן לא מעוניינת לשתף. היא רוצה להיות הבעלים של האזור כולו – ומבחינת טהרן וממשלות ערב היא מצליחה.
תסתכלו מסביב למזרח התיכון. מאז 2009, אז החלה ארה"ב להתנתק מהאזור, איראן ובעלות בריתה נמצאות במצודה. כפי שנהג להתרברב קאסם סולימאני, לשעבר מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, איראן שולטת כיום בארבע בירות ערביות: ביירות, דמשק, בגדאד וצנעא. אם בעלת בריתה הפלסטינית של טהראן תוכל לתקוף את ישראל ללא עונש, לטבוח באזרחיה, לערער את כושר ההרתעה שלה ולא לספוג השלכות משמעותיות – בעודה זוכה לשבחים מהרחוב הערבי ומחלק גדול מהשמאל המערבי – יהיה זה ניצחון מסחרר נוסף עבור איראן. מסיבה זו, אילוץ ישראל לקבל הפסקת אש כעת רק יבטיח עתיד אלים עוד יותר. כאשר אתה מתגמל תוקפן ומונע מהתוקף להשיב מלחמה, אתה פשוט מעודד את התוקפן לתקוף שוב, ומעודד תוקפנים פוטנציאליים אחרים לעשות את אותו הדבר".
לטענת החוקר, "דפוס זה הוכיח את עצמו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. בשנת 2008 תקף ולדימיר פוטין את גאורגיה והעולם לא עשה דבר. ב-2014 הוא תקף את אוקראינה וכבש את קרים, והעולם לא עשה דבר. אז ב-2022 הוא תקף שוב את אוקראינה וניסה לכבוש אותה על הסף. גם עבור אלה שאינם עושים דבר מלבד לספור גופות כקריטריון היחיד להערכת מלחמות, היה עדיף הרבה יותר לעצור את פוטין בגיאורגיה ולמנוע את מלחמותיו המאוחרות.
עבורם, קריטי להכיר בכך שמותם של אזרחים פלסטינים חפים מפשע אינו חשוב כלל לחמאס או לאיראנים. הם אינם מעוניינים לסיים את הסכסוך, אלא רק ללבות אותו עד שישיגו את השמדת ישראל. אכפת להם מהעם הפלסטיני רק בעתיד תיאורטי, מילנרי, שבו תהיה מדינה פלסטינית שתקיף את כל הארץ מהירדן ועד הים התיכון – ארץ ללא ישראל. עד אז, הם שמחים להקריב כל פלסטיני חי כדי להגשים את החלום. למעשה, כפי שהם מפגינים שוב, הרג אזרחים פלסטינים הוא בונוס עבורם, משום שהעולם נוטה להאשים את ישראל, לא אותם. זאת, למרות העובדה שחמאס משתף פעולה במכוון בין נכסיו הצבאיים לבין אזרחים כדי להקשות על התגובה הצבאית הישראלית ולגרום למותם של אזרחים פלסטינים נוספים".
"כעת כולם מכירים את ההקבלה בין מלחמת אוקטובר 1973 למלחמת אוקטובר 2023. אבל יש עוד שני לקחים שצריך ללמוד. ראשית, ב-1973 התנגדה ארה"ב לקריאות ערביות ורוסיות להפסקת אש בשלב מוקדם של המלחמה, בדיוק משום שהדבר היה נועל את ההישגים הערביים לפני שישראל הצליחה לשנות את המצב הצבאי. שנית, יש הבדל מכריע בין 1973 ל-2023: בראשון, אנואר סאדאת יצא למלחמה בכוונה כדי להביא לשלום הוגן ובר קיימא. ניצחונה המדיני של מצרים וניצחונה הצבאי של ישראל היו שניהם קריטיים לתוצאה זו. הישראלים לא הרגישו בטוחים מספיק כדי לעשות שלום עם מצרים עד שחשו בטוחים שלא מצרים ולא אף מדינה ערבית אחרת יעזו לתקוף אותם שוב – דבר שהיה נכון במשך 50 שנה ויום אחד.
בניגוד מוחלט, חמאס יצא למלחמה (בגיבוי איראני) כדי למנוע שלום בין ערבים לישראלים, וכדי להראות שניתן לתקוף את ישראל לטובת התוקף. לכן, שלא כמו ב-1973, התוצאה היחידה שתאפשר שלום במלחמה הזאת היא אם חמאס יישבר ויסולק מעזה על ידי התגובה הצבאית של ישראל, כך שהוא לא יהיה מסוגל לחזור על המתקפה הזו ויישלל ממנו שליטה על העם הפלסטיני – ואם איראן תגיע למסקנה שזו תהיה טעות עבור מי מעובדיה האחרים לנסות את אותו הדבר.
כולנו יכולים לקוות שכמו באוקטובר 1973, מלחמת אוקטובר 2023 תוביל בסופו של דבר לשלום בין פלסטינים לישראלים. אך עלינו להכיר בכך שהשלום מחייב תבוסה צבאית של מתנגדי השלום – חמאס ואיראן – ולא בקטיעת מלחמה זו באופן שרירותי לפני שהשיגה את היעד החיוני הזה". קנת מסיים את מאמרו וכותב: "הפסקת אש מיידית עשויה אולי להציל חיים כבר עכשיו, אבל סביר להניח שהיא תעלה הרבה יותר בהמשך."