הגבר הכסוף ישן נינוח במיטתו  / חיוך זחוח מרוח  על שפתו/ כאשר גברת קשישה בשם אחריות / הביאה אותו לכדי התעוררות: / "כולם כבר הודו באחריות למחדל / כל שר וכל גנרל / ורק אתה בורח ממני כאחוז אמוק / תהיה גבר ואל תהיה …./"

השיב הראש הסגול בקול בריטון: "הגעת לאיש הלא נכון / אלו המפגינים שחוללו מלחמה / הצבא שעבר מכוננות לתרדמה / זה שר הביטחון שהביא לאסון הנורא / וגם התצפיתנית שמשמרת שברה/ אלו חברי הקיבוצים שבחרו בשמאל / והמיטו על עצמם טבח גדול / ועכשיו תניחי לי גברת אחריות / אני ממוטט מעייפות".

הראש גרס מסמכים מרשיעים במשרדו / כשלפתע אחזה גברת אחריות בידו / הביטה בפניו עגומות הסבר / ולאטה בקולה: "אדוני לא בסדר / אבות ואימהות לקחו אחריות / גם בנות ובנים שהלכו סתם למות/ המפקדים בשטח עד אחרון החיילים / קיבלו אחריות ובשמה נלחמים/ ורק אתה בורח מבשורה/ ומטיל אחריות שבך היא  קשורה".

ענה הרוה"מ בקול ניחר:  "אולי תחזרי באחד הימים או מחר / בינתיים אמצא עוד אשמים במחדל / שאליו לא היה ואין לי קשר בכלל / אולי אשמות ממשלות העבר / אולי המחשב ואולי העכבר/ השין גימל שלא התריע בשער / מגש הכסף עם הנערה והנער / אנשי השמאל ובוגדים מימין / וגם גנץ שבמקרה נקרא בנימין".

ירד הראש לבקר בעוטף / ושוב אחזה יד ענוגה בכתף- במאמץ אחרון ביקשה הגברת / שייקח אחריות כחוליה בשרשרת / יודה כי גם הוא שותף לאסון הנורא / כמו רבים וטובים שכשלו בזירה / אבל הוא נפנף אותה מעליו / כמו הייתה פשפש או חגב / ובמחי יד גרם לה למות / לגברת אחריות. הו, גברת אחריות / היא לא ביקשה נפשה למות.