אספר לכם סיפור ואוסיף שמותר לכם בהחלט לא להאמין לאף מילה הכתובה בו – במילים אחרות? תאמינו לי, או שלא
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
סיפור קטן ומומצא על הדוד שלי ועל רפואה מונעת (אל תאמינו למילה אחת שלי).
הדוד שלי יענקל'ה הגיע במזל טוב לגיל 70 בבריאות שלמה. הוא מעולם לא אושפז בבתי חולים, מעולם לא נטל שום תרופה ותמיד שמר על אורח חיים בריא. עד היום שדודתי, בלומה בעידוד של ביתה , בת דודתי יענטל, אמרה לו לדודי: "יענקל'ה, ברוך השם, הגעת לגיל 70 והגיע הזמן שתעבור איזה צ'ק אפ רפואי.
– בשביל מה? אני מרגיש טוב מאוד.
"דווקא עכשיו, כשאתה מרגיש טוב וצעיר, זה הזמן לעבור בדיקות כדי למנוע בעיות בעתיד,, ענתה דודתי.
אז דודי יענק'לה הלך לבקר הרופא המשפחה. הרופא לפי כל הכללים של הרפואה הטובה שלח אותו לבדיקות שגרתיות של דם, שתן , צילומי רנטגן, אולטרסאונד וכל מיני בדיקות שנכללות בסל של קופת חולים. אחרי שבועיים הרופא מסר לו שמצבו טוב, אבל יש לפי המדדים של המכשירים, יש כמה סטיות קטנות בבדיקות שכדאי לשפר ולאזן אותם.
אז הרופא רשם לו רצפט עם כל מיני תרופות – SIMVACOR בשביל הכולסטרול, NORMITEN בשביל הלב , GLUCOPHAGE למנוע עליות ברמת הסוכר, ו- AHISTON נגד אלרגיות , וגם אמר לו שכדאי שייקח גם CENTRUM בשביל לשמור על רמת ויטמינים הרצויה ו Normopressan ללחץ דם. באותה נשימה הרופא הוסיף כי בגלל מספר התרופות הוא גדול, לכן הוא רושם לו גם LOSEC כדי להגן על רירית הקיבה.
הדוד יענק'לה היה מאד מרוצה מתשומת הלב שקיבל מן הרופא והלך לבית מרקחת והשאיר שם חלק נכבד מהפנסיה שלו בשביל כמה קופסות מעודנות בצבעים שונים. אבל, הוא היה מאד מאושר, שעכשיו הוא כמו כולם, בריא עם תרופות.
עם הזמן, בגלל בעיית זיכרון קלה, הוא לא היה מסוגל להיזכר אם הכדור הירוק הוא לאלרגיה ואם לקחת אותו לפני או אחרי הכדורים לקיבה, והאם את הכדור הצהוב ללב הוא צריך לקחת באמצע היום או אחרי הארוחות, ולכן הוא שינס מותניו, לא התעצל וחזר לרופא להתייעץ.
הרופא, רופא מסור, לא התעצל וכתב לו הוראות זמני נטילת כדור ואחרי שכתב לו את הוראות המסודרת לנטילת התרופות ומשום שמצא אותו מעט מתוח וגם מדוכא מן המצב הוסיף לו DEPREXAN ו – VABEN.
ביום ההוא כשיענקלה נכנס לבית מרקחת מצא שהוא מתקבל בחביבות מצד כל הרוקחים בהיותו לקוח מועדף. אפילו כפיים מחאו לו כשנכנס. אבל, א'ברוך, בחלוף הימים דודי לא הרגיש יותר טוב עם התרופות. נהפוך היא, כל יום הרגיש גרוע יותר. בכל זאת, על מנת שלא להתבלבל, שינס הדוד שוב את מותניו והזמין נגר שינגר לו ויסדר לו מדף במטבח – מדף מיוחד לתרופות עם שלל מגרות מגירות כשעל כל אחת נשרם שם התרופה והוראות הפעלה. מתי לנטול, כמה ואיך.
וכך קוראי וקוראות חביבים, כשהוא עמוס ומלא בתרופות מזנים שונים, צבעים וצורות, יענקל'ה הפסיק ללכת לספורט, או לחוגים או לנסוע לחו"ל וכמעט לא עזב את הבית משום שהתדירות שבה היה צריך לקחת הכדורים לא אפשרה לו לעזוב הבית להרבה זמן. נו, אפשר להבין, למי יש זמן כשצריך כך וכך כדורים בשעה כזו ואחרים בשעה אחרת.
לאות הוקרה, על נאמנותו לרכישת התרופות, אחת החברות, יצרנית של מספר תרופות שהוא השתמש בהן, החליטה למנות אותו גם כלקוח מועדף ויענקל'ה קיבל מהם בהוקרה מד חום, עט עם הלוגו של המפעל ו- 10 צנצנות סטריליות לבדיקת תרבית שתן – ככה חופשי, ללא תשלום.
אין מה לדבר, יענק'לה היה מאושר. הוא כתב לכולם בפייס בוק דברים טובים על אותה חברה. כמה הם חביבים ודואגים וכמה הם אכפתיים.
יום אחד חלה יענקל'ה בשפעת ודודה בלומה השכיבה אותו במיטה וכתמיד עשתה, נתנה לו תה ו"גוגל-מוגל", אלא שהפעם גם הזמינה רופא לביקור בית. הרופא החדש, הגיע, הקשיב להלמות הלב, בדק את הדופק, הציץ לאישונים ואחרי שבדק אותו כהלכה אמר שזו הצטננות פשוטה ורשם לו COLDEX וכדי להיות זהיר ובטוח גם רשם לו לעשרה ימים אנטיביוטיקה AUGMENTIN .
הדוד יענק'ל אדם חושב. מעתה הוא התחיל גם לקרוא את הוראות השימוש של התרופות ובהן גם האזהרות, הוראות נגד תופעות לוואי, אינטראקציות עם תרופות אחרות, ומה שיענקל'ה קרא היה איום ונורא. חוץ ממוות פתאומי היו גם אפשרויות של הפרעות בקצב הלב, דימומים ממערכת העיכול, בחילות,יתר לחץ דם, אי ספיקה כלייתי, שתוקים, כאבי בטן עוויתיים, שינוי במצב הנפשי ודברים אחרים מפחידים נוספים. בקיצור, סדום ועמורה.
יענקל'ה נורא נבהל וקרא לרופא שצחק ואמר לו שלא ישים לב למה שכתוב. הכל זה כסת"ח. חברות התרופות כותבות את כל האזהרות הללו רק כדי להגן על עצמן בפני תביעות משפטיות.
– "תירגע אל תתרגש", אמר הרופא ורשם לו למען הביטחון גם נרות ANTIDEPRESOL FORTE.
ובאמת אחרי כל התרופות האלה הדוד נורא נרגע. הוא כמעט לא יצא מן המיטה. שכב שם רוב רובו של היום וכל פעם כשהיה מקבל את דמי הפנסיה, הוא שלח את דודה בלומה או את יענטל הבת, לבית מרקחת שבו, כבר סיפרתי לכם, הוא הפך ללקוח V.I.P והם, חברות התרופות, תמיד החמיאו לדוד ואף הוסיפו וספרו לינקל'ה ומשפחתו שבדיוק יש עכשיו מבצע של אחד ועוד אחד לCartia או למגה גלופלקס. ויענקל'ה, הוא נורא אהב מבצעים.
אבל המצב "הבריאותי" הזה גרם לו להרגשה מאוד לא טובה והרופא המסור שהיה מבקרו מעת לעת, היה מתמיד ומוסיף עוד כמה תרופות שישפרו את מה שהתרופות האחרות קיללו.
*אני רואה שעייפתי אותכם – אז הגיע הזמן לסכם ורק להגיד לכם שלדודי לא היו מספיקות שעות יום בשביל לקחת כל התרופות והוא כמעט ולא ישן מרוב דאגות להן ואפילו היה צריך להפסיק לקחת את כדור השינה שהרופא רשם לו, פשוט מכיוון שפחד להירדם ולשכוח ליטול אחד מהכדורים האדומים האחרים או אלי זה היה הכדור הירוק- צהוב?
בוקר ארור אחד, מצאה אותו בלומה במיטה, כשמלא כדורים מפוזרים על המיטה ויענקלה היה קר ולא נשם. מת המסכן.
הרבה אנשים הגיעו והשתתפו בלוויה שלו. וכן, הרוקח היה זה שהכי בכה מכולם. אבל לדודתי בלומה הייתה נחמה אחת, לפחות היא שלחה אותו בזמן לרופא, אם לא – בטח היה מת הרבה יותר מקודם. והרופא? הוא הצדיק אותה מאה אחוז.
הסיפור הקצר והטרגי הזה, מוקדש לכל ידידיי הרופאים והרוקחים כאחד. כמו גם גם לכל הנשים והגברים שבטוחים שרפואה זה מדע מדויק.
רק בריאות!
קחו את הסיפור, ותחליפו את שם הדוד שלי, דודה שלי ובת הדודה שלי בשמות אחרים שמתאימים לעדה או למגזר שלכם, ותראו כמה זה עדיין רלבנטי ונכון. בכל מקרה קוראים וקוראות, חביבים וחביבות, החלה שנת 2024, לכן הרשו לי לאחל שתהיה לכולנו רק שנת בריאות. אמן.