.תושבי ישראל הוותיקים בוודאי זוכרים את שידורי ה-WWE שהיו מגיעים אי שם מקפריסין או לבנון, וגיבור היום של שנות השמונים היה כוכב ההיאבקות, קווין ואן אריק, עם האחיזה שלו בעצב הקרניאלי החמישי בשתי אצבעות בלבד. עם זאת, הציבור בארץ לא מכיר את הרקע העצוב של משפחת ואן אריק, ועל כן נוצר סרט מרגש, או ביוגרפיה בסגנון הולמארק – אם תרצו, שנכתבה ובוימה על ידי שון דורקין. הסרט אולי אינו קיטשי או רומנטי, ואף כדאי לצפות בו בשל הופעת המשחק הטובה ביותר של זאק אפרון עד כה, אולם כל נושא הקשור לתחושת אובדן, כאב לב או שברון לב מופיעים אצל דמות השחקן, אך לא אצל הצופים. יחד עם זאת, הביוגרפיה עצמה, שנעשתה בברכתו של ואן אריק עצמו, נעשתה עם הרבה כבוד ותעוזה.

ההתמקדות של הסרט במשפחה, ובפרט בדינמיקה בין האחים ואן אריק לאביהם – פריץ, משכנעת למדי. יש כל כך הרבה שלא נאמר במילים, אבל בא בקול רם וברור בשפת הגוף, ובמתח שנבנה בין הדמויות לאורך זמן. הסרט אינו צפייה קלה, ואין שום דרך להתכונן למכות הרגשיות שהסרט חוטף, אבל הוא דינמי ועוצמתי בדרכים אחרות. זהו סרט ביוגרפי המזעזע לעיתים מבחינה היסטורית של הפרטים הקטנים, נוקב, לא בהכרח מזיל דמעה (או שאולי כן), אבל בהחלט מביא למסך סיפור מעניין על משפחה שהיה לה הכל, ובעצם לא כלום.

"המתאבקים" מבוסס על הסיפור האמיתי של האחים ואן אריק, עלייתם לתהילת ההיאבקות בטקסס של שנות ה-80, והפופולאריזציה של עולם ההיאבקות. הביוגרפיה עוקבת אחר ארבעת האחים – קווין (אפרון), קרי (ג'רמי אלן ווייט), דיוויד (האריס דיקינסון) ומייק (סטנלי סימונס) – תוך התמקדות במערכת היחסים עם אביהם, פריץ (הולט מק'קלני), אשר דחף אותם להפוך למתאבקים מקצועיים, והם אכן לקחו את הספורט ברצינות רבה. בעוד שבני משפחת ואן אריק מופיעים רבות, הסרט מסופר בעיקר מנקודת מבטו של קווין, כשהוא עובד קשה כדי לזכות באליפות העולם במשקל כבד של NWA, תוך שהוא מנסה להילחם 'בקללה המשפחתית'.

פסקת ספוילר – סרטו של דורקין כולל את מותם של שלושה מן האחים במשפחת ואן אריק, וכל אחד מהם קורע לב. למרות שהדרמה לא מבלה יותר מדי זמן על כל טרגדיה, הן מחלחלות לסרט ולדיכאון ששורר לכל אורך התסריט, ומשפיעות על חייו של קווין עם אשתו פאם (לילי ג'יימס), על מערכת היחסים המתוחה לעתים קרובות עם אביו, ועל האופן שבו אנו מתקשרים עם הנושאים והדינמיקה המשפחתית של הסרט. מעבר למקרי המוות, הכובד הרגשי של הסרט נובע ממערכת היחסים המורכבת בין פריץ לבניו. יש הרבה פגיעות בסרט, וגולמיות רגשית שמעוותת את הלב תוך שהיא מספקת רגעי הרס צורבים. "המתאבקים" הוא לא הביוגרפיה המרגשת שנוטים לראות בימינו – אלא למעשה עוסק בקשיים, בצער ובצרות העומדות בפני הדמויות.

הסרט של דורקין הוא לא סרט שאוהבים או לא אוהבים, וגם לא יוצאים ממנו עם חריטת זיכרון, אבל הוא תופס מהסצנה הראשונה ומרתק עד הסוף. לא צריך לדעת הרבה על היאבקות כדי להתחבר לסרט, אלא להתייחס לרגישות שהוא מביא למשפחה המרכזית ולכל מה שעבר עליה, לצד הביצועים יוצאי הדופן והמרובדים של השחקנים בסרט.

המתאבקים | The Iron Claw – עכשיו בקולנוע.