"נשארים לחג" של הבמאי אלכסנדר פיין הוא אחד הסרטים החביבים ביותר שלו עד כה, ואחד הסרטים הכיפיים ביותר שפותחים את שנת 2024 בישראל. פיין כותב באופן שגרתי את סרטיו, אלא שבדיוק כמו עם "נברסקה", גם "נשארים לחג" לא נכתב על ידי הבמאי. פיין התבקש בעבר לביים פיילוט לטלוויזיה בנושא דומה לסרט וסירב, אבל כן נשאר בקשר עם מי שהציע לו, התסריטאי של "נשארים לחג", דיוויד המינגסון (מי שכתב את התסריט לגרסה האמריקנית של הסדרה הישראלית: "רמזור"). שילוב החוויה האישית של הבמאי בפנימייה, יחד עם תסריט ומשחק יוצאים מן הכלל, יוצרים סרט עם תחושת נעורים מתפרצת.

האולמות של אקדמיית ברטון היוקרתית מלאים במורים מפונפנים וילדים יהירים. התלמידים הולכים הביתה במהלך החגים, אלא אם כן להורים שלהם יש תוכניות בלעדיהם. לרוע מזלו של אנגוס טולי (דומיניק ססה) – אמו יוצאת לירח הדבש החדש שלה ומעדיפה שהוא יישאר בבית הספר במהלך חופשת חג המולד. יחד עם עוד כמה תלמידים, טולי תקוע עם המורה חסר המזל, שנאלץ להישאר שם ולהיות המלווה שלהם. פרופסור פול הונהאם (פול ג'יאמטי) כועס על המשימה שלו, אך לוקח אותה על עצמו בחוסר רצון. בסופו של דבר, כולם מלבד אנגוס נחלצים מהגיהנום הזה, והוא נשאר לבד עם פרופסור הונהאם. מנהלת הקפיטריה – מרי לאמב (דאווין ג'וי רנדולף), ואב הבית – דני (נחים גארסיה) הם היחידים שנשארים באקדמיה בתקופה זו. בסופו של דבר, טולי ופרופסור הונהאם מבינים שעדיף להם לעבוד יחד מאשר להיות מסוכסכים כל הזמן, ובעזרת מרי, הם מוצאים דרך ליהנות מהחגים ומחברתו של אחד והאחר.

"נשארים לחג" לא ממש מתאים לאף סוגה קולנועית ספציפית – כי הוא גם דרמה, גם קומדיה, לפעמים טרגדיה, והשילוב של כמה ז'אנרים בידיו המוכשרות של פיין הוא הרבה מעל הממוצע, מה שהופך את הסרט הכולל למהנה ועשוי היטב באותה מידה. למרות שהצילומים והעריכה הם סטנדרטיים, "נשארים לחג" מצולם על פילם (מאוד נדיר בימינו), והפסקול נותן לו את התחושה של סרטי שנות ה-70. אולם מעל הכל, בולט במיוחד התסריט המעקצץ והמשחק הנהדר, בעיקר של ג'יאמטי, שמצליחים להכניס את הצופים לתוך מוחם של הכלואים באקדמיה. חשוב לציין, כי ההפקה צולמה בלוקיישן במסצ'וסטס, מה שיוצר תחושת מציאות מרתקת.

כמו פיין, לשחקן החדש, ססה, יש ניסיון בבית ספר כמו בארטון, וזה ניכר ברמת הנוחות שלו בתפקיד. זה משתלם – הוא באמת משתלב יד ביד עם ג'יאמטי על המסך. המשחק של ססה אינו קל, ולמעשה, ניתן להרגיש באופן מוחשי כיצד רמות הלחץ שלו עולות ויורדות במהלך הסרט. למרות שהסיכון בשהייה בבית הספר במהלך חופשת חג המולד נראה נמוך מאוד, הוא עושה עבודה מצוינת לחוש איך תחושה זו נראית אצל נער כחיים או מוות. יתר על כן, כאשר הדמות שלו נתקלת בסיכון ממשי – הוא מפחית ממנו, באופן שכל מי שמנסה להימנע מהחלק הקשה ביותר בחייו יעשה זאת. תחושת איזון זו היא דבר מסובך להשיג אצל שחקנים עם ניסיון מועט, אולם ססה עושה זאת בכל רמ"ח איבריו.

בין אם מדובר ביחסי אב ובן, כמו בסרט "נברסקה", או יחסי אב ובת ב-"היורשים", לסרטים של פיין יש לעתים קרובות היבט אבהי ו-"נשארים לחג" אינו שונה. שיתוף הפעולה עם ג'יאמטי תשע שנים אחרי "דרכים צדדיות" באמת מרגיש כמו סיכום חייו. בהקרנה באחד הפסטיבלים המובלים, פיין סיפר כי "במובנים מסוימים, ניסיתי ליצור את אותו סרט משנות ה-70 כל הקריירה שלי, והפעם למעשה העלילה מתרחשת בשנות ה-70". בעובדה זו, פיין מצליח.

"נשארים לחג" | "The Holdovers" – עכשיו בבתי הקולנוע.