כשאמנות פוגשת קולנוע: לרגל נעילת התערוכה "איליה ואמיליה קבקוב: מחר נמריא" יוקרן סרטו של אורסון וולס, F for Fake, על זיופים באמנות, שילווה בהרצאה "אווטרים של מציאות: זהויות אלטרנטיביות ומציאויות בדויות" - של שחר מולכו אוצרת התערוכה. יום שישי 1 מרץ 2024 בשעה 14:30.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מציאות בדויה, זהויות אלטרנטיבות ואמת חמקמקה, הגבולות הדקים שבין אמת ואשליה ובין אמנות ושקרים, הם נושאים מרכזים בסרט של אורסון וולס ז' זה זיוף F for Fake (1973, אנגלית, 95 דקות, כתוביות בעברית), וביצירתם של זוג האמנים איליה ואמיליה קבקוב. בעולם כיום, המוצף בפייק ניוז, בוטים ומערכות בינה מלאכותית, מרתק לבחון את עיסוקם של אמנים בסוגיית האותנטיות לאורך המאה ה־20.
יצירת המופת של וולס היא מסה קולנועית המטשטשת את הגבול בין אמת לאשליה ובחינה מעמיקה של טבע האותנטיות. גם בני הזוג, האמנים איליה ואמיליה קבקוב שתערוכתם מוצגת במוזיאון תל אביב, מתעמקים בשאלת המציאות הבדויה דרך יצירת פרסונות אלטרנטיביות כחלק מהותי מהביטוי האמנותי שלהם, ומזמנים התבוננות בתפקידו של האמן כמעצב מציאויות.
בF for Fake טווה וולס סיפור סביב אמנות הזיוף וההונאה. הסרט, המנווט בתוך חייהם של זייפני אמנות ידועים (לשמצה), מעורר מחשבות על גילום זהויות חלופיות, המאתגרות את האמת ומחבקות את כוחה של האשליה.
באופן דומה, במוקד עבודותיו של איליה קבקוב, משנות ה־70, עומד ה"איש הקטן" ברוח הדמויות הספרותיות המובסות של גוגול, דוסטויבסקי וצ'כוב. דמויות פרי דמיונו, שאפשרו לו עיסוק אלגורי וביקורתי בנושאים רגישים מבחינה פוליטית. הדמויות הבדויות של קבקוב מייצגות היבטים שונים באישיותו של האמן, כ"אדם קטן עם רעיונות גדולים".
אודות התערוכה "איליה ואמיליה קבקוב: מחר נמריא"
מוזיאון תל אביב לאמנות נועל ב- 2.3.2024 את התערוכה המקיפה הראשונה בישראל, של איליה ואמיליה קבקוב, מהאמנים הידועים במאה ה-20, המוּכּרים כחלוצים של אמנות המיצב. אוצרת התערוכה: שחר מולכו. עוזרת לאוצרת: ענת פלד.
איליה ואמיליה קבקוב פעלו יחד כזוג אמנים מביתם בלונג-איילנד, ניו-יורק, מ-1989 ועד מותו של איליה קבקוב לאחרונה, ב-27 במאי 2023, כשהוא בן 89. "מחר נמריא", במוזיאון תל-אביב לאמנות, היא התערוכה הראשונה המוצגת בעולם לאחר מותו של איליה קבקוב.
התערוכה בוחנת את מקומם של זוג האמנים בשדה האמנות המושגית ומשרטטת את התפתחות אמנותם הָחֵל בראשית דרכו של איליה קבקוב כאמן "לא רשמי" במוסקבה, דרך עקירתו למערב ב-1987 ותחילת שיתוף הפעולה עם אמיליה ב-1989. איליה ואמיליה קבקוב ידועים בעיקר ב"מיצבים הטוטאליים" גדולי הממדים שלהם, הניזונים מן התרבות החזותית של ברית-המועצות לשעבר תוך התייחסות לנושאים אנושיים אוניברסליים כמו תקווה, חרדה וכישלון.
המיצבים הטוטאליים של הצמד קבקוב הם מעין "תפאורות" אוטונומיות, המוצבות בתוך חללי תצוגה מוזיאליים ומורכבות מאלמנטים אדריכליים וציורים. הסיטואציות התיאטרליות שהם מביימים מקיפות את המבקרים ומעניקות התנסות ישירה ובלתי אמצעית עם מציאות אחרת, הניזונה מחיי היומיום הסובייטיים בברית-המועצות הפוסט-סטליניסטית. עבודתם פורצת הדרך של בני הזוג קבקוב קוראת תיגר על היררכיות, קונוונציות ונראטיבים מקובלים תוך הנגדה של עבר, הווה ועתיד, ומעוררת את הצופים בה למחשבה ביקורתית, כמשתתפים פעילים. בדרכי האלגוריה, היא מעלה שאלות החורגות מתחומי האמנות ומופנות אל האדם באשר הוא.
התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות בוחנת את ההקשרים הפוליטיים, התרבותיים והדוריים של האמנות ואת יכולתה לתרום לשינוי, בייחוד בעִתות משבר. באקלים התרבותי הנוכחי בעולם, ובישראל בפרט, היא מבררת את כוחה של האמנות להסיג את גבולות המוזיאון באמצעות הדמיון. בתערוכה, המתפרשׂת על פני שני אולמות מרכזיים בבניין הראשי של המוזיאון, מוצגים ציורי שמן מתקופות שונות ביצירתו של איליה קבקוב, לצד כמה מהמיצבים האיקוניים של הצמד קבקוב, בהם לא כולם יילקחו אל העתיד, שהוצג לראשונה ב-2001 בביאנלה בוונציה.
איליה יוסיפוביץ' קבקוב, שנולד ב-1933 להורים יהודים בדנייפרופטרובסק, ברית-המועצות (כיום דניפרו, אוקראינה), נחשב לאבי האמנות המושגית הרוסית. משנות ה-30 ואילך, אמנים בברית-המועצות היו מחויבים ליצור בסגנון הרשמי של ה"ריאליזם הסוציאליסטי", שהוכרז על-ידי סטלין. במסגרת האילוצים הסובייטיים, בשנים 1987-1955 עבד קבקוב לפרנסתו כמאייר ספרי ילדים בסגנון הרשמי, אך במקביל ביסס את עיסוקו כאמן "לא רשמי", העובד בחשאי בסטודיו שלו במוסקבה. קבקוב לא הורשה לצאת מברית-המועצות עד 1987, אז הוצעה לו מלגה בקונסטפריין של גראץ, אוסטריה. כעבור שנה יצא לניו-יורק, ושם חידש את קשריו עם אמיליה (במקור לקאך).
אמיליה לקאך-קבקוב, ילידת 1945 – אף היא מדנייפרופטרובסק – הוכשרה כפסנתרנית קלאסית במכללה למוזיקה באירקוצק, ולמדה ספרות ספרדית באוניברסיטת מוסקבה לפני שהיגרה לארצות-הברית ב-1975. בסוף שנות ה-80 החלו איליה ואמיליה לעבוד בשיתוף פעולה, וב-1992 התחתנו. יחד יצרו גוף עבודה פורה של מיצבים ועבודות מושגיות, הדנות במצב האנושי ובמושגים כאוטופיה וחלום, דמיון וחרדה.
יצירתם של בני הזוג קבקוב הוצגה במוזיאונים מרכזיים ברחבי העולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) בניו-יורק, מרכז פומפידו בפריז, מוזיאון הירשהורן בוושינגטון ומוזיאון סטדליק באמסטרדם, ובתערוכות בינלאומיות כמו דוקומנטה IX בקאסל (1992) והביאנלה של מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית בניו-יורק (1997). ב-1993 ייצגו את רוסיה בביאנלה בוונציה, עם המיצב הביתן האדום, וב-2017 הוצגה רטרוספקטיבה של עבודותיהם בטייט מודרן בלונדון, בשיתוף עם מוזיאון הארמיטאז' בסנט-פטרבורג וגלריה טרטיאקוב במוסקבה.
קטלוג התערוכה רואה אור בנדיבותה של גלריה תדאוש רופאק, לונדון – פריז – זלצבורג – סאול
מומלץ לבקר בתערוכה איליה ואמיליה קבקוב: "מחר נמריא" לפני תחילת האירוע. המפגש מתקיים בצמוד למרחב מוגן
האירוע בתמיכת קרן MART. הסרט שוחזר ע"י Les Films de l'Astrophore ו־La Cinémathèque française בשיתוף עם Documentaire sur grand écran, הסינמטק השוויצרי והמכון האודיו־ויזואלי של מונקו ובתמיכת קרן Neuflize OBC ומעבדת Hiventy.