עוצמתן של מילות שירים נמדדת בהשפעתן לאורך שנים על אירועים שהמחבר(ת) כלל לא כיוונ(ה) אליהם ועל ההשראה שהן מעניקות למבצעים כעבור שנים רבות. כזה הוא השיר "בשמלה אדומה" שנכתב בשנת 1969 ע"י רותי ספרוני כשיר מחאה על הסיבות לרוע האנושי.
העילה לכתיבת השיר, אליבא ד'ספרוני, היה תייר מארצות הברית שהתלונן על כך שאין מזגנים בישראל. סברה נוספת מייחסת את השיר לבת יפתח והמדרשים שעוסקים במותה הטראגי.
יאיר רוזנבלום הלחין את השיר שבוצע בראשונה על ידי להקת הנח"ל בשנת 69 בתכניתה "קרנבל בנח"ל" ומאוחר הרבה יותר (93) על ידי להקת 'מופע הארנבות של ד"ר קספר' .
הסיפור המדהים הוא שהכותבת פתחה את השיר בשורה "העולם עצר נשימתו' אבל רוזנבלום ביקש לשנות ל-"בשמלה אדומה ושתי צמות".  וכך מצליח השיר האלמותי לרגש גם ב-2024 נוכח הטבח שהתרחש ביישובי העוטף: "בשמלה אדומה ושתי צמות/ ילדה קטנה יחידה ותמה/ עמדה ושאלה- למה?/ וכל הרי הגעש וכל הסערות/ עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה/ עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה/ החיות עצרו מרוצתן/ ילדה קטנה יחידה ותמה/ עמדה ושאלה-למה?/ וכל האריות וכל הנמרים/עמדו שמוטי ראשים ולא מצאו תשובה/ עמדו שמוטי ראשים ולא מצאו תשובה" ובהמשך כמטאפורה נבואית ומצמררת שוררה רותי ספרוני "וכל התותחים וכל החילים/ וכל הגדולים וכל החכמים/ עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה".

לאחר הסרטונים המזעזעים של התצפיתניות הגיבורות, שהוריהם ממשיכים לכנותן 'ילדות' והן מדממות ובגדיהן מוכתמים בדם, אכן נותרה השאלה 'למה?' תלויה באוויר. עם כל הודעת איוב על הירצחם של חטופות וחטופים בשבי החמאס בעזה מתחייבת תשובה וזו ממאנת לבוא. ולמרות כל זאת עדיין ישנם אריות ונמרים שמוטי ראשים שהזוועה לא חודרת את עורם העבה. ועדיין קיימים גדולים וחכמים, לפחות בעיני עצמם, שפניהם חיוורות ותשובה אין בפיהם.

להקת הנח"ל: בשמלה אדומה

כשאני שב והולך ומסתבך והולך במנהרות הזעם התסכול והבושה ,אני מדמה את עצמי לאותה ילדה קטנה ששבה ומקשה כלפי העולם 'למה?' . למה יש עוד כאלו שאינם מבינים שהחזרת החטופים החיים והמתים היא, היא, הניצחון המוחלט? למה האחראי הראשי שאהב להתהדר בכינוי 'מר בטחון' עדיין מכהן בתפקידו? מדוע המלחמה שאין די לה ממשיכה להתנהל ברפיח ובלבנון בעוד רבים סבורים שהיא משרתת רק את הבא עלינו לכלותינו? למה הילדות והילדים שלנו מוקרבים לעולה בשל גחמות הממשלה?

לא על השרים וחברי הכנסת המטורללים בקואליציה הכושלת בתולדות ישראל אני בא לקטרג.. הרי כולנו יודעים מהיכן באו ולאן הם עתידים ללכת. מדובר באוסף משיחי וסהרורי שחולם על בית המקדש בעוד רבים אחרים קוראים קדיש על הנופלים. אני מתפלא על בני משפחותיהם של גוטליב ורגב, אמסלם וביטן, סמוטריץ 'ובן גביר, הר מלך ומאי גולן, קרעי ויריב לוין וכיוב'. האם הם לא מביטים בעיני האם או האב או הסב ושואלים בתחינה "למה?" האם הם חרדים מהמחשבה כיצד היה נוהג בהם אביהם באם הם היו נחטפים ומעונים בידי הרוצחים והאנסים הנתעבים? ואילו חברים ובני שיח יש לאותם נבחרים שבוגדים בצאן מרעיתם? וכשהם עצמם שוכבים לישון במלון הפאר או בוילה המשודרגת .. האם שנתם אינה נודדת למנהרות בעזה?
ובסוף בסוף, ילדה אחת קטנה, עם שתי צמות ושמלה אדומה, עמדה ושאלה: "למה?