במהלך דיון בבית משפט לתביעות קטנות, סירב השופט לאפשר למדינה לשלוח פרקליט או מתמחה ולמעשה לא היה ייצוג למדינה בהליך. התובע זכה והמדינה ערערה. השופטת בערעור: "אין ביהמ"ש רשאי להחליף שיקול דעתו בבחירת הנציגים שייצגו את המדינה בפניו"

מאת אבירם זינו

סגנית נשיא בית המשפט השלום בבאר שבע, השופטת רוויטל יפה כ"ץ, קיבלה את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, בהחלטה שנגעה לשאלת ייצוג המדינה על ידי הפרקליטות בבית המשפט לתביעות קטנות.

התביעה נגעה להחלטתו של השופט עידו רוזין בבית משפט לתביעות קטנות, אשר חייב את המדינה בגין אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. במהלך הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות סירב השופט לאפשר למדינה לשלוח פרקליט או מתמחה ולמעשה לא היה ייצוג למדינה בהליך – במסגרתו זכה התובע בכ-5,000 שקלים פיצוי על עיכוב יציאתו מהארץ.

בבית המשפט לתביעות קטנות לא יכולים להופיע בעלי הכשרה משפטית – עורכי דין. הוא אמור לאפשר הליכים פשוטים וזולים בתביעות קטנות. "התביעות הקטנות הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול", לשון השופטת כ"ץ.

עם זאת, השופטת הבהירה, כי העיקרון אינו מוחלט. בענייני המדינה, הפרקליטות היא המייצגת את המדינה, מטעמו של היועמ"ש, וזאת בשל ההנחה, כי ראוי ורצוי שהמדינה תיוצג בכל ההליכים על ידי מי שיציג עמדה אחידה של המדינה.

השופטת כתבה, כי "מקובלת עלי בעניין זה עמדת הפרקליטות, לפיה שאלת ייצוג המדינה – שאלה בעלת חשיבות מערכתית – נתונה ליועמ"ש על פי דין, ואין ביהמ"ש רשאי להחליף שיקול דעתו בבחירת הנציגים שייצגו את המדינה בפניו."

השופטת אף הוסיפה הערה נגד השופט רוזין וכתבה: "פעולות ומחדלים של רשות שלטונית, המפעילה סמכויות המוענקות לה על פי דין, אינן מסוג הפעולות שרצוי שיתבררו בביהמ"ש לתביעות קטנות. לא מדובר בתביעה בעלת אופי  מסחרי-צרכני, שאלה הן התביעות המיועדות להתברר בביהמ"ש לתביעות קטנות, אלא בסכסוך שבין האזרח לרשות, בעניינים הקשורים לפעולות שלטוניות שחורגות מתחום המשפט הפרטי. שאלות שכאלה מחייבות בירור מעמיק של הנהלים והחובות של האורגנים של המדינה, ולפסיקה בעניין זה יש השלכות ציבוריות רחבות. לא היה מקום לחייב את המדינה בנזקי המשיב בטרם נקבעה ונדונה שאלת אחריות המדינה, התרשלותה וחובותיה."