העיסוק באיראן והדיבורים על תקיפה אפשרית קרובה של ישראל על מתקני הגרעין שלה במטרה לעכב במשהו את התוכנית האייראנית לפיתוח נשק גרעיני נוגע בכל אחד מאיתנו ויש לו השלכות מרחיקות לכת. מומחינו הרבים מחווים את דעתם בנדון. זה מתחיל ביוצאי מערכת הביטחון הבכירים למיניהם, עובר דרך הפוליטיקאים לגווניהם, מומחי האקדמיה הרלוונטיים לנושא, העיתונות על פרשניה, אנשי ציבור ואנשי הרוח –  ומסתיים באזרח מספר אחת שלנו, נשיא המדינה, שמעון פרס.

אף ששיקול הדעת בעניין מהותי כל כך כמו התקיפה באיראן מחייב בקיאות רבה בכל מרכיבי הדיון האסטרטגי, נדמה שכל אחד מאיתנו, גם אם הוא פחות מושכל ופחות אמון על יסודות החשיבה האסטרטגית, ביכולתו לגבש דעה עצמית ראויה ואיכותית מספיק בנושא.

הנה כמה דברים חשובים שיש להביאם בחשבון:

ישראל היא אמנם שחקן אזורי חזק ומשמעותי, אך בשום פנים ואופן היא איננה כל-יכולה. כל ניסיון להפגין בשכונה שלנו התנהלות מעצמתית תגרור תגובות אזוריות קשות ביותר.

איראן, כמו מצרים וטורקיה, היא מדינה גדולה עם היסטוריה ארוכת שנים ועם זהות לאומית חזקה, וכל יוזמה התקפית ישירה נגדה מצד ישראל תיתקל בהתנגדות חריפה שמשמעותה פתיחת חשבון דמים וכבוד לאומי לדורות עם ישראל.

יש לבנות יכולת ישראלית לפעולה ישירה באיראן, שתופעל אך ורק לאחר שימוצו כל התהליכים האחרים וכלו כל הקיצים. תיתכן גם התפתחות מלחמתית אזורית הקשורה למצב בסוריה, בחזבאללה, בלבנון ובחמאס, ברצועת עזה, שתערב באופן פעיל וישיר את איראן והדבר יחייב את ישראל לפעול ולהגיב בהתאם, כולל הפעלת האופציה האיראנית.

הגרעין האיראני איננו רק בעיה ישראלית. מניעתו הוא אינטרס אמריקני מובהק. מעצמה עולמית כמו ארה"ב איננה יכולה להתעלם מכך, ויהיה עליה לפעול ישירות באיראן במידה שזו לא תיסוג מתכניתה לפתח נשק גרעיני. האמריקנים מבינים זאת היטב ואף נערכים לכך.

משחק פוקר עולמי?

אם האיום הישיר הבוקע מפיהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק הוא חלק ממשחק פוקר עולמי, במגמה לדחוף את ארצות הברית והעולם המערבי כולו לאי השלמה עם הדברים ובעת הצורך אף להפעיל אופציה צבאית, אזי על כולנו להוריד את הכובע בפני השניים האלה.

אך אם אין כאן משחק פוקר, הדרך בה הדברים נעשים מעוררת דאגה רבה בקרב הציבור. באופן פורמלי ברור שהדרג המדיני מחליט והדרג הצבאי מבצע, אך כשראש הממשלה בנימין נתניהו מדגיש זאת בשידור בטלוויזיה ומוסיף שאיננו חושש מוועדות חקירה, בניגוד לבכירים בצבא המחפשים לעצמם כיסוי מפניהן – זה מתחיל להדאיג. גם בארגונים קטנים הרבה יותר מאשר הצבא, וגם כאשר מדובר במעשים פרוזאיים שהמרחק בינם לתקיפה ישראלית באיראן הוא עצום ורב, מנהיגים של אמת נבחנים בכך שהצליחו במשך השנים לבנות סביבם אמון רב, והם פועלים בתהליכי קבלת החלטות איכותיים ולא בכפייה. קשה לעלות על הדעת שראש הממשלה יפעיל את סמכותו ויפקוד על הצבא לצאת למבצע צבאי באיראן, וזאת בניגוד מוחלט להערכותיו המקצועיות והמלצותיו לדרג המדיני. רק עבודה משותפת והסכמה רחבה ואמון הדדי מצדיקים החלטה גורלית כל כך כמו התקיפה באיראן.

גם דבריו של אהוד ברק, ששום הפגנות של אזרחים ומאמרי פרשנות של עיתונאים לא ישפיעו על התהליך, מעוררים דאגה רבה. השניים האלה כבר הוכיחו בעבר (לדוגמה: פרשת הספינה הטורקית מרמרה) כי משהו לא תקין לגמרי בתהליכי קבלת ההחלטות שלהם והתנהלותם הציבורית פגומה.

ראש ממשלה איננו יכול לנהל עם הציבור מערכת של כעסים

על ראש הממשלה ושר הביטחון לעשות הכל כדי לשמוע את הקולות השונים והמגוונים הבוקעים מן הציבור וגם מן הקהילה המקצועית יותר. עליהם להאזין לדברים בקשב רב. בעיקר מוטלת עליהם האחריות לייצר אמון בממשלה ובהם באופן אישי. אמון היא מילת המפתח העיקרית כאן, וכל תהליך איכותי חייב להכילה. עליהם לצאת מגדרם כדי להוכיח לציבור שהדברים נעשים אכן ברמת איכות הגבוהה ביותר. דיבורים נוסח "אני אחליט ואני אנווט" מעצימים עוד יותר את החשש מפניהם בציבור.

גם אין כאן מקום לכעסים על אישים בישראל ועל גורמים בכירים בה המסתייגים מדעתם של ראש הממשלה ושר הביטחון. ראש ממשלה איננו יכול לנהל עם הציבור מערכת של כעסים. עליו לעשות הכל כדי לרכוש את אמון הציבור ולהוכיח שניתן לסמוך עליו. הציבור איננו על תקן של מכשול המפריע לראש הממשלה בעבודתו. תפישה כזו פסולה מן היסוד ומעוררת חוסר אמון רב. בוודאי שאין מקום לפגיעה ישירה במעמדו של נשיא המדינה כשהוא מביע עמדה המסתייגת מעמדתו של ראש הממשלה. השתלחות בנשיא היא בחזקת הסתת הציבור והדחתו ופגיעה חמורה באושיות המדינה.

חוכמת ההמונים והתבונה הקולקטיבית מצביעים על כך שהחלטות גורליות חייבות להיות מושפעות מדעת הציבור ועליהן לקחת בחשבון את עמדותיו. נדרש להפריד כאן בין הדיון המאוד מקצועי וטכני לבין הדיון הלאומי הרחב, בו יש מקום לכל אחד מאיתנו, ואין בהכרח יתרון לשום קבוצה קטנה וסגורה של אנשים, יהיו טובים ככל שיהיו.

_________________________________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה", (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי) מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.