ריצ’ארד מקנאלי, מומחה עולמי לזיכרון, שידוע מהמחקרים שלו על זיכרונות שווא שאת חלקם סקרתי פה וכאן, הוא זה שאחראי למחקר הנוכחי. מה זה בכלל פיצול אישיות? זהו מצב שבו אדם מסוים סובל מאמנזיה ולא זוכר פרטים מהותיים לגבי עצמו, מתי נולד, איך קוראים לו וכו’, ולובש אישיות אחרת לגמרי שאת פרטיה הוא זוכר. במקרים קיצוניים, יש אנשים עם לכאורה עשרות אישויות עצמאיות שונות. הרעיון הוא שיש חציצה מוחלטת בזיכרון בין אישיות אחת לשנייה ואי אפשר להסביר את ההפרדה הזו בשיכחה רגילה. אנשים הרבה פעמים משנים את צורת הדיבור שלהם, ההליכה וכו’, משל היו אנשים באמת אחרים. זה המקום אגב, להדגיש שזו לא סכיזופרניה. הרבה אנשים סבורים שסכיזופרניה ופיצול אישיות חד הם אבל סכיזופרניה היא הפרעה אחרת לגמרי.

הרעיון של המחקר הוא די פשוט. אם אנשים אכן סובלים מפיצול אישיות, בהגדרה הם לא אמורים לזכור דברים שנלמדו תחת אישיות אחת, כשהם נמצאים תחת השליטה של אישיות אחרת. מחקרים מראים שאם נותנים לסובלים מהמחלה ללמוד רשימת מילים תחת אישיות א’, וכשהם תחת אישיות ב’ נותנים להם ללמוד רשימת מילים שנייה, ברגע שמבקשים מהם לאחזר מילים בצורה חופשית מהרשימה השנייה, מתברר שהם מעלים מילים שנלמדו תחת אישיות א’. כלומר, יש כאן למידה חוצת אישיות ומעבר חופשי של זיכרונות בין אישיות אחת לשנייה. המבחנים הללו נערכו עם מילים נייטרליות, וכאלו עם אסוסיאציות חיוביות ושליליות, עם תוצאות דומות בכל המקרים.

המדידות הללו סובלות מכמה בעיות שהעיקרית שבהן היא הסובייקטיביות של איחזור המילים. נבדקים התבקשו לענות על שאלות בצורה ישירה, וזה יכול להוביל לכל מיני הטיות, מודעות או לא מודעות. המחקר הנוכחי נועד לשחזר את הממצאים של המחקרים הקודמים על ידי מדידות אובייקטיביות יותר של זמני תגובה, כדי למנוע מצב שנבדקים יוכלו לזייף את התשובות. לשם כך נבחנו 11 נשים שסובלות לכאורה מפיצול אישיות ושיכלו גם לעבור מאישיות אחת לשנייה על פי הזמנה. בנוסף, 27 נשים בריאות, ו-24 שחקניות בריאות שהתבקשו לזייף אמנזיה ולהראות כאילו הן סובלות מפיצול אישיות שימשו כקבוצות ביקורת. הקבוצה האחרונה התבקשה ליצור אישיות אחת שסבלה לכאורה מניצול מיני בילדות, ואישיות שנייה שלא זוכרת ניצול כזה. כל אישיות כזו כללה פרטים אישיים רבים ושונים אחת מהשנייה.

בשלב הראשון של הניסוי התבקשו כל הנבדקות למלא שאלון של פרטים אישיים שבו נשאלו לגבי מידע פרטי שידוע רק להן. למשל, מי הלהקה האהובה עליהן, איזה ספורט הן הכי אוהבות וכו’. הנבדקות בקבוצת פיצול האישיות ובקבוצת הביקורת עם השחקניות שהתבקשו לזייף אישיות נוספת, מילאו את השאלון פעמיים.

לאחר שבוע, ניתנה לנבדקים רשימה של פריטים, חלקם נלקחו מהמידע הביוגרפי שהנשים סיפקו, וחלקם היה אקראי לגמרי. הנבדקות התבקשו לדרג עד כמה כל אחד מהפריטים רלוונטי לגביהן. השלב הבא הוא השלב הקריטי בניסוי והוא נערך שבוע לאחר מכן. בשלב הזה ניתנה לנבדקות רשימת מילים והן התבקשו לנסות לזכור אותם. אחר כך המילים הופיעו על מסך והן התבקשו לומר האם המילים הללו היו ברשימה המקורית או לא. המניפולציה הניסויית הייתה שמספר מילים שרלוונטיות לכל נבדקת ולא הופיעו ברשימה המקורית, הופיעו גם הן ברשימת האיחזור. למשל, אם מישהי אמר שגלידה היא המאכל האהוב עלהו אז המילה הזו הופיעה במילים לאיחזור אבל לא ברשימה שהיא התבקשה לזכור.

כשאנשים נתקלים במילה שקשורה להם באופן אישי, הנטייה הראשונית היא ללחוץ על הכפתור שמאשר שהמילה הזו הופיעה ברשימה המקורית, ורק אחרי מחשבה קצרה שלוקחת שבריר שנייה לזהות שהיא לא. ההיסוס הזה, הוא המשתנה הקריטי שנמדד. עכשיו, אם הנבדקות שטוענות שהן סובלות מפיצול אישיות אכן סובלות מפיצול כזה ואמנזיה, הן לא אמורות להראות את ההיסוס הזה כשהן נמצאות תחת האישיות השנייה שלא אוהבת גלידה. בפועל, זה לא מה שהתרחש. נבדקות הראו פער בתגובות תחת האישיות הרלוונטית כמו גם תחת האישיות הלא רלוונטית בדיוק כמו קבוצות הביקורת.

התוצאות הללו עקביות עם המחקרים הקודמים בתחום והמסקנה היא שפיצול אישיות, לפחות לפי ההגדרה של אמנזיה מוחלטת בין סוגי האישיות השונים, לא קיימת בפועל. אין זה אומר שהחולים מזייפים את זה בכוונה, או שהם לא סובלים ממחלה כלשהיא. החוקרים טוענים שמה שהחולים סובלים ממנו באמת הוא מצוקה נפשית, ואת הניסיון לצייר עצמם כבעלי אישיות כפולה כדרך להביע את אותה מצוקה. יותר מאשר הפרעה פסיכולוגית יש כאן קונפורמיות לציפייה שהם יהיו בעלי אישיות מפוצלת. עצם זה שהפרעה כזו קיימת ב-DSM (המדריך האולטמטיבי לאבחנות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות) גורמת לאנשים לחוות את ההפרעה וגם למטפלים לאבחן אותה. סביר שאם התיוג של התופעה יעלם, אנשים ימצאו דרכים אחרות להביע את המצוקה שלהם.

באדיבות הבלוג הומו סאפיינס