בימים אלה דווח בארצות הברית על מחקר יוצא דופן שהוזמן ע"י 16 הגופים המרכיבים את קהילת המודיעין האמריקנית, שכותרתו: "היערכות לקראת המזרח-התיכון שלאחר שתיעלם מדינת ישראל".

עורכי המחקר קובעים כי ישראל היום נמצאת במצב דומה לזה של דרום אפריקה שלפני חצי יובל שנים – ישיבה בלתי חוקית של 700 אלף מתנחלים ישראלים (אני מניח כי במספר זה כללו גם את מזרח ירושלים, –ש.ג.) על אדמה שהעולם כולו מסכים שהיא שייכת לפלסטין.

הדיווח האמריקני פותח בקביעה מפיו של ד"ר הנרי קיסינג'ר, לפיה "בתוך עשר שנים, עד שנת 2022, תחדל ישראל מלהתקיים". ומה שלא פחות מדאיג – לא הנרי קיסינג'ר ולא מחברי הדו"ח מתאבלים על כך שישראל תיעלם מן המפה. להפך. לדעתם, התמיכה האמריקנית בישראל מנוגדת לאינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים של ארצות הברית. אופייה של ישראל וצעדיה מונעים מארצות הברית לפתח מערכת יחסים נורמלית עם העולם הערבי-מוסלמי.

הדו"ח מציב שמונה נימוקים עיקריים:

• המנהיגות בישראל מעמיקה תמיכתה ב- 700 אלף המתיישבים בהתנחלויות הבלתי חוקיות שבגדה-המערבית הכבושה (מספר זה כולל, ככל הנראה, גם את מזרח ירושלים, -ש.ג) תוך התעלמות מן המציאות המדינית, הצבאית והכלכלית במזרח התיכון;
• "האביב הערבי" שיכנע 1.2 מיליארד ערבים ומוסלמים להאמין כי כיבוש העם והאדמות של פלסטין הם מהלך אירופי לא חוקי, לא אנושי ובלתי נסבל של קולוניאליזם;
• המחויבות האמריקנית לעמוד לצידה של ישראל המדכאת והתוקפנית הופכת קשה יותר ויותר להגנה, והיא עומדת בסתירה לאינטרס האמריקני לקיים יחסים נורמליים עם 57 מדינות מוסלמיות;
• אי אפשר להשלים עם מעורבות ישראלית גסה בענייני פנים של ארצות הברית – ריגול ועסקות נשק מפוקפקות; שדולה פרו-ישראלית המפעילה עשרות ארגוני-חזית וכ-7,500 ממלאי תפקיד המשרתים את מדיניות השדולה;
• אין היום לארה"ב המשאבים הדרושים על מנת לממן ולתמוך בישראל, ואלו דעת הקהל האמריקנית אף זו איננה תומכת בכך;
• הממשלה בישראל משלימה עם צעדי הגזענות של המתנחלים בגדה המערבית והופכת בפועל לשותפה ולמגינה על צעדים אלה;
• גדל והולך הקרע גם בקרב הקהילה היהודית האמריקנית, כאשר יותר ויותר שואלים אם אין ממשלת ארצות הברית חייבת לעמוד לצידם ולהגן על אזרחים פלסטינים תמימים החיים כבר 45 שנים בתנאי כיבוש;
• ולבסוף, גוברת והולכת ההתנגדות הבינלאומית למשטר האפרטהייד שמקיימת ישראל בשטח הכבוש, מה שמפריע ליחסי ארה"ב עם 193 המדינות  החברות באו"ם.

מה שתמוה ומטריד זה שפרסומו הפומבי של דו"ח זה עבר עד כה בישראל ללא הדים וללא תגובה.

אנו בישראל עומדים להתייצב בקלפיות בעוד כשלושה חודשים, ואין מי שמעלה לדיון הציבורי את השאלה החשובה מכל – מעמדה של ישראל בארה"ב ועתיד יחסינו עם המעצמה-המשענת הגדולה, המדינית, הצבאית והכלכלית, הכמעט יחידה, שיש היום לישראל.

אפילו נתעלם מן התחזית הקודרת, אפילו מדובר רק בעוד 20 שנה, איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך באותה דרך כאילו היא ישרה, סלולה ואין סופית.

אנו מבקשים לדעת מה מציעות לנו הרשימות המתמודדות וכיצד הן מתכוונות להציל את יחסינו ממפולת בוושינגטון. ואם אין בפיהן בשורה – כיצד בכוונתן להבטיח את קיומנו המדיני אם וכאשר תיוותר מדינת ישראל ללא התמיכה והסיוע של ארצות הברית.

[related-posts title="מאמרים נוספים על יחסי ישראל-ארה"ב"]