הרוכסן (ריץ' רץ'), פלא מכאני שהומצא לפני למעלה ממאתיים שנה כדי להקל ברכיסת נעליים, הפך כבר מזמן מאלמנט שימושי לאלמנט עיצובי. מהפכת הפאנק והמעצבת הבריטית ויויאן ווסטווד הפכו את הריץ' רץ' לסמל. מעצבי העל של היום הפכו אותו מפריט נסתר לפריט עיצובי טרנדי שהפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. וכמובן, אי אפשר בלי הראש היהודי שממציא לנו פטנטים.

היסטוריה

רישום הפטנט הראשון של הרוכסן, האלמנט המכני שהקל ברכיסת בגדים ונעלים, נעשה ב-1851 על-ידי ממציא מכונת התפירה, האמריקאי אליאס האו. מסיבות לא ידועות האו לא ייצר רוכסנים באופן מסחרי והתמקד בייצור ובמכירת מכונות תפירה. ארבעים שנה מאוחר יותר הקימו ויטקומב ג'אדסון ולואיס ווקר את "חברת יוניברסל פאסטנר" ("Universal Fastener Company") והחלו לשווק "אבזם נעילה" ("Clasp Locker") – מנגנון שהורכב מוו ומעינית והיה דומה לפטנט של האו.

"אבזם הנעילה" של ווקר וג'אדסון לא נחל הצלחה עד הגעתו של המהנדס השבדי גידעון סאנדבק ליוניברסל פאסנטר. סאנדבק שילב כישורים עם קשרים (התחתן עם אלווירה ארונסון, בתו של מנהל המפעל, גם הוא ממוצא שבדי) והתקבל לעבודה כמעצב הראשי של החברה. לאחר מות אשתו בשנת 1911, השקיע סאנדבק את רוב זמנו במפעל ושנתיים לאחר מכן השיק את הרוכסן המודרני. הוא העלה את צפיפותן של השיניים המהדקות מארבע לעשר והחדיר בין שתי שורות השיניים ראש שהחליק בקלות וגרם להן להירכס בקלות.

[related-posts title="לקריאה נוספת:"]

השם "Zipper" לאלמנט המכני המוכר לנו נכנס ללקסיקון רק כעשר שנים לאחר מכן, בעשור השני של המאה העשרים. חברת "בי. אף. גודריץ' (B. F. Goodrich Company), שהשתמשה במוצר של יוניברסל פאסטנר לרכיסת מגפי גומי, קראה לו כך והשם השתרש.

עשר שנים לאחר מכן החלה גם תעשיית האופנה להשתמש ב"זיפר". בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת נחשב הרוכסן ללהיט כי איפשר לילדים להתלבש לבד. המהפך הגדול חל בשנת 1937, שנה בה הרוכסן הביס את הכפתור במכנסי הגברים וניצח ב"קרב על החנות" ("the "Battle of the Fly). המגזין "אסקוויאר" תיאר את הרוכסן כרעיון חדשני בחייטות  הגברית.

המצאתו של "רוכסן הפטנט" שנפתח משני צדדיו  ואחריו הרוכסן הנסתר היוו צעד משמעותי עבור ענף האופנה. מהפכת הבדים הסינתטיים של שנות הששים של המאה הקודמת החזירה את הרוכסן לקדמת הבמה, שכן הוא היה פתרון רכיסה זול לפריטי לבוש מחומרים סינתטיים.

בתחילת שנות השבעים שוב קיבלו הרוכסנים את שדרוג והפעם על-ידי וויאן ווסטווד, אחת המעצבות הבולטות של התקופה, ובן זוגה מלקולם מקלארן, שהובילו יחדיו את מהפכת הפאנק. שניהם היו הראשונים שהכירו בערך האסתטי של הרוכסן ובכך יצרו נקודת מפנה בשדרוגו של האביזר מאמצעי רכיסה שימושי לאלמנט עיצובי. הם גם היו אחראים לפופולריות של הרוכסן במסלולי התצוגות לצד סיכות הביטחון, הניטים ושאר אביזרי המתכת. הרוכסנים של בגדי העור הקשוחים הובאו אל קדמת הבגד והפכו לפריט דקורטיבי.

כיום ניתן לראות את אותו עקרון עיצובי בבגדים, בנעליים, בתיקים ובתכשיטים. רוכסני המתכת הנוסטלגיים עשו את דרכם אל הרשתות המסחריות ואל רשתות האופנה. הרוכסן הפך בעונות האחרונות לטרנד גורף. תעשיית הרוכסנים מספקת מגוון רחב של רוכסנים מחומרי גלם רבים ובמגוון צבעים, שקיפות ואטימות. כל שלל הרוכסנים מופעים בבגדים ובאביזרי אופנה בעונה הנוכחית. סוכנות החלל האמריקנית פיתחה רוכסן מיוחד עבור חליפות החלל, אשר מסוגל לשמור על לחץ אוויר בחלל החיצון. תוכלו למצוא רוכסנים גם בחליפות צלילה. שם נעשה ציפוי פלסטי מיוחד על כל שן של הרוכסן על מנת למנוע ממים לחדור לגוף. הרוכסן הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו.

הקשר הישראלי

רצועת רוכסן ארוכה אחת בלבד היא כל מה שמרכיב את התיקים של "Zipit" – פטנט ישראלי שהמציא ישי הלמוט, סטודנט לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון HIT. בשנת 2003, במהלך לימודיו, נתן הלמוט חיים חדשים לרוכסן המוכר. הוא יצר סדרת תיקים בגדלים שונים שמורכבים כולם מרוכסנים ומאפשרים הקטנה או הגדלה על-ידי רכיסה או פתיחה של הרוכסנים. התיקים לנשים, גברים וילדים נמכרים ברחבי העולם ואף זכו לפרס מוצר השנה 2005 בתערוכת העיצוב SPREE שמתקיימת מדי שנה בבוסטון.