שקיעת ש"ס מבשרת היעלמות התנועות המגזריות

שורשי ש"ס מאוד דקים ושטחיים. היא הושקתה חזק במשאבים ציבוריים, והיא יצור כלאיים. לש"ס אין שורשים עתיקים כמו אלה של החרדים האשכנזים. זעזועים – במקרה זה פוליטיים – עלולים להפילה

Print Friendly

מפלגה פוליטית, לא רק אדם, משולה לעץ. אם שורשיה עמוקים היא לא תקרוס, ואם השורשים אינם נטועים חזק בקרקע, בדומה לעץ, הרי ככל שהוא גבוה יותר כן יקרוס מהר יותר ברוחות ומשבים עזים. הייתי עד לכך בשנות ה-90, כאשר רבבות עצים בלונדון קרסו בסערה עזה. עצי לונדון משופעים במים.

ולנמשל של הפאונה – הגורם האנושי. במקרה שלנו – המפלגתי. בשעה שהשורשים של התנועה היהודית המסורתית של הקהילה הספרדית הם עמוקים והיסטוריים, אלה של התנועה החרדית המזרחית (היא לא ספרדית טהורה לא במקורה ולא במנהגיה), ש"ס, מאוד דקים, שטחיים ולא עמוקים. היא הושקתה חזק במשאבים ציבוריים, והיא יצור כלאיים. זה אמור במידה זאת או אחרת לגבי מפלגות אחרות שאין להן שורשים, כמו שינוי או קדימה, אבל ישים במיוחד לגבי תנועה כמו ש"ס.

ש"ס הוקמה כמפלגה מוניציפלית בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימיה היו ירושלמים דתיים ממוצא לא אירופי, אבל גם לא ס"טי, אלא מזרחי – ויש הבדל). עיקר טענתם לא היתה נגד החילונים אלא נגד החרדים האשכנזים, ובמרכזם אגודת ישראל, שהפלו אותם לרעה (עדיין מפלים). הם קראו לתנועה "התאחדות הספרדים שומרי תורה", והאותיות שנבחרו היו ש"ס. לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף. אך מי שנתן לא רק את ברכתו להקמת התנועה, אלא תמך בה בכל מאודו, היה הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי. זאת מתוך איבה עמוקה לתנועות החסידיות, איבה שמקורה היסטורי ושורשיה עוד מתקופת הגאון מווילנה, שהיו ידועים במזרח אירופה כ"מתנגדים".

"הקוזאקים של אלוהים"

צייר: מאיר מירב

בעצם היה זה הרב שך, שיסד את "דגל התורה" הליטאית, שהיה מולידה של ש"ס, בכך שנתן השראה לתלמידיו, הרב פרץ ואריה דרעי, להיפרד מאגודת-ישראל החסידית. לימים הפכה ש"ס למפלגה ארצית בראשות הרב פרץ. תנועה זאת נוסדה בדמותה ובצלמה של הקהילה הדתית הליטאית. לאמור, לא רק בתוכן, אלא גם בדמות. אנשי התנועות החסידיות של מזרח אירופה לבושים קפוטות, חגורים אבנטים, נועלים מגפיים וחובשים כובע פרווה, שטריימל, גם בחום של ארץ ישראל. לבוש זה הוא של אנשי הקווקאז, בעיקר של הקוזאקים שונאי היהודים ושנואי נפשם. ולא סתם כינו אותם המתנגדים "הקוזאקים של אלוהים". ואילו אנשי ש"ס חובשים מגבעת ולובשים חליפות כהות כמנהג יהודי ספרד, אף שרבים מהם מוצאם מן המזרח, כמו בוכרה, או עיראק ומקומות אחרים. הדעת נותנת שרבים מקרב יהודי המגרב, מערב אפריקה, מוצאם מאירופה, לשם נדדו לאחר גירוש ספרד.

ש"ס החלה להתבסס, ולאחר כמה הפיכות פנים מונה אריה דרעי, בהנחיית הרב עובדיה יוסף, ליו"ר התנועה. ש"ס בהנהגת דרעי פעלה בתבונה רבה כדי להעצים את כוחה. הפעילות היסודית היתה הקמת  התנועה "אל מעיין", שמשכה אליה ילדים ובני נוער שזכו לחינוך חינם ולפנימיות כמעט חינם, תודות לכספים שהצליחה התנועה לשאוב מן הקופה הציבורית. דור שלם של ש"ס היום הוא בוגר התנועה הזאת, החל מתינוקות של בית רבן ועד לישיבות. ומכיוון שכל חינוך הוא בפועל אינדוקטרינציה, הרי אינדוקטרינציה דתית, ועוד על רקע עדתי, היא בגדר מה שקרוי "פרדיגמה" (מופת ראוי לחיקוי במובן חברתי, השאול מן התחום הפיזיולוגי). הפעילות הטקטית היתה להיראות טוב בעיני הלא-חרדים. ש"ס אימצה את הדימוי של מפלגה דתית ספרדית, וכידוע בהיסטוריה, הקהילה הספרדית נחשבה קהילה מתונה בכל הקשור בדת. עד כדי כך ניסתה לשאת חן ולהפוך למפלגה חברתית לאומית, שבשנת 2010 הצטרפה להסתדרות הציונית.

מי שניהל את התנועה בפועל ובתואר וביסס את כוחה מתוך תבונתו ותפקידיו, בעיקר זה של שר הפנים, היה אריה דרעי. פרשת האשמות נגדו ומאסרו לא גרמו שסע בתנועה, שכן בתואר, מי שמנחה את התנועה רוחנית וסמכותית היה מר"ן רבי עובדיה יוסף, האדמו"ר של ש"ס.

על אף העובדה שדרעי  חזר – הבחירות האחרונות לא היטיבו עם ש"ס. בכך שהוצאה אל מחוץ לממסד וזקוקה לעטינים הציבוריים, היא עלולה לקבל שתי מהלומות. האחת היא הפסקת התמיכה הרבה למוסדות ש"ס ולאנשיה, כולל "אל המעיין". שתיים, בכל מקרה, ובייחוד בנסיבות של ש"ס, קיטור שלא יוצא החוצה מפוצץ את הגורם שבו הוא מצטבר. בעצם זה כבר התחיל במערכה פנימית בין דרעי ואטיאס לבין ישי. לכך נוסיף את העובדה שעובדיה יוסף הוא אדם בא בימים ולא במיטב בריאותו, הרי המטען נמצא בפתח.

המקור והחיקוי

בכך מצוי ההבדל בין יהדות התורה האשכנזית לבין ש"ס. בשעה שביהדות התורה  היו מלחמות חורמה בין אגודת ישראל, ליתר דיוק חסידות גור, לבין הליטאים, בקלפי אלה זכו יחד לשבעה מנדטים, הישג לא מבוטל, זאת גם לאחר שמנהיגים כריזמטיים בעדות החרדיות האשכנזיות הלכו לעולמם. זה לא ישים לגבי ש"ס. לש"ס יש מר"ן, וכל עוד הוא חי הוא יהיה הדבק. אבל לתנועה חסרים השורשים הוותיקים והעתיקים שיש לחרדים האשכנזים. וכאן אני חוזר למשל העצים ששתולים על פלגי מים, ששורשיהם שטחיים, וזעזועים – במקרה שלנו פוליטיים – יפילו אותם. ביהדות התורה הבחירה היא בחירה של המעגל הראשון, כלומר רק חרדים ורק אנשי המחנות שלהם, נשותיהם ובניהם, יצביעו בעבורם. מה שאין כן בש"ס. כאן יש הרבה מסורתיים, לא חרדים שמצביעים בעד ש"ס. היו שכבר ערקו, ויהיו עוד יותר שיערקו. זאת ועוד: הכל יודעים שהנושא העדתי, כסוגיה פוליטית חברתית, עבר מן העולם שלנו. זאת גם בזכות הרחבת ההשכלה וגם בשל נישואים בין העדות. סוס זה גם הוא כבר מת. הניסיון להקים את היצור שכורע הוא באמת כמו ניסיון של סוס שכורע. סופו ידוע. ש"ס, אם תרצה ואם תמאן, תהיה פתוחה לרוח הפרצים שיביאו עמם לימודי הליבה, שהממשלה החדשה נחושה להעבירם בתמורה לתמיכה תקציבית. השכלה, כידוע, פורצת "גטאות" דתיים, עדתיים ואחרים – כל אלה יהיו גורמים להתפוררותה של ש"ס.

ויש עוד גורם שפוגע בתנועה זאת – הדימוי שלה כתגרני-דת פוליטיים. אם נוח להם הם אלופי ההתנחלויות, אם נוח להם המר"ן (באיזו אמירה פה ושם) הוא איש שלום. אילו היו בחיקו של ביבי בממשלה החדשה, היו מראשי התומכים בהמשך ההתנחלויות. עכשיו כשהם בחוץ הן מצהירים כי יאבקו נגד ההתנחלויות. העובדה שראשי מפלגות ומצביאים שיחרו לפתחו של מנהיגם הרוחני אמנם מלמדת משהו על צביעות שקופה ומקוממת של מנהיגינו, אבל בהיעדר הצורך הפוליטי בש"ס, ה"עלייה לרגל" הזאת תיפסק, ואיתה עוד כתם בדימוי שלה. וזה ערך מוסף, לדעתי חשוב מאוד. לא כל שטות שמלהג  תלמיד חכם זה וכל מילה של קרובי משפחתו מקורביו ומלחכי-הפנכה שלו תזכה לתהודה תקשורתית. שכן לא חוכמה עניינה את התקשורת, אלא העוצמה הפוליטית. אין זה מפחית מערכו הסגולי של הרב עובדיה יוסף, אבל זה חושף את הערווה של התקשורת שהמר"ן כיסה אותה באדרתו ההדורה.

הם עדיין לא נתנו גט כריתות לממשלה הזאת

אשר להבדל בין יהדות התורה, לבין ש"ס, אם מישהו מחפש סימן, אפילו סמלי, להבדל הזה, ימצא אותו בהתנהגות של שתי סיעות אלה לקראת נאומו של ראש הממשלה בהצגת הממשלה החדשה. אנשי יהדות התורה עזבו כאיש אחד את אולם המליאה. אנשי ש"ס נשארו. הם עדיין לא נתנו גט כריתות לממשלה הזאת. הם עדיין מקווים שיקראו להם ל"דגל" הממסדי, בנסיבות שלדעתי לא נראות באופק. שכן גם אם הבית היהודי יפרוש מן הממשלה בשל ניסיון אמיתי לעשות שלום עם הפלסטינים, מי שימלא את מקומם בממשלה תהיה העבודה ולא ש"ס. ליד המחסום יעמוד יאיר לפיד.

ליהדות התורה יש מה להפסיד, אבל היא לא תפסיד את חבריה. ש"ס, בהיעדר תמיכה כספית, תפסיד גם תפסיד. המסקנה המתבקשת היא שאם לאורך זמן הממשלה הבאה לא תכלול את ש"ס ותתמוך בה כספית כפי שעשו הממשלות הקודמות, ש"ס תתנוון ותפרוץ בה מלחמת מנהיגות שלא תיטיב איתה. במקרה כזה ייתכן אמנם שבבחירות הבאות היא עשויה לעבור את אחוז החסימה החדש של 4% – אבל כמפלגה בעלת השפעה היא תיעלם. היא בדרכה לשם.

צייר: מאיר מירב

[related-posts title="עוד בנושא ש''ס"]

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, דמוקרטיה, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.