מבית חולים במאה ה-18 למלון 5 כוכבים במאה ה-21

מבנה בית החולים העתיק "Hôtel-Dieu" במארסיי, שהיה נטוש עשרים שנה, נחנך אתמול מחדש כבית מלון אינטרקונטיננטל

Print Friendly

האינטרקונטיננטל בלילה - עמית מנדלזון

בין הנמל הישן לרובע העתיק של העיר מארסיי יושבת מפלצת ענק – מבנה "Hôtel-Dieu" הנטוש. מבנה זה הוקם במאה ה-18 ושימש כבית החולים עד לפני כעשרים שנה. בעשר השנים האחרונות התקיימו דיונים רבים בדבר שינויי ייעוד שהוצעו לבניין ובהצגת ובאישור תוכניות אדריכליות למיניהן. התוכנית להפיכת המבנה הענקי למעונות סטודנטים לא אושרה, ובמקומה הוחלט על הפיכת המבנה למלון חמישה כוכבים – האינטרקונטיננטל. חס וחלילה שתפרנים יתגוררו בפיסת הנדל"ן הכי יקרה בעיר. גם לאחר החלטה זו עברו מספר שנים עד לפתיחת שערי המקום מחדש, בעיקר בשל הצורך בעבודות שיקום, תחזוקה ושימור של החזית והשלד החיצוני של הבניין ההיסטורי שמצוי ברשימת המבנים לשימור.

האגף המזרחי - צילום: עמית מנדלזון

אתמול נפתח מלון האינטרקונטיננטל לציבור (העשיר). עבודות השימור והשיקום שנעשו בבניין, בהתאם להנחיות האדריכליות, היו מדויקות עד הפרט האחרון, לרבות שימוש מחדש בגדרות המקוריות, שיקום דלתות הפנים, או למצער – בניית עותק מדויק שלהן. התכנון הפנימי של מבנה ה- "Hôtel-Dieu", שנבנה במקור כבית חולים ושימש ככזה, אינו דומה כלל וכלל לתכנון פנימי של מלון. המבנה כולל מסדרונות חיצוניים רחבים, גרמי מדרגות רחבים במרכז, חצר אחורית בשני האגפים, קומות גבוהות במיוחד ואגפי מגורים מבודדים ומרוחקים האחד מהשני.

גרם מדרגות ענק. צילום: עמית מנדלזון

גרם מדרגות ענק. צילום: עמית מנדלזון

שיקום מבנים אירופאיים מסוג זה אורך זמן רב. לא רק בגלל שינוי הייעוד מבית חולים למלון יוקרתי, אלא בעיקר בגלל הצורך לשחזר את החזית ולנקות אותה. בניגוד לאבן הירושלמית הסולידית, שניקוי שלה מחייב התזת חול ולפעמים פתיתי אלומיניום, האבן ממנה עשויים רוב המבנים באירופה היא אבן חול עדינה, שמחייבת שימוש בטכניקות עדינות ואיטיות, בעיקר כאשר מדובר בניקוי פסלים, תבליטים ופיתוחי אבן.

מסדרון הכניסה - צילום עמית מנדלזון

ככלל, שיפוץ המבנה נעשה בטוב טעם, למעט הכניסה הראשית שנבנתה משום מה מאבן שיש אדומה שאיננה תואמת שום אלמנט במבנה המקורי. חוסר היכולת להימנע מדקורציה מיותרת, בין אם זו דרישה של הבעלים או קיבעון של האדריכלים, היא תופעה די נפוצה במלונות.

הלובי הענק מחולק לפינות ומעוצב בשחור לבן. במרכזו של הלובי מסדרון, שמעליו תקרת זכוכית הפונה למרפסת ענק. יש להניח שתשמש בהמשך את מסעדת המלון או את הבר שלו.

אחת מפינות הלובי - צילום: עמית מנדלזון

מרפסת ענק מעל ללובי - עמית מנדלזון

הנוף מהקומה השלישית - צילום: עמית מנדלזון

הנוף מהקומה השלישית - צילום: עמית מנדלזון

המבנה המקורי שומר בצורה יוצאת מהכלל. פרט ללובי המלון, שקשה לפספס שהוא לובי מודרני בעליל, יתר חלקי המבנה שוקמו בקפדנות עד לפרט האחרון. אגפי המגורים במבנה מופרדים על ידי דלתות ענק ורק כשנכנסים אליהם ניתן לזהות את המודרניזציה.

מבלי להיכנס למחירים, מספר חדרים ופרטים לא רלבנטיים מתחום המלונאות, עצוב שמבנה מסוג זה, שבמהותו היה עממי ומיועד לציבור מעוטי היכולת, הפך בחסות הממסד המקומי למלון פאר, שהגישה אליו מותנית בעומק כיסם של ציבור המבקשים להתאכסן בו.

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אופנה ועיצוב, ד, סיפורים מצולמים, עיצוב ואדריכלות, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.