אוקי, אז אחרי המתנה ארוכה התממשו ציפיותיהם של מעריצי ההרכב הבריטי "דפש מוד" והלהקה שבה בשנית לישראל ופתחה באופן רשמי את הטור העולמי המלווה את השקת אלבומם האחרון שיצא באפריל – Delta Machine , אלבום האולפן ה-13, מתוך 24 אריכי נגן ועוד 50 סינגלים.

המופע בשלישי בערב בפארק הירקון בתל-אביב לווה בבאז תקשורתי גדול במיוחד, מסיבת עיתונאים בשידור חי מאירופה, מופע אצל דייוויד לטרמן בארצות הברית בשידור חי ועוד מסיבות וחגיגות שקדמו לרגע השיא. הקהל הישראלי שטרף על בסיס יומי את האדרנלין שהלך ונבנה לקראת המופע.

באופן כללי ניתן להגדיר את "דפש מוד" כהרכב סינת' פופ (שהוקם ב-1980 באנגליה). הרכב הנחשב כאחד מהמוצלחים והמצליחים יותר, שהניב "הגל החדש הנאו-רומנטי", שהיה פופולארי בתחילת שנות השמונים, הרכב הממשיך ללא לאות לפעול גם כיום ולזכותו מכירה של מעל מאה מיליון עותקים מאלבומיו.

אז מה היה לנו בפארק הירקון? דפשיגעון אמיתי, מופע מרגש, מרתק, אקסטראווגנדי, מלא באנרגיות, אפקטים ויז'ואלים מהממים על גבי מסך ענק המלווים גם במסכי הקרנה של המתרחש על הבמה. והרכב של מוזיקאים מלאי אנרגיות השופכים את  צלילי להיטיהם מהשנים החולפות ואף מהאלבום החדש, שלמעשה לשמו התכנסנו כאן.

היו כמה נקודות טובות וחשובות והיו גם כמה פאשלות, ואני לא מתכוון להתעלם מהן.

שאפו גדול ורספקט לחברת ההפקות של שוקי וויס על עצם הגשמת החזון מידי שנה בפעילות אמיתית ומלאת אהבה להביא לכאן, לישראל שבמזרח התיכון, את השמות הטובים והחשובים בתחום המוזיקה בת זמננו.

פויה אחת גדולה לאלו שמתחתיו או הקשורים בחוזי משנה דוגמת אנשי האבטחה על מחלקותיהם, אותם בריונים שמנעו הכנסת בקבוקי שתיה מפלסטיק, כריכים ושקיות פירות, שהקהל הביא. אני יודע כי בשום פרסום רשמי ולא רשמי, מטעם ההפקה, מטעם המשטרה ומטעם מי שלא יהיה, לא נאסר על הכנסת מזון מסוג זה. כן נאסר להכניס חפצים פוגעניים, אלכוהול ובקבוקי זכוכית, הכל בשם הביטחון האישי, אבל למה להפוך לבריונים בשירותו של קבלן דוכני המזון והמשקה שבתוך המתחם?

עכשיו אפשר לחזור לרחבת הדשא הגדולה, שהכילה כעשרים אלף ישראלים, וכמה אורחים מחו"ל, שנהנו במסיבת הדפשיגעון הגדולה שדייב גהאן וחבריו – מרטין גור ואנדרו פלטשר בתגבור של מתופף ןקלידן נוסף, ערכו לכבודם. אין ספק שהחבורה המצוינת ומלאת המרץ הזו נתנה את כל כולה ואף יותר מזה. אגב, הקרדיט ל"דפשיגעון" מגיע לקרן אוחיון.

פלייליסט:

Welcome to my World ,Angel, Walking in my Shoes, Precious, Black Celebration, Policy of Truth, Should be Higher, Barrel of a Gun, Only When I Lose Myself, When the Body Speaks, Heaven, Sooth my Soul, Pain That I'm Used To, Question of Time, Secret, Enjoy the Silence, Personal Jesus, GoodBye.

והדרן ארוך ועשיר –

Home, Halo (Goldfrapp Remix), Just Can't Get Enugh, I Feel You, Never Let Me Down.

 ועוד הערה: הופעתם של תמיר מוסקט ותומר יוסף חברי הבלקן ביט בוקס המצויינים שרק עככשיו חזרו מסדרת הופעות בארצות הברית כצמד סאונדסיסטם הייתה, אפעס קצת פאטתית, כך גם לגבי המופע המקדים של בוקה שייד, מה זה היה בדיוק? למה לא לתת הזדמנות למוזיקאים וזמרים מקומיים, שכוכבם דורך כעת, להיחשף מול עשרות אלפי הצופים שהגיעו לפארק? זכורה הופעתה המרשימה של ריף כהן כחימום ל"רד הוט צ'ילי פפרז". אפשר היה, לדעתי, להעלות לבמה את אסתר רדא, נסיכת הגרוב החדשה שכוכבה עולה, זה היה טוב בשבילה ועוד יותר טוב לקהל.