למי מאיתנו אין חשבון "פייסבוק" הרשת החברתית המצליחה ביותר?
מה לא נאמר על הפייסבוק, שהוא מאחד בין אנשים, שהוא גורם לדכאון, שהוא מוציא מאיתנו את היצר הרע והנרקיסיזם שבמילא טבוע בנו, שהוא גורם לנו להיות מלוקקים וצבועים, אך יחד עם זאת, רובנו ככולנו מכורים לפייסבוק.

הנה כמה אנקדוטות שידעתם על פייסבוק ולא תמיד הפנמתם.

לא מעט אנשים פותחים את הפייסבוק לפני צחצוח שיניים בבוקר.

גם אם מישהו, שאין לנו עימו אינטראקציה בכלל מוחק אותנו מרשימת החברים, ושמנו לב לכך, אנו נעלבים.
לרוב, בכלל לא נשים לב

כל אחד מאיתנו במהלך השנים, הסתיר לפחות עשרה חברים. הם לא יודעים, אנו לא מחקנו, כל הצדדים מרוצים וחיים בלה לה לנד.

תמונת הפרופיל חייבת להיות יפה ומושקעת, בתנוחה הנכונה, אחרי הכל, פוזה זו פוזה, ומה יותר קובע מרושם ראשוני. אחרי הכל תמונה שווה אלף מילים.

אנו נפתח את האלבומים מעלי האבק מימים ימימה, נמצא תמונה מרגשת שלנו עם אמא, או סבא לפני 35 שנה, ונמהר לעלות אותה לפייסבוק. כי אין דרך יותר מפנקת להתעורר בבוקר בליווי הקפה הראשון ולקבל תשואות ומחמאות.

שוד ושבר, תייגו אותנו בתמונה לא מחמיאה, נמהר להסיר את התיוג ,נסנן קללה חרישית, אבל נשדר עסקים כרגיל, כאילו לא היו דברים מעולם.

שקיעה נוגה? צילמנו, זריחה, כמובן, ירח מלא, איך לא? ילדים? מוכר מצויין וגם מרגש, מאכלים מכל העדות ובכל הצבעים, פספוסים מצחיקים, הופעות חיות, אירועים ביזארים, התעללות זוועתית בבעלי חיים, אנחנו שם. כל מה שהמצלמה יכולה לתפוס כמה שיותר מהר, גם אם זה יגרום לנו להתעורר שעה קודם.

אוי לאלו שיתפסו על חם משתמשים בגירסה העברית, הם תוך שנייה יקבלו מעמד של חברים סוג ז'..

צ'ק אין זה חובה. בבית, במשרד, במסעדה, בחוף הים, לפני, אחרי ובאמצע. כל מה שאנו עושים בכל רגע נתון של היממה , מתועד לנו, לחברינו ולדורות הבאים.

תמיד נציץ באינבוקס לפני ההתראות. תמיד.

בהצעות חברות נציץ לפני הכל, לעתים ניתן לחבר המיועד להתייבש, כי ככה אנחנו יוצאים גדולים ועסוקים.

משחקים שונים בפייסבוק, מהבאבלס ועד הפוקר, הם כמו "האח הגדול" אף אחד לא צופה, אבל הרייטינג משום מה מרקיע שחקים.

ואם כבר באח הגדול עסקינן, הרי שבשלושת חודשי השידור. משתמשי הפייסבוק מתחלקים לשלושקבוצות: אלו שלא מבינים איך אפשר לראות את התוכנית וגורסים שהעם דפוק. אלו שרואים ומתגוננים שזה משכיח להם את צרות היום, ואלו שמצהירים שרואים, רק בשביל הקטע.

מי שמקבל לייק אחד ולא 80 וטוען שזה לא מזיז לו, משקר.

ברגע ששיחררנו סטטוס, וצריך להזיז את האצבע ולהגיע עם העכבר ל"ראה עוד" קחו בחשבון שלפחות 50 אחוז לא יקראו אותו. אולי ילייקקו, אבל לא יקראו.

כולם מודים חרישית כמה פעמים ביום ,לגאון שהמציא את ה- "בטל מעקב".

ולא נשכח את אלו שכותבים סטטוסים נוקבים על "המחאה החברתית" בתוך סלון ביתם הממוזג , תוך כדיי אכילת גלידה. תתפלאו כמה כאלו יש.

ואת אלו שכותבים סטטוס מניפולטיבי , יוצאים מהפייסבוק, ונותנים לשאר העולם לריב בינם לבין עצמם, כמו כלבים על עצם עסיסית.

ואלו שמקבלים תשומת לב, באופן קבוע, רק מנשים.

ואלו שבכל סטטוס מעלים תמונה של עצמם. יש ויש.

לינץ' בפייסבוק, מפחיד כמעט כמו לינץ' בחיים. תגובה גוררת תגובה, שגוררת שיתוף, ועוד תגובה , וכהרף עין אתה מנודה ונשלח לפינה , עם אזהרה ברורה שכדאי שתחשוב טוב טוב בפעם הבאה מה לכתוב. מובן?

אין יום שעובר מבלי שיוסיפו אותך לקבוצה.למה? ככה!

יש אנשים שהפייסבוק בשבילם הוא" מועדון הלבבות השבורים" כולל יש מנוי המתחדש מעצמו. הצצה יומית על האקסית ולתמונות החדשות שלה עם הנוכחי, הלב נשבר, אבל זה זניח, העיקר להציץ ולהיפגע שוב.

עד שלא חסמת בעצבים, או נחסמת בקול תרועה, לא הרגשת פיסבוקאי אמיתי.

גזענות, קללות, פרסומות, יהירות, התנשאות, עילגות, וגם, חברויות אמיתיות, ברכות, הומור שנון, הכרויות, קבוצות פתוחות סגורות וסודיות, רומנים שקטים מתחת לראדאר, תכתובות ארוכות ופתיחת הלב באינבוקס, אם אתם יכולים להתמודד עם כל זה מדי יום ביומו, אתם במקום הנכון.

אם היו לך עוקבים בחיים כמו בפייסבוק, לא היית מרגיש כל כך נוח עם זה אולי אפילו מתייצב במשטרה מדי בוקר.

אבל… 5,000 חברים יש רק בפייסבוק, המציאות עגומה בהרבה,.