מהפכה היסטורית בעלת משמעות אזורית, אולי עולמית

בעשורים האחרונים נדמה היה שגם בעולם הערבי מובטח נצחון הלאומיות המקומית. למשל, אחרי ש"הרפובליקה הערבית המאוחדת" קצרת-הימים התפרקה ב-1961, הציגו הסורים בגאווה את דרכוניהם הסוריים החדשים. נראה היה שמדינות-הלאום הערביות תתקיימנה לנצח. לא עוד. פרפרים בדמשק

Print Friendly

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

אורי אבנרי (צילמה: ציפי מנשה)

במלחמת-האזרחים הספרדית, שפרצה ב-1936, דווח על קרב שבו נהרגו 82 חיילים מרוקנים, 53 איטלקים, 48 רוסים, 34 גרמנים, 17 אנגלים, 13 אמריקנים ו-8 צרפתים  – וגם ספרדי אחד. 

"הגיע לו!" אמרו במדריד. "מה הוא התערב?" 

משהו דומה ניתן לומר עכשיו על מלחמת-האזרחים בסוריה. מכל רחבי העולם המוסלמי נוהרים שיעים לשם כדי לעזור לבשאר אל-אסד לשרוד, בעוד שסונים מארצות רבות ממהרים לסוריה כדי לעזור למורדים. 

ההשלכות חורגות בהרבה מהמאבק העקוב-מדם בסוריה עצמה. זוהי מהפכה היסטורית בעלת משמעות אזורית, ואולי עולמית. 

אחרי מלחמת-העולם הראשונה חילקו האימפריות הקולוניאליות המנצחות את ארצות הממלכה העות'מאנית ביניהן. מכיוון שבאותה עת הקולוניאליזם  כבר היה "אאוט" וההגדרה העצמית של העמים היתה "אין", הקולוניות החדשות הוסוו כמדינות עצמאיות (עיראק) או כמדינות-בדרך (סוריה). 

האומות הערביות החדשות אימצו לעצמן את המבנה הלאומי של אירופה. הרעיון העתיק של ה"אומה" המוסלמית המאוחדת נדחק החוצה (המילה הערבית "אומה" אינה זהה למילה העברית. ה"אומה" הערבית היא קהילת כל המאמינים). הרעיון של מדינה כל-ערבית, מבית מדרשם של מפלגת הבעת' וגמאל עבד-אל-נאצר, נוסה ונכשל. את מקומו תפסו הלאומיות הסורית, הלאומיות העיראקית, הלאומיות המצרית, וכמובן – הלאומיות הפלסטינית. הן ניצחו. 

אבל זה היה ניצחון מפוקפק. אדם לאומן סורי טיפוסי, למשל, היה שייך גם למרחב הערבי, גם לעולם המוסלמי וגם לקהילה הסונית – וסדר העדיפויות של הנאמנויות השונות האלה לא התברר מעולם. 

באירופה, לעומת זאת, היה מעמד האומה בלתי-מעורער. גרמני מודרני יכול היה להיות גם בווארי וגם קתולי, אך קודם כל היה גרמני. 

בעשורים האחרונים נדמה היה שגם בעולם הערבי מובטח ניצחון הלאומיות המקומית. למשל, אחרי ש"הרפובליקה הערבית המאוחדת" קצרת-הימים התפרקה ב-1961, הציגו הסורים בגאווה את דרכוניהם הסוריים החדשים. נראה היה שמדינות-הלאום הערביות תתקיימנה לנצח. 

לא עוד. 

האדם היה שייך לעדה שלו, שלא היו לה גבולות גיאוגרפיים 

כדי להבין את המשמעות העצומה של התהפוכות הנוכחיות במרחב יש לחזור להיסטוריה. 

לפני אלפיים שנה, רעיון ה"אומה" המודרנית לא עלה כלל על הדעת. הצורה השלטת של החברה האנושית היתה העדה האתנית-דתית. האדם היה שייך לעדה שלו, שלא היו לה גבולות גיאוגרפיים. גבר יהודי באלכסנדריה יכול היה לשאת אשה יהודיה בבבל הרחוקה, אך לא את השכנה הנוצריה או ההלנית בבית ממול. 

בימי הקיסרות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית, כל אחת מעשרות העדות האלה נהנו משלטון-עצמי רחב, שבראשו עמד האימאם, הכומר או הרב הראשי (שנקרא "חכם באשי"). זה עדיין נכון באופן חלקי ברוב הארצות שהיו פעם חלק מהממלכה העות'מאנית, כולל מדינת ישראל (שבה שולטים הרבנים בענייני המעמד האישי). התורכים קראו לעדות האוטונומיות "מילט".   

ההיסטוריון הגרמני אוסוולד שפנגלר, מחבר הספר המונומנטאלי "שקיעת המערב", טען שכל תרבות גדולה דומה לבן-אדם – היא נולדת, מתבגרת, מזדקנת ומתה. כל זה במחזור של אלף שנה. התרבות המזרח-תיכונית נולדה – לטענתו – בערך בשנת 500 לפני הספירה, ומתה עם שקיעת הח'ליפאת המוסלמית המקורית בימי-הביניים. היהדות, שנולדה בגלות בבל, היתה רק עדה אחת מיני רבות. 

ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי, שהציג תיאוריה דומה, טען שהיהודים של ימינו אינם אלא שריד מאובן של תרבות ישנה זו, שאבד עליה הכלח. 

מאז עברה החברה האירופית שלבים רבים, שהאחרון בהם הוא ה"אומה" של ימינו. בנוף האירופי הזה היו היהודים גוף לא-נורמלי, זר ושנוא. הם דבקו בקיומם כעדה אתנו-דתית מפוזרת וחסרת מולדת. הם התבדלו באופן מודע: הרבנים הקימו "סייג לתורה". הם הפרידו בין היהודים לגויים. היהודים לא יכלו לאכול עם הגויים או להתחתן איתם. היהודים גם התקבצו בגטאות (לפני שזה נכפה עליהם) מפני שהיו זקוקים לבית כנסת קרוב, שאפשר היה להגיע אליו ברגל בשבת, למקווה, ועוד. 

בלוליינות גאונית קבעו אבות הציונות שהיהודים אינם רק עדה 

הציונות נולדה כאשר קיום העדה היהודית חסרת הלאום הפך למסוכן מדי. בלוליינות גאונית קבעו אבות הציונות שהיהודים אינם רק עדה, אלא בו-זמנית גם לאום, אומה ככל האומות. המצאה זו היתה חיונית, עד הרגע שבו יצרה הציונות אומה אמיתית – האומה הישראלית. 

עם קום מדינת ישראל איבדה ההמצאה הציונית הזאת את נחיצותה. צריך היה לפרק אותה, כשם שמפרקים פיגום אחרי השלמת הבניין. רבים אכן ציפו שכך יהיה, שהישראלים יהפכו לאומה "נורמלית" ושהקשר בינם לבין העדה היהודית יתרופף במשך הזמן. 

אבל אנחנו עדים היום למין מהפכה-נגדית יהודית. בישראל יש חזרה לקשר עם העדה היהודית, תוך שלילת קיומו של הלאום הישראלי הנפרד. זה נעשה בשם הציונות, אך בפועל זהו היפוכה של הציונות. 

המאורעות בסוריה מראים שמשהו דומה קורה שם. בכל רחבי האזור חוזרת העדה האתנו-דתית, ואילו הלאום בסגנון האירופי מתפרק. 

בשעתן יצרו המעצמות הקולוניאליות מדינות "מלאכותיות", ללא כל התחשבות בהרכב האתני-דתי. בעיראק חיברו ביחד, באופן שרירותי, סונים ערבים, שיעים ערבים וכורדים לא-ערבים. בסוריה שמו בסיר "לאומי" אחד סונים, שיעים, עלאווים (כת שיעית קיצונית), דרוזים (כנ"ל), כורדים וכיתות נוצריות שונות, והניחו להם להתבשל. כך נעשה גם בלבנון, בצורה מסוכנת עוד יותר. במרוקו ובאלג'יריה שמו ביחד ערבים וברברים. 

הקרבות בקוסייר (צילומים של הצבא הסורי)

הקרבות בקוסייר (צילומים של הצבא הסורי)

עכשיו מתאחדות העדות האתניות-דתיות – זו נגד זו. מלחמת-האזרחים הסורית איחדה את השיעים – מאיראן  עד לבנון – למען ההגנה על המשטר העלאווי. הסונים מכל רחבי האזור חשים לעזרת המורדים הסונים. הכורדים בסוריה כבר הקימו למעשה מדינה משותפת עם הכורדים בעיראק. הדרוזים, עדה שנהגה תמיד בזהירות יתרה, ממתינים לבאות. 

ייתכן שאנחנו חוזרים למשטר של עדות אתניות-דתיות 

בעולם המערבי מפנה היום מדינת-הלאום המיושנת את מקומה להתאגדויות על-לאומיות, כמו האיחוד האירופי. באזור שלנו, ייתכן שאנחנו חוזרים למשטר של עדות אתניות-דתיות. 

קשה לנחש מראש איך זה יעבוד. משטר ה"מילט" העות'מאני יכול היה לתפקד מפני שמעל לכולם עמד שלטון הסולטאן. אך איך תשתלב היום איראן השיעית עם הרוב השיעי בעיראק, עם השיעים בדרום-לבנון ועם קבוצות שיעיות אחרות, ביחידה אחת משותפת? מה יהיה גורל תריסר הכתות הנוצריות המפוזרות בארצות רבות? 

יש המאמינים שהפיתרון המעשי היחידי לבעיה הסורית הוא פירוק המדינה והקמת כמה מדינות עדתיות – מדינה סונית מרכזית, מדינה עלאווית, מדינה כורדית, מדינה דרוזית ועוד. 

גם לבנון היתה בעבר חלק מסוריה, לפני שהצרפתים קרעו אותה ממנה כדי להקים מדינה עדתית נוצרית. הצרפתים יצרו כמה מיני-מדינות כאלה, כדי לשבור את עמוד השדרה של התנועה הלאומית הסורית. זה לא עבד. 

הדרוזים מדגימים את הקושי הכרוך במצב כזה. הם חיים בכמה שטחים בלתי-רצופים, כגון דרום-לבנון ו"הר הדרוזים" בסוריה. קהילה דרוזית קטנה קיימת גם בישראל (בכל ארץ נקטו הדרוזים אסטרטגיה הגנתית והפכו לפטריוטים מקומיים). 

פירוק המדינות הקיימות עלול לגרום למעשי טבח המוניים ולתופעות של טיהור אתני. כך קרה כאשר פרשה פקיסטן מהודו, וכאשר חולקה פלשתינה. אין זה סיכוי מלבב. 

אגב, טוינבי לא קבע רק שהיהודים הם שריד מהעבר, אלא גם שהם מבשרי העתיד. בראיון שהעניק בשעתו ל"העולם הזה" הביע את התקווה שבמקום מדינת הלאום יבואו קהילות רעיוניות עולמיות, כמו הפזורה היהודית. אולי חשב על הקומוניסטים, שנדמה היה אז שהם הופכים לקהילה עולמית על-לאומית. גם הניסוי הזה נכשל. 

היום מתחולל אצלנו קרב איתנים בין היסטוריונים. פרופ' שלמה זנד טוען שהאומה היהודית הומצאה (כמו כל האומות, רק יותר), ושגם המושג "ארץ ישראל" הוא המצאה ציונית. עכשיו הוא קבע שאינו יהודי אלא ישראלי. 

גדוד שלם של היסטוריונים ציוניים התגייס נגד דברי כפירה אלה. 

מכיוון שלא סיימתי אפילו את בית-הספר היסודי, אינני מעז להכניס את ראשי למלחמת הפרופסורים. אבל גם אני מתנגד לגלישה חזרה לזרועות העדה היהודית העולמית ודורש להכיר בקיום האומה הישראלית החדשה בישראל.

 * * *

כן, אנחנו אומה ישראלית, אומה שכל קיומה קשור לגורל מדינת ישראל.

אין זה אומר שעלינו להתכחש לעבר היהודי שלנו, למסורת ולערכים. זה גם לא אומר שעלינו לנתק את הקשר שלנו עם הקהילה היהודית האתנית-דתית בעולם. אבל הגענו לשלב חדש בהתפתחות. 

ייתכן שגם הערבים ושאר העמים המוסלמיים הגיעו לשלב חדש. הולכות ונוצרות צורות חדשות. 

ההיסטוריה מראה שהחברות האנושיות משתנות כל הזמן, כמו שפרפר מתפתח מביצה לזחל, מזחל לגולם, מגולם למבוגר צבעוני יפהפה. 

זהו סופו של הפרפר, אך לא שלנו. אני מקווה בשבילנו שזו התחלה חדשה.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת אורי אבנרי"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ב, בעולם, מאמרי עמדה, מזרח תיכון, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מהפכה היסטורית בעלת משמעות אזורית, אולי עולמית

  1. מאת אליהו מץ‏:

    ההסברים מעניינם אך אינם מספיקים הלאום הישראלי נולד ב1948 הילד הישראלי נולד והיום פתאום אנו מגלים שבעצם הילד הוא היום יהודי ובכן יהדות זה דבר נחמד אבל יהדות תורה ומצוות אינם לאום הלאום הישראלי שנולד אולי בטעות שכח את המצווה הראשונה של העמים המודרניים הוא שכח לכתוב לעצמו חוקה חוסר החוקה גורם לכל הבלגן העכשוי חוסר החוקה הוא בלב ליבו של הבטחון והקיום הישראלי בלעדיו סיכויי השרידות הישראליים הם אפסיים ולא משנה כמה תפילות נתפלל לכל אלה ששכחו הביטו על ארועי השואה וההתפללות שם בקיצור לאום ישראלי עם חוקה ללאום הישראלי תפתח את הדלת לקיום ישראלי יציב עם לא לבדד ישכון אבל לשם כך עלינו לעשות תפנית חדה ולהתחיל להיות ישראלים אם ברצונך להיות דתי היה דתי זאת לא בעיית הלאום אולם חיים מדיניים זקוקים לפורמולה מדינית לא לחסידים מתפללים

  2. מאת נתנאל‏:

    אם אתה מאמין למה שכתבת באמת אשריך. כשאני חושב על זה, הרבה יותר קל להאמין שיש אלוקים ומשה אמת ותורתו אמת מאשר להאמין למה שכתבת כאן.

    חצי אמת חצי שקר גמור. עובדות שאינן עובדות מובאות כאן כעובדות ופשוט קשה להגיב למאמר שלך כי אי אפשר לדעת מאיפה להתחיל.

    בכל זאת אשתדל כמה דברים:

    1. היהדות אינה המצאה מגלות בבל. היהודים הם בני אברהם, יצחק ויעקב והם משהו כמו 3500 שנה בקירב.
    כך שעם ישראל שנולד דה פקטו ביציאת מצרים חי כאן יותר מ-1000 שנה והוא היה עם או אומה כבר מאז ועד היום.

    2. האומה הישראלית אינה המצאה חדשה. היא עם ישראל היה אומה מאז ומתמיד. האומה הישראלית היא אומה בזכות עצמה ואינה דת כלל ועיקר.

    3. האומה הישראלית קיבלה תורה מסיני מבורא עולם ויש לה מטרה באנושות כולה. היא לא דת שהומצאה ע"י איש כלשהו שהחליט לקום בבוקר ולקרוא לעצמו נביא וכאילו שקיבל נבואה מבורא עולם ודת חדשה בלה בלה. עם ישראל כולו נפגש עם בורא עולם וקיבל תורה. פגישה ישירה שבה גם בורא עולם הוציא אותו ממצרים והדריך אותו במדבר 40 שנה עד לשלב שבו בורא העולם החליט שמכאן והלאה הוא מסתיר את עצמו מהעולם ונותן לעם ישראל להמשיך את ההיסטוריה.

    4. עם ישראל חזר הביתה לארץ ישראל שהיא מולדתו ומקים בה מחדש את השלטון הישראלי שאבד לנו ב-2000 שנות גלות. השלטון הישראלי בהחלט שונה מכל שלטון אחר בעולם! שונה מהשלטון הערבי סביבנו ושונה מהשלטון המערבי החדש שהוא במהותו שלטון שמבוסס על חברה ומטרה כלכלית!

    5. השלטון הערבי מבוסס על שלטון ביד קשה של מנהיגים וזה מה שבחלקו מתפרק בימים אלו.

    6. עם ישראל הוא עם אחד! אומה יציבה כמו צור חלמיש. שום דבר לא הזיז אותו כבר 3500 שנה וכך זה ימשיך. ואנחנו מגדלור לכל העמים והאומות. מאיתנו הערבים סביבינו והעולם המערבי ילמדו ולומדים איך להקים שלטון חברתי מוסרי עם אמת צדק וחסד!

  3. מאת דותן‏:

    מר אבנרי, להבא תוכל לחסוך לעצמך את המאמר בנושא ה"לאומיות הערבית" מול אומת האיסלאם, אם רק תקרא קצת באתר של גיא בכור:
    gplanet.co.il

    יום טוב!

  4. מאת ארבם‏:

    קרוב ומעניין אבל לעניות דעתי מפספס:
    הלאומיות בדעיכה בכל העולם – לא רק בישראל.
    זה לא שרק בישראל הופכים יהודים יותר וישראלים פחות – בכל העולם הגלובלי האומה מאבדת מחשיבותה ואנו נכנסים לעידן שבו התאגיד הבינלאומי הוא השליט האמיתי על גורלם של בני האדם (בדומה לכנסיה בימי הביניים).
    רעיון האומה שהחל עם זעקת הקרב של הצרפתים לאחר שהורידו ללואי את הראש וצעקו 'ויו לא פראנס' (להבדיל מ 'ויו לואי') מגיע אל קיצו במאה ה-21 בתהליך שאת שורשיו אפשר למצוא במלחמת העולם השנייה ואת נקודת ההיפוך אי שם בשנות בתחילת שנות ה-70.
    כמו כן חשוב לזכור שהתהליכים האנושיים הולכים ומתקצרים כיוון והטכנולוגיה האנושית מאיצה אותם – זה לקח 1000 שנה לתרבות המזה"ת לעלות ולשקוע אך רק 300 שנה לרעיון הלאום לפרוח ועוד 200 שנה בערך הוא כבר ידעך לגמרי (סה"כ 500).
    אפשר לראות זאת בכל פעילות אנושית – סתם לדוגמא קח משך הזמן שלקח מהמצאת הדפוס ועד המצאת הטלגרף לעומת משך הזמן מהמצאת הטלגרף עד המצאת הטלוויזיה. המעגלים הולכים ומתקצרים.
    אז אפשר בהחלט לומר שהיהודים הפנימו חזק את רעיון הלאום בגלל הטראומה האדירה של השואה בעוד שאומות העולם החלו כבר אז להבין שהאומה איננה דבר נהדר כל כך שיש לשאוף אליו והגישה של הגרמנים למשל היום לרעיון האומה היא הרבה יותר זהירה מזו של הישראלים.
    מעבר לכל זה צריך להבין שהתהליך של השתלטות התאגידים על קבלת החלטות של מדינות בכל העולם הופכות את הממשלות ללא מייצגות ומעקרות את רעיון הלאומויות מתוכן – ראו את דיון הגז שמתקיים בימים אלו, האינטרס הלאומי מתנגש באינטרס הכלכלי העולמי (תשובה הוא רק הכלי דרכו זה מתועל) ולרוב השני מנצח.
    מלחמות היום מתחילות ונגמרות בגלל אינטרסים כלכליים גרידא (ולא רק מלחמת המפרץ). זה לא חדש אבל זה תהליך שהחל עם הקמת הבנקים המרכזיים באירופה של המאה ה-16 ומגיע היום לשיאו בכך שהבנק אינו עוד האמצעי של השליט לנהל מלחמה כאשר אין לו כסף אל השליט הפך האמצעי של הבנק לייצור עוד כסף דרך מלחמה.
    בזמן שכולנו מדברים גבוהה גבוהה על עקרונות של שיווין ושיתוף וציונות התאגידים הגדולים בשקט בשקט גונבים מאתנו את המדינה ואת עצמאותנו המדינית והאישית (לא פחות) – אין דבר טוב יותר מבחינתם מאשר שנתעסק בוויכוחי סרק על עקרונות וערכים ימין ושמאל – להם יש רק ערך אחד והוא חזק מהכל.
    לסיכום – המלחמות שאנחנו רואים היום, העימותים, הריגול אחר בני אדם והמלחמה בטרור – כולם כולם תוצר של האינטרס הכלכלי שמשתמש בכל אלו כחלק מהאסטרטגיה העתיקה מכולם – הפרד ומשול.

  5. מאת מ.יואש‏:

    הפתרון היחיד הינו – הסכמה של ה "יהודים" והפלשתינים" לעזוב את דתותיהם ולחזור לשורשים – לעבוד את ה "בעל"
    הירוקים ואוהדי "תנו לחיות לחיות" יוכלו לעבוד את "בעל זבוב" נשות הכותל או הלסביות תוכלנה לעבוד גם את "עשתורת"
    במקרה של פלישה מבחוץ נוכל כולנו לדרוש את זכות השיבה ל "כפתור" הלוא הוא האי כרתים . ומר אורי אבנרי היקר יגוייס שוב אבל הפעם ליחידת "שועלי דגון".

  6. מאת חיים‏:

    הישראלים יכולים לטעון שהם משתייכים ללאום הישראלי.ולהתכחש ליהדותם .אבל בתת מודע הם יהודים שנולדו לאם יהודיה .ותמיד בעולם הם יחשבו ליהודים ולא תעזור להם שום תאוריה פילוסופית בקשר להכשת יהדותם

  7. מאת רני‏:

    הנ"ל משגל את השכל שנים. וזנד המאוד לא הגון ולא ישר אחריו. היהודים הם עם שנוצר מוקדם מאוד החל ב כ1000 לפניה"ס והגיע לבשלותו בין כ 300 לפנה"ס ל 300 לספ. עם זו קבוצת אנשים שהחליטה שהם עם ולהם היסטוריה ותודעה משותפת ייחודית, שפה משותפת ייחודית, טריטוריה משותפת ייחודית, מערכת משפט משותפת ייחודית, ורצון להלחם על כל אלו. ליהודים נוסף עוד גורם מאגד דת ייחודית, יש עוד עמים כאלו, שהם גם מאוגדי דת העם הפקיסטאני, הבנגלדשי, הארמני היווני במידה רבה ועוד. אין כל הבדל בין העם היהודי בשנת 50 לספירה נניח לעם הגרמני, צרפתי, אירי, תורכי, גיאורגי (גרוזיני) במקטעים שונים במאה השנים האחרונות. אלו פשוט נוצרו מאוחר יותר. נסה להגדיר או לך לספריה ותראה. כתוצאה מכוחות אימפריאליסטים חזקים נותקו רבים מהעם היהודי מהטריטוריה שלעולם ומעולם מאז נניח שנת 1 לספירה לא נוצר בה עם אחר. והדת הפכה לגורם מקשר חזק. אבל מעולם לא ניתק הקשר המוכרז יום יום לטריטוריה ייחודית ולייחודים האחרים (שפה, היסטוריה, מודעות מערכת משפט וכ"ו. ראה לעיל. כל ההשוואה לערבים שמברבר אבנרי אינה לענין. הם נכשלו או לא רצו או לא תאם להם להיות עם.