סיימתי לראות את הסרט מעורר ההשראה "האשה ששתלה עצים". הסרט התיעודי "Taking Root" (להכות שורש) מגולל את סיפורה של ואנגרי מאטאיי מקניה, האשה שיצאה במאבק אזרחי נגד השלטונות הבריטיים ולאחר שעזבו – נגד השלטון המקומי, שבעצם היה סוג של שלטון בובה ששימר את האינטרסים שלהם בגזרה המקומית.

מאטאיי היא בעצם פרופסור מאטאיי, האשה האפריקנית הראשונה שעשתה תואר דוקטור. היא למדה ביולוגיה באוניברסיטת פיטסבורג, את הד"ר קיבלה באוניברסיטת מינכן, ואז חזרה לקניה.

עיקר מאבקה התרכז בהקמת תנועת "החגורה הירוקה", ששמה לה למטרה לייער את כל האזורים שביראו המערביים עבור גידולי הכסף שלהם (מה שנקרא cash crops, עניין אשר נעשה עד היום באפריקה, בדרום אמריקה ובדרום-מזרח אסיה), כגון תה, קפה, טבק וקקאו.

התנועה הזו היתה מורכבת בעיקר מנשים, שמעצם השינוי שכפה עליהן הקולוניאליזם הפכו לחסרות ערך. הן ידעו לעשות רק מטלות ביתיות ועבודות גינון – הן לא הועילו בתור פועלות בשדות התה והטבק.

מעצם כך, התנועה עשתה בין היתר העצמת נשים בקניה ובאפריקה בכלל והיוותה סמל למרדנות בשלטון הקולוניאליסטי-פטריארכלי-גברי.

התנועה שמה לה למטרה להפסיק לתמוך בגידולי הכסף המערביים ופשוט לנטוע עצים וללמד אנשים לגדל לעצמם את האוכל.

ואנגרי, בהיותה ביולוגית, ידעה בדיוק איפה ואיך לעשות זאת ועברה בין הכפרים, דיברה עם המקומיים/יות ופשוט הסבירה להם כמה חשוב לנטוע עצים, להסתמך על עצמם מבחינת מזון וחומרי גלם ופשוט ללמוד להעריך את עצמם ע"י עבודה.

כחלק מהמאבק היו גם הפגנות, לא מעט מהן אלימות. בשיאן פנה הנשיא עצמו לנשות האומה וביקש מהן לרסן את ה"אשה הקטנה הזאת שמסתובבת ביניכן".

המאבק היה ארוך וקשה והתפרש על פני כמה עשורים, אבל נגמר בסוף טוב, באוסלו, עם הענקת פרס הנובל לשלום ב-2004, הדחת הנשיא-בובה והפיכת ואנגרי עצמה לחברת פרלמנט וממשלה.

יש בסרט סצנה מיוחדת שבה רואים חיילים בצבא קניה מסתובבים עם מריצות ואתים ופשוט נוטעים עצים. כששאלו את אחד הגנרלים מה הוא חושב על כך שחברת פרלמנט גורמת לצבא לנטוע עצים, הוא ענה שתפקיד הצבא זה לשמור על המדינה, ונטיעת עצים זה בעצם שומרת על האדמה, שהיא חלק מהמדינה.

תנועת "החגורה הירוקה" נטעה עד כה יותר מ-35 מיליון עצים, אומצה ע"י האו"ם ומדינות רבות הצטרפו למאבק בתופעת המדבור והתחייבו לשתול עוד מיליוני עצים (ביניהם ישראל, שהתחייבה לנטוע שישה מיליון עצים).

ואנגרי נפטרה לפני קצת פחות משנתיים, אבל הרוח המדהימה ומעוררת ההשראה שלה עדיין כאן.
ילדה קטנה מאיזה כפר באפריקה שכמעט כולם בו אינם יודעים לקרוא, שינתה מדינה, יבשת, עולם.

[related-posts title="כתבות נוספות מאת אור לילו"]