בשבוע שעבר פורסמה במגפון כתבה מאת עירית רוזנבלום שכותרתה: "ב-25 שנה עלה מספר התיירים ב-110% והלינות במלונות רק ב-15%". הכתבה פירטה את הנתונים שהפיצה לשכת מארגני התיירות הנכנסת ובהם:
• ב-25 שנה היה גידול של 130% בכניסות מבקרים לישראל;
• לינות התיירים בבתי מלון עלו רק ב-15% באותה התקופה;
• שהיית התיירים במלון בשנת 1987 עמדה על 6.2 לילות ואילו בשנת 2012 רק 3.3 לילות;
• מספר חדרי המלון המוכרים בישראל עלתה ל-47,000 לערך בשנת 2012 לעומת כ-35,000 חדרי מלון בשנת 1987.

איני מתכונן להיכנס לעומק פיתוח התיירות במדינות השכנות, ורק אציין מספר נתונים מעניינים:
• בשנת 2013 מצפה יוון לכ-15 מיליון תיירים;
• טורקיה – מעצמת תיירות עולמית, מצפה ל-48.5 מיליון תיירים ב-2014;
• ירדן – שכנתנו הקטנה ממזרח, גם היא כבר עברה את ישראל עם 4 מיליון תיירים בשנת 2011.

נשאלת השאלה: מדוע כאשר מגיעים לישראל 3.5 מיליוני מבקרים, הכוללים גם את מבקרי היום המגיעים דרך המעברים היבשתיים ואת הרכבת האווירית של תיירים המגיעים לביקורי יום בטיסות מטורקיה, הממשלה מציגה זאת כהישג?

משרת שר התיירות היא הוספיס פוליטי

התשובה לכך היא פשוטה: מפלגות ופוליטיקאים לא מציגים כשלונות. רק הצלחות. זוהי תרבות ה"ספינים".
אפשר לומר ללא היסוס שמשרת שר התיירות היא הוספיס פוליטי.

כמי שעובד יותר מ-30 שנה בתעשיית התיירות הישראלית, אני יכול לומר שיש לי פרספקטיבה היסטורית על משרד התיירות, על פעילותו במשך השנים ועל השרים שעמדו בראשו במשך השנים.

קשה לי למנות את מספר שרי התיירות שהכרתי במהלך עבודתי, אך הוא הרבה מעל עשרה שרים, ומתקרב יותר ל-20. איפה הם היום וכיצד סיימו את דרכם הפוליטית? למי שימש משרד התיירות מקפצה פוליטית ומי קפץ לבריכה ריקה ממים?

התשובה פשוטה: רוב רובם של שרי התיירות סיימו את הקריירה הפוליטית שלהם מיד לאחר סיום תפקידם כמשרד התיירות, או בסמוך לכך.

מעטים מאוד התקדמו במערכת הפוליטית. דוגמאות ליוצאים מן הכלל הם משה קצב, שהתקדם מתפקיד שר התיירות וסגן ראש הממשלה לתפקיד נשיא המדינה, תפקיד שהסתיים, לאחר שהורשע באונס. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג שמתפקיד שר התיירות מצא דרך להיות מקודם לתפקיד שר הרווחה.

המצב עלול עוד להחמיר מעבר למצב הקיים ביום בו תקבל הממשלה החלטה שאין יותר תפקיד שר/ה ללא תיק. תיק התיירות בעיני רבים בפוליטיקה שקול לתפקיד הקרוב ביותר לשר ללא תיק.

בחודש דצמבר האחרון התבטא יו"ר מפלגת ישראל ביתנו וכיום חבר בכיר בהליכוד-ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, כך: "אטיאס מתאים למשרד התיירות, הוא יוכל לטייל בעולם".

להזכירכם, זוהי אותה מפלגה שהחזיקה בתיק התיירות במהלך כל הקדנציה הקודמת וגם השר הנוכחי, ח"כ ד"ר עוזי לנדאו, חבר באותה המפלגה.

נשאלת השאלה אם כן, אם תפקיד שר התיירות הוא תפקיד כה זוטר, מדוע ממשיכים להילחם עליו?

התשובה לכך פשוטה. זוהי האופציה האחרונה שיש לפוליטיקאים ולמפלגות לפני תפקיד סגן שר או יו"ר וועדה בכנסת.

כיצד משתקפים הדברים בעבודת משרד התיירות? שתי דוגמאות מאירות עיניים לכך:

במהלך הקדנציה הקודמת של שר התיירות סְטַס מִיסֶזְ'נִיקוֹב, קידם השר ומנכ"ל המשרד נועז בר ניר, שתי רפורמות טובות שאמורות היו להצעיד את תעשיית התיירות קדימה. הייתי שותף לשתיהן בתפקידי הציבוריים.
הראשונה – ועדה לבחינת יוקר המוצר התיירותי בישראל. ועדה זו הוקמה על מנת לבחון את הסיבות ליוקר המוצר התיירותי בישראל, תוך שימת דגש על מחירי המלונות.

השנייה – החלת דירוג מודרני למלונות ישראל. הדירוג הרשמי של המלונות בישראל הופסק בשנת 1992 – לפני 21 שנה ומאז אין דירוג למלונות, מצב בעייתי הגורם נזק ומטעה לקוחות.

מחירי המלונות בישראל לא הוזלו. לאחר מסע לחצים מתמשך, מסקנות הוועדה היו "חלביות" והסיכוי להורדת מחירי המלונות בישראל שואף לאפס. מחירי המלונות בת"א ובירושלים הם מהגבוהים באירופה ואף בעולם, על פי סקרים בינלאומיים. הכנסת תסיר את חובת העסקת מדריכי כושר, מצילים וקבטי"ם, אך האם הצרכן ייהנה מהוזלת מחירי המלונות? ספק רב.

דירוג המלונות נדון כשנתיים ובסופו הועבר בהחלטת ממשלה ובחקיקה בכנסת. המכרז הבינלאומי שפרסם משרד התיירות נכשל עקב אי פרסום קריטריונים מתאימים. כעת, לאחר בדיקה של השר הנוכחי לנדאו, יפורסם מכרז בינלאומי חדש, שאת תוצאותיו אולי נראה במקרה הטוב בספטמבר 2014.

לאור כל האמור, חישבו ותחליטו בעצמכם אם אנחנו יכולים להתהדר בהישגינו במשך 25 השנים האחרונות, או לשאול את עצמנו ביושר אם באמת יש צורך בשר תיירות במשרה מלאה, או שמא אפשר לחסוך למשלם המיסים את הכסף ולאחד את המשרד עם משרד התמ"ת או עם משרד התחבורה.

* הכותב מנהל את חברת INTERNATIONAL LODGING & TRAVEL SOLUTIONS. עד תחילת 2013 שימש נציג הבעלים באי.די.בי תיירות ולפני כן היה בתפקידים בכירים בתחום המלונאות.