מלחמת הבריונים של השכונה: ידיעות מול ישראל היום

בעיתון ישראל היום מתעסקים, מעבר לפולחן האישיות המוכר והידוע, במתקפות יום-יומיות נגד העיתון המתחרה. די עם החפירות. יש לכם תחקיר מעמיק ונוקב על נוני מוזס/ידיעות אחרונות? פרסמו אותו בלי כל נימת הצדקנות. וידיעות אחרונות- כמו ידיעות, הפך לאתר פרסומי שדורש שנצביע לו 'לייק'

Print Friendly

נתוני סקר מהשבוע (TGI) נמרחו בכל האתרים עם הכותרת "מעריב מתרסק".  סקר שמצביע על צניחה של 40% בחשיפה לעיתון במהלך המחצית הראשונה של שנת 2013: תקופת כניסת המו"ל החדש שלמה בן צבי לעיתון.
נתוני הסקר גם מצביעים על תיקו מחודש בין ידיעות אחרונות וישראל היום, לאחר שעיתון החינם של שלדון אדלסון עקף בעליה את ידיעות.

בשבועות האחרונים מתנהלת מלחמה יצרית בין שני העיתונים המובילים. מלחמה אלימה ובוטה שבמהלכה עושים שני הענקים שגיאות טקטיות החושפות את חולשותיהם הגדולות.

שלדון אדלסון: נותן לנערים לרקד לפניו (צילום: ויקיפדיה)

 מה שקורה במאבק האיתנים בין ידיעות אחרונות וישראל היום יכול לאושש את הטענה שהאדם הוא האויב הגרוע ביותר של עצמו.
כמה שגונן גינת ישוב ויפמפם כותרות שערורייתיות על מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, וככל שמאמרים אלה יזכו להפניות בעמוד הראשון של ישראל היום, כך חושף העיתון הזה את מסכת מניעיו המתמצית במלים "להגן על ביבי ושרה" וגם את סגנון הכתיבה המיושן והחופר בנוסח "אמרתי לכם" ו"נו נו נו". קוראים פעם, קוראים פעמיים, ואחר כך אומרים: "אוקיי, הבנו. אז מה חדש?" ועוברים הלאה. כתבת תחקיר אחת טובה על ידיעות אחרונות ועל מוזס, אולי מבית היוצר של מוטי גילת, תחקירן ידיעות אחרונות בעבר, בוודאי היתה עושה את המלאכה הרבה יותר טוב מאשר כותרות כמו
 "אימפריית הרשע של נוני מוזס" המלווה תדיר בתמונתו ולצדה "חשיפה, של המחדל התורן: "ידיעות והבדרנית הבדואית המזויפת: והם עוד חושבים שמישהו יאמין להם? אמרנו שהם מפרסמים דברים בלי קשר לעובדות?.." (7.7.13) או: "הידיעות המוטעות שידיעות צריך להתנצל עליהן" (עמוד 1, 9.7.13) ובה הפירוט של ידיעות המעידות, כדברי הכותרת על "שחצנות וגבהות לב", ועוד קודם ב-1 ביולי, תחת הכותרת הקבועה "אימפריית הרשע של נוני מוזס" , הפעם מבית היוצר של דרור אידר: "כישידיעות אחרונות מנסה להחליש את נתניהו מול קרי" ועוד ועוד ועוד.  

חלוקת חינם של ישראל היום (צילום: חובב שירה, ויקימדיה)

 מן העבר השני, ידיעות אחרונות מגלה סימני היסטריה מתקדמת שאינה מונעת ממנו להמשיך ולהתנהל באותם קודים של ניכור וזלזול בציבור הקוראים ובאינטליגנציה שלו. עכשיו, הניכור הזה הגיע אל הציבור ביג טיים. די להביט בעמוד הבית של האתר מבית העיתון Ynet. מה יש שם? יש שם, באתר שהיה פעם המוביל במדינה ועתה ניצב עדיין במקום השני, אולי מפאת ההרגל, אתר של פרסומות. בין הפרסומות החולשות על העמוד בבוטות, צצה לה פה ושם ידיעה בהחלט לא בלעדית אלא מסוג הידיעות המתפרסמות בכל האתרים, כתובה באותה צורה נוסחתית מבית ידיעות ואם אתם רוצים להכנס אליה ולקרוא אותה עד תומה, אתם נדרשים להצביע 'לייק' לאתר העיתון בפייסבוק, גם אם אתם לגמרי dislike את ההתנהגות הסחטנית, הבריונית, האלימה והכפייתית הזו. "מציעים" לכם להצביע, באופן מלאכותי לחלוטין, בעד העיתון שאם לא כן, לא תוכלו לקרוא את הידיעה עד תומה.

אגב, ה- like הזה שווה בדיוק כמו 99% מהלייקים בפייסבוק: נאדה. גורנישט, אפס, כלום.

אתר ידיעות אחרונות, כמו הממשלה, כמו ראש הממשלה, כמו שר האוצר, סומכים על העדר כושר השיפוט שלנו, על הרפיסות שלנו, על כך שנגיד, "אוקיי, נלחץ לייק, מה יכול להיות?" זה כנראה יותר קל למרבית הציבור ללחוץ לייק מאשר לחפש בדיוק את אותה ידיעה עצמה באתרים אחרים.

ואולם עבור בית מוזס כל הלייקים הללו מיתרגמים לכסף: לייקים,כרייטינג, משמעותם עמדת מיקוח טובה יותר אצל המפרסמים.

מחאה חברתית, או צרכנית, יכולה להתבטא גם בעזיבת אתר שמכריח אותנו לעשות מה שאיננו רוצים. הציבור יכול כמובן להתכופף בכל פעם שמכוונים לו אקדח לרקה, או להשתחוות למלך, או למולך שאיננו אוהב. ההיסטוריה הוכיחה זאת בעבר. מצד שני, שווה לנסות ולראות אם כוח ההרגל, או פיתויי החינם של ישראל היום, ימשיכו לאחז את עינינו באמצעות סקרים שגם באמינותם מותר לפקפק.

 

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מאמרי עמדה, מדיה, פנאי, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מלחמת הבריונים של השכונה: ידיעות מול ישראל היום

  1. מאת שרון‏:

    מה ששבר אותי סופית היה ההתעלמות הבוטה מהמחאה החברתית כלכלית-2013, תחושה קשה שהעיתון רוצה לעסוק במה שמתחשק לו ולא במה שקורה או במה שחשוב באמת ונוגע לחיײַו של כל אזרח כאן. איך תכן שעיתון שרואה את עצמו כ״עית׳ון של המדינה״ לא יפתח יום יום לפחות כותרת ראשית אחת בנושא כלכלי – חברתי?
    איך יתכן שהעיתון ״הגדול במדינה״ לא יעלה יום-יום לדיון את נושא הדיור (משבר מביש) או יוקר המחייה כולל מצעד של מומחים ורעיונות לפתרונות(במקום רכילות רדודה וקידום תכניות טלויזיה מטופשות)?
    הניסיון הבלתי פוסק למשוך חזרה לרדידות נהנתנית לצד כתבות ״צהובות״ או ״סוחטי דמעות״, הביאו אותי למסקנה שלעיתון הזה אין שום משמעות בקידום השיח, או בשינויו לטובת האזרחים. אפילו החלפתי את דף הבית במחשבים שלי שהיה במשך שנים מקובע על ynet, על מנת שלא אצטרך לראות אפילו לשבריר שנייה את ״פנאי פלוס״ במסווה של עיתון מנסה לשמר סדר יום בועתי שכבר לא מתאים כאן. מעיתון (או אתר) שלא עבר יום בלי שלפחות אציץ בו, הפך ידיעות /ynet למשהו שלעיתים עוברים שבועות רבים מבלי שאקרא בו אפילו כותרת….אל ישראל היום, כאשר אני נתקלת בו וזה קורה רק כשאין משהו אחר וצריך ״להעביר זמן״ , אני פשוט מגיבה כמו אל קטלוג של רשת מסחרית, או קריאת כתבות פירסום, שזה אומר תודעה במגננה….

  2. מאת יפה‏:

    לא כל ספר זה ספרות ולא כל עיתון זה עיתונות.
    ישראל היום זה ביטאון של נתניהו או במילים אחרות שוחד של מליארדר עבור נתניהו. האם הוא ישאר כשנתניהו ילך? אולי…אבל הוא בטח לא ישאר כשיום אחד למהמר אדלסון ימאס.
    ידיעות אחרונות , אולי תמיד היה נגוע באינטרסים של הבעלים אבל אני ורבים כמוני עזבנו אותו בעת האחרונה לאור הסיקור המאוד מגמתי של נושאים מסויימים והיעדר סיקור מוחלט של נושאים חשובים אחרים. כל כניסה לאתר YNET משמעותה כסף מפרסום לנוני ואין שום סיבה לתת לעיתון רע להרויח מהתנהלות רעה.

  3. מאת צדוק התקוה‏:

    זו מלחמה אבודה מראש העתונות הכתובה הולכת ונעלמת את העתון תופס היום האינטרנט הוא נגיש נמצא בכל בית בעבודה ועל כל פלפון והוא גם מעודכן יותר המצב גרוע עד כדאי כך שהארץ מבקש כסף כדאי שכאשר תכנס לאתר שלהם תשלם מי רוצה לשלם לכן בהמשך למעריב יבאו ידיעות אחרונות ובסוף הארץ שכנראה יהפוך לשבוען העולם מתקדם ……………..

  4. מאת דוד‏:

    שני העיתונים מענינים כמו השלג דאשתקד. ידיעות שרוי בפניקה עקב התדרדרותו הבלתי נשלטת וישראל היום הינו חינמון הנשלט ע"י כספו של שילדון אדלסון. מאחר ויכולת התחרות של "ידיעות" מול "ישראל היום" הן אפסיות לכן טירופי הכתבות שלוחות הרסן לגופו של נתניהו ורעיתו שזה עוד סביר, אבל התעמרות של עיתונאים ליגה ז' בילדיו של נתניהו זה צעד מחליא רחוק מידי זה לא עתונות זה דומן.