[rating=3]

הסרט "הנוער" יוצא דופן בהיסטוריית הקולנוע הישראלי, כיוון שמדובר בדרמת התבגרות, מחאה חברתית ומותחן איטי השזורים יחדיו. סרט הקולנוע הראשון של התסריטאי/במאי, תום שובל, לוקח את קהל הצופים למסע בלתי צפוי, המפתיע לאורך כל הדרך. למרות שהדמויות מעט שלומיאליות, בכוונה תחילה, והתסריט גם מצניע חלק גדול מן המידע הדרוש, התוצאה היא בהחלט יצירה אמנותית של יוצר עם עתיד מובהק באמנות השביעית.

"הנוער" מתחיל כסרט מן המניין, המסוגנן בטעם של פעם. שאול (איתן קוניו, זהו סרטו הראשון – במקצועו הוא בכלל מוסכניק בדרום הארץ), מגלם תלמיד תיכון, העוקב אחר נערה בת גילו (גיטה אמלי, "שש פעמים"), העושה את דרכה הביתה. תחילה זה נראה כסרט שיעסוק בקשר רומנטי, אך אנו רואים על פניו של הבחור הצעיר, שזו לא אהבה רכה. הנער נמנע מליצור מגע, ובמקום זאת מצלם אותה בסתר בטלפון הנייד שלו.

מיד לאחר מכן, אנו לומדים להכיר את אחיו, יקי (דוד קוניו, אחיו של איתן, זהו סרטו הראשון, כשבמציאות הוא לולן בדרום הארץ), שהתגייס זה עתה לשירות הצבאי. הוא שב הביתה לחמשוש, ותוך שימוש בנשקו האישי, הוא מצטרף אל אחיו במטרה לחטוף את הנערה מהרחוב, ולאחר מסע הזוי ברחובות העיר, הם כולאים אותה במקלט ביתם המשותף. הם קושרים את ידיה וסותמים את פיה; נראה כי המטרה שלהם אינה אונס, אלא כופר.

בעוד האחים לוקחים תורות לשמור על הקורבן, לאט לאט מתמקדת התמונה ברקע שלהם. ההורים שלהם עוברים תקופה קשה, וחיים מההכנסה העלובה של אמם (שירילי דשא, "ההתחלפות"), בעוד אביהם המובטל והבטלן (משה איבגי, "מנתק המים"), רוקח תוכניות בלתי סבירות שלעולם לא יתממשו. למרות החזות האמיצה של ההורים, הם עומדים לאבד את דירתם, וללא נס, הם יגורשו מביתם.

התסריטאי והבמאי תום שובל הוא מבקר קולנוע לשעבר שיצר סרטונים קצרצרים בלבד, ביניהם "פתח תקוה". הוא מתייחס למשבר הכלכלי בסרט "הנוער", אך גם לא חס על פנטזיות התבגרות בין צעירים וטלפתיה של אחים קרובים, אבל כל זה רק מתוך מטרה לבלבל את הצופים להיכן מתקדמת העלילה.

יש כאן הרבה ביקורת על המנטאליות הנרמזת מסרטי פעולה מטופשים (סגנון ואן דאם או צ'אק נוריס), המשמשים כהשפעה חינוכית שלילית עבור הצעירים בסרט – אשר רוקמים תוכנית חטיפה עלובה למדי.

סרטו של שובל מתרחש בעיר לווין לתל אביב (אולי חולון או בת-ים, אך זו בהחלט יכולה להיות גם גבעתיים). הסיפור שומר על קצב העלילה לאורך כל הדרך, הדמויות והתפאורה מעט גסות, וקל לצופים לשנוא אותן. המצלמה של ירון שרף מאוד אלגנטית, והצילומים הארוכים תוך כדי תנועה מצביעים על איכות קולנועית גבוהה. האחים קוניוס, שמעולם לא שיחקו קודם לכן בסרט, מעבירים את הקשר ההדוק ביניהם בצורה יעילה, אבל גם את האווירה של גיל ההתבגרות בתקופה של חוסר ביטחון כלכלי.

"הנוער" אינו סרט פשוט לצפייה, וזאת מתוך מטרה ברורה של יוצר הסרט. יש הרבה אמירות חברתיות, לחץ, עינויים וכעס, ובדרך כלל מי שנשבר הוא הקהל בסרט. אבל בזכות סרט מטלטל זה, יש כאן משהו חדש בנוף הקולנוע הישראלי. מצד אחד, הוא גרם לשרת התרבות, לימור לבנת, לצאת עצבנית מהסרט – תוך שהיא טוענת שאינו מייצג את הנוער בארץ, ואף אמרה כי על היוצרים בארץ להפעיל "צנזורה עצמית". מצד אחר, הסרט זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים האחרון, ותום שובל מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר בטקס פרסי "אופיר" המתקרב.