‫ג'נט ילן, המועמדת הוודאית לראשות הבנק הפדראלי של ארה"ב, נמצאת במרכזה של סערה שקטה.

ילן, שהוכרזה על ידי הנשיא אובמה כמעומדת הסופית שלו לתפקיד, תוארה על ידי פול קרוגמן, הפרשן הכלכליהבכיר של הניו-יורק טיימס וחתן פרס נובל לכלכלה: "המועמדת בעלת הכישורים הטובים ביותר באמריקה לתפקיד, על פי כל מדד אובייקטיבי". אין רבים בארה"ב, משני צידי המתרס הפוליטי, שחולקים על דבריו של קרוגמן. ילן היא הבנאדם הנכון בזמן הנכון. אך למרות זאת, הדמוקרטים כמו הרפובליקנים, מחוללים את סערתם השקטה. אובמה, במינוי של ילן, הולך להרוג לפחות שתי ציפורים במכה אחת. אין דבר שמרתיח יותר את הרפובליקנים מאשר שהנשיא שנוא-ליבם עושה משהו כמו שצריך, אם כי בעל כורחו. ומי מכריח אותו? הדמוקרטים.

אובמה התחיל את הדרך למינוי ראש הבנק הפדראלי עם מועמד אחר, לורנס סאמרס, היועץ הכלכלי של אובמה מהקדנציה הראשונה שלו, האיש שהוביל דה-פקטו את התנהלות הממשל במשבר הכלכלי, כתוצאה מקריסת וול-סטריט. באופן שמזכיר השתלשלות מינוי לאותו התפקיד במדינה קטנה במזרח התיכון, הנשיא פסח על סגנית ראש הבנק הפדראלי, המועמדת הנכונה ביותר לתפקיד, והעדיף מישהו מקורב אליו – מהמעגל הפנימי. הפעם אלו היו הסנאטורים הדמוקרטים ששמו להם מטרה לסכל את המינוי של הנשיא, ובגיוס קולות פשוט בוועדת הבנקאות של הסנאט חיסלו את הסיכוי של סאמרס לקבל את אישור הוועדה. סאמרס הודיע שהוא פורש לאחר יומיים.

דמוקרטים נגד הנשיא

מדוע הסנאטורים הדמוקרטים פעלו כנגד הנשיא שלהם, באחת ההחלטות הכלכליות החשובות ביותר של הקדנציה השנייה שלו? התשובה לכך פשוטה. כי הם רצו אישה בתפקיד. אין בכך להפחית מכישוריה של ילן לתפקיד, היא ללא ספק הבחירה הנכונה, אך באם הייתה גבר, הדמוקרטים היו בולעים את מינויו של סאמרס ולא יוצאים בראש חוצות כנגד הנשיא (אז סביר להניח, היו אלה הרפובליקנים שפותחים בקמפיין נגד המינוי).אבל מינויה של אישה לתפקיד הכלכלי הבכיר ביותר באמריקה יהיה, במובנים רבים, יריית הפתיחה של הקמפיין הדמוקרטי לבחירות לסנאט ולקונגרס של 2014, והבית הלבן ב-2016.

לאחר בחירתו לקדנציה שנייה, אובמה הציג את הקבינט הבכיר שלו לאומה האמריקנית, שהביטה בחבורה של הגברים הלבנים בגיל העמידה והחמיצה פניה. וואלה, התפלאו כולם. זה הקבינט שבחר לו אובמה, הנשיא השחור הראשון של ארה"ב, לקדנציה השנייה שלו, קדנציה שבה הוא אמור להיות משוחרר מעול הבחירה מחדש ויכול להתנהל על פי מצפונו החברתי והפוליטי ביתר חופשיות? לא יפה אובמה, אמריקה נפנפה באצבעה הקולקטיבית מול פניו של הנשיא. חכו חכו, אמר הנשיא, עוד לא סיימתי, אלו רק ארבעת השרים הראשונים, אל תקפצו למסקנות עד שתראו את כל המינויים. המתינו כולם בסבלנות עד שיסיים הנשיא למנות את כל הקבינט, והתפנו להתאכזב. אמנם הנשיא מינה שתי נשים למשרות בכירות, סמנתה פאוור כשגרירת ארה"ב באו"ם, וסוזן רייס כיועצת לביטחון לאומי (אחרי שהרפובליקנים אילצו אותה לבלוע את כל הנפולת משערוריית בנגאזי ואף הכשילו את מינויה כשרת הביטחון, מינוי שהלך לצ'אק הייגל), אך בראייה כוללת ישנן פחות נשים במשרות בכירות בממשל כיום מאשר בזמן כהונתו השנייה של ביל קלינטון. 35% אחוז, לעומת 41% בזמנו של קלינטון (ו-29% אחוז בזמן כהונתו של ג'ורג בוש הבן). מבחינת הדמוקרטים, זה נתון מאוד מאכזב, מעליב כמעט. מפלגת הקידמה, המפלגה שמשכילה לאסוף לחיקה את כל מי בארה"ב שאינו גבר לבן – שחורים, היספאנים, קהילת הלהט"ב, נשים ונוער – מעמידה קבינט לבן יותר וגברי יותר ממה שהיה לפני עשרים שנה? זה לא מסתדר בנרטיב שלהם והם היו חייבים להכניס את הנשיא שלהם לתלם.

הנרטיב הנשי

לאחר שכבשו את מוצב הגזע (race), כשהציבו את הנשיא השחור הראשון בבית הלבן, מוצב המין (gender) הוא היעד הבא של המפלגה הדמוקרטית; או במילים אחרות, הילארי 2016. זה הנרטיב העכשווי של המפלגה הדמוקרטית, הנרטיב הנשי. הדמוקרטים מוכיחים שוב, כי הם יודעים לזהות את הלכי רוח הציבור הרבה יותר טוב מהרפובליקנים. בדיוק כפי שהדמוקרטים התאחדו מאחורי אובמה ב-2008, כי זיהו שישנו אקלים פוליטי וחברתי נדיר בארה"ב, שמתאים לבחירתו של הנשיא השחור הראשון (וזנחו את הילארי קלינטון, שללא ספק הייתה המועמדת הנכונה יותר לתפקיד), הם מזהים כיום כי נשות ארה"ב נמצאות על סף רתיחה, והם מתייצבים מאחוריהן. הדמוקרטים הולכים להגשים לנשות המדינה את מה שהן כבר לא מקוות לו, אלא דורשות אותו בפה מלא: נשיאה. או במילים אחרות, הילארי 2016.

זה יהיה לא נכון להגדיר את מה שמתרחש כעת בארה"ב כמהפכה פמיניסטית. המהפכה הפמיניסטית התרחשה כבר לפני כמה עשורים, ונשות ארה"ב רואות במונח 'פמיניזם' עצמו כבר לא-פוליטיקלי-קורקט. גבר שיכריז על אישה כפמיניסטית יוכרז מיד כשוביניסט, או במינוח העכשווי, סקסיסט. נשים לא מוכנות אפילו להשתכשך יותר במימי הפמיניזם הרדודים, זה מתחת לכבודן; been there‪, done that. נשים כמו מאריסה מאייר, מנכ"לית יאהו, ושריל סנדברג, מנהלת התפעול של פייסבוק, הגדירו שיח ציבורי חדש לגמרי לגבי תפקידן של נשים בחברה האמריקנית. הן מדברות על העצמה נשית, על השלב הבא בתפקידה של האישה, ומתנסות על בשרן באקטים שוברי-ביצים, כמו חופשת לידה של שבועיים, שמאייר לקחה לאחר שילדה את בתה הראשונה.

מכינים את הקרקע

אז איך כל זה קשור למינוי של ג'נט ילן לראשות הבנק הפדראלי של ארה"ב? האפקט הראשוני של מינוי ילן יורגש בבחירות לסנאט ולקונגרס בשנה הבאה. בחירות 'אמצע-קדנציה' בארה"ב (באמצעה של כל קדנציה נשיאותית נערכות בחירות של מחצית מהסנאטורים וחברי הקונגרס), הן אינדיקציה חזקה למה שהולך להתחולל בבחירות לנשיאות שנתיים מאוחר יותר. הדמוקרטים יודעים שאי-מינויה של ילן לתפקיד ירגיז את הבוחרות הדמוקרטיות ויחזיר לשיח הציבורי את ה'מועדון הגברי' של וושינגטון. הבוחרות יתנקמו בסנאטורים ובמיוחד בסנאטוריות הדמוקרטיות בבחירות, והאפקט עוד עלול להתגלגל עד לפתחו של הבית הלבן ב-2016. הם חייבים את ילן – אישה שפרצה תקרת זכוכית נוספת ומונתה לראשות הבנק הפדראלי בפעם הראשונה בהיסטוריה. זה יספק להם את הבעירה לבחירות אמצע-קדנציה בשנה הבאה, ויתניע את המנוע רב העוצמה שנקרא הילארי רודהם קלינטון. הם למעשה הכריחו את הנשיא להכין את הקרקע.

המומנטום של קלינטון בארה"ב הוא בלתי ניתן לעצירה. הוא מזכיר את ההתרגשות שהפיץ סביבו אובמה עצמו בקמפיין הנשיאותי שלו; אבק כוכבים, ניצוצות תקווה. היא כל כך חמה עכשיו, שבהופעות משותפות שלה עם בעלה – הנשיא לשעבר, התשואות שהוא מקבל מחווירות לעומת שלה. ואף אחד בארה"ב לא מקבל יותר תשואות מביל קלינטון. קשה להאמין שיש עוד שלוש שנים עד לבחירות שבהן תתמודד הילארי. על זה שהיא תתמודד נראה שאין ספק. דמוקרטים, נשים וגברים כאחד, רוקעים ברגליהם מרוב התלהבות כשהם מדברים על 'הילארי 2016' ומשתמשים בהמון סימני קריאה. היא עצמה עוד לא אמרה שתתמודד, אך גם לא אמרה שלא. בראיון ארוך למגזין 'ניו-יורק', קלינטון אמרה שהיא לא רוצה לדבר על זה, אך למעשה לא דובר על שום דבר אחר. הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה.

זוהי הסערה השקטה שמתנהלת כרגע סביב ג'נט ילן. הסוכרייה פה בסיפור – שהרפובליקנים, גם הם נאלצים להיות בשקט. אין דבר שיותר מתאים להם מאשר לשלוף את הציפורניים ולקרוע את ילן לגזרים, סתם בשביל לעצבן את אובמה (הם כל כך מותחים את החבל איתו, שכולם, משני צידי המתרס הפוליטי, מחכים לקש שינחת כבר על גבו של אובמה ויעיף לו את הפיוז. יאללה ברק יאללה, כמה עוד תספוג)? אבל גם הם כבר עמוק בחישובי אלקטוראליים לבחירות אמצע-קדנציה והם מפוחדים לא פחות מהדמוקרטים. עכשיו הם יטרפדו מינוי היסטורי של אישה? אין סיכוי. הבוחרים שלהם לא ישכחו להם את זה. כבר ככה הם בעמדה מאוד בעייתית בעיני הציבור האמריקני עם כל הסיפור הפעוט הזה של השבתת הממשל הפדראלי והאיום הקרב ובא להפיל את ארה"ב לחור השחור של החוב הלאומי שלה, אז הם מורידים את הראש ונותנים למינוי של ילן לעבור. אבל סתם כך, מכוח האינרציה, הם מסתובבים להם בגבעת הקפיטול ולוחשים על אוזנו של כל מי שמוכן להקשיב על דאגתם העמוקה, האם לילן יש את הקשיחות לנהל, את העמוד שידרה להוביל ולקבל החלטות, האם היא לא פאסיבית מדי ועדינת דיבור בשביל תפקיד 'גברי' שכזה, כי היא הרי, אתה יודע… אישה. כנראה שהם שכחו את הפגישה הקטנה שלהם עם אישה אחרת בוועידת הקונגרס שחקרה את בנגאזי. צפו ותיהנו; השיא מגיע ב-1:25.