איך תנין הופך לארוחת ערב – זכרונותיו של מוצ'ילר

"דרום אמריקה – יומן מסע" הוא שיחזור של היומן המקורי שכתב גלעד גפן ז"ל, בו בחן את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. מאת נגה פסו

איך תנין הופך לארוחת ערב – זכרונותיו של מוצ'ילר

"דרום אמריקה – יומן מסע" הוא שיחזור של היומן המקורי שכתב גלעד גפן ז"ל, בו בחן את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. מאת נגה פסו

הספר "דרום אמריקה – יומן מסע" הוא שיחזור היומן המקורי שכתב גלעד גפן, שנפטר לפני כ-12 שנה ממחלת הסרטן. גפן בחן ביומנו את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. לזכרו

מאת נגה פסו

דרום אמריקה - יומן מסע

"בשעות הערב חדרנו עם האגם לתוך הג'ונגל במטרה לצוד תנין לארוחת ערב. הניסיונות הראשונים לא עלו יפה, ורק לאחר שירדה החשכה והיתושים החלו לאכול אותנו, התחלנו להתקרב למטרתנו. בסופו של דבר הצליח ארתורו המקומי לתפוס תנין באורך מטר וחצי. לאחר השמחה הראשונית וצרור התמונות קשרנו לו חבל לצוואר וסיבכנו אותו מעט עם הקרש מהמושב של הקאנו. את הקצה השני של החבל החזקתי אני. בשלב מסוים החליט ליפא שקשר מוט של זנב התנין יסגור את העניין. בדיעבד התברר שהתוכנית לא הייתה מוצלחת במיוחד, ושנייה לאחר סיום הקשירה, התנין השתחרר והחל לרוץ בסירה, כשהחבל עדין קשור לו לצוואר. האינסטינקטים שלנו פעלו מצוין: דטנר הגיע לחרטום הסירה תוך חצי שנייה, כשליפא לא מפגר אחריו. רוני כמעט טיפס על ארתורו, שהיה בקצה השני של הסירה. התוכנית שלי לקפוץ למים התבטלה רק מפני שעדיין החזקתי את החבל שבקצהו השני השתולל התנין. מי שהציל את המצב היה כמובן ארתורו, שבאדישות מוחלטת תפס את התנין וקשר אותו מחדש לסירה. תנין נוסף, קטן יותר, שתפסנו שוחרר מאוחר יותר. אין צורך לפרט איך הופכים תנין חי לארוחת ערב, אבל בסופו של התהליך הייתה לנו צלחת עם זנב תנין, עור של תנין ועוד כמה חתיכות של תנין שפוזרו באגם. ארוחת הערב כללה מנה ראשונה של רוטב עגבניות וכן נקניקיות, ולאחר מכן שישליק תנין שקונח בכוס קפה. קולות הלילה של הג'ונגל, בתוספת עכביש ענקי שטיפס על העץ לידנו, גרמו לנו לבדוק כמה וכמה פעמים את המיטות והכילות לפני שהעזנו להיכנס לתוכן, ואף על פי כן ישנו שנת ישרים במשך כל הלילה".

הקטע הנ"ל הוא חלק מהספר החדש "דרום אמריקה – יומן מסע", מאת גלעד גפן, המתאר את חוויותיו כמוצ'ילר (הספר ראה אור בהוצאת "אופיר ביכורים"). גפן הלך לעולמו לפני 12 שנה, כתוצאה ממחלת הסרטן, ואת הספר לזכרו פרסמו עתה הוריו, מטי ומשה גפן.

הסיפורים והתמונות שואבים את הקורא לתוך הרפתקה

הספר הוא שיחזור של היומן המקורי שכתב גפן, בסגננו הייחודי. גפן בחן ביומנו את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. בנוסף לתיאור סיפור המסע, ניכר בספר שגפן מחייך למסע, נהנה מהחיים ומאושר, בשלל תמונות ההווי שהיו נוף חייו באותה התקופה ומעטרות את הספר. הסיפורים והתמונות שואבים את הקורא לתוך הרפתקה ביבשת דרום אמריקה השמחה, ולתוך עולמו של גפן המוצ'ילר.

על קוסקו, פרו, כתב גפן: "ללא שמץ של ספק – קוסקו היא בירת המוצ'ילרים הבלתי מעורערת של כל דרום אמריקה. היינו בעיר כמעט חודש, והזמן חלף כמו חלום… העיר עצמה מרתקת מבחינה ארכיטקטונית… והיא נקודת יציאה אידיאלית לכל אותם דברים שלשמם יוצאים מוצ'ילרים לטייל: החל בטרקים מדהימים כגון אזגנטה, דרך בסיסי יציאה לטיולי ג'ונגל של פארק מאנו, וכלה בפורטו מלדונדו. ארבע חברות ראפטינג המציעות מגוון רחב של טיולי ראפטינג, טיולי סוסים ואופניים, אתרים היסטוריים מדהימים – הן מתקופת האינקה והן מתקופת הקולונאליזם הספרדי".

גלעד גפן ז"ל
גלעד גפן ז"ל. הומור מיוחד ואהבת החיים

גלעד גפן נולד ב-2.4.1971, בן בכור למטי ומשה, אח גדול לאפרת ותומר. בשנותיו הראשונות התגוררה המשפחה ברמלה. ב-1978, עם סיום לימודיו בכיתה א', עברה המשפחה להתגורר בכפר שמואל. גפן גדל והתחנך בסביבה הכפרית שאהב מאוד, שם ספג את אהבתו לארץ ישראל. הוא היה "מושבניק שורשי", כך מספרים עליו מכירו ואוהביו.

כילד, הוא הצטיין בלימודיו, ובעיקר בספורט. כנער, בתיכון, ייצג את בית הספר בתחרויות ספורט אזוריות. במקביל היה מדריך בתנועת "הנוער הציוני". עם גיוסו לצה"ל התנדב גפן לשרת בטייס. בהמשך עבר לחטיבת הצנחנים, שם שירת בפלוגת החבלה (פלחה"ן). גלעד גפן סיים בהצלחה קורס קציני חי"ר וביצע את תפקידו כמ"מ ומ"פ בחטיבת הנח"ל בדרך הטובה ביותר.

אחרי שהשתחרר משירות הקבע עבד גפן בעבודות מזדמנות כדי לחסוך כסף ולטייל בדרום אמריקה. הוא טייל בדרום אמריקה מספר חודשים, בהם נהנה עד בלי די, צילם והצטלם על רקע הנוף עוצר הנשימה, כשבעיניו ניכרת שמחת ההרפתקה.

כשחזר לארץ, התחיל ללמוד ההנדסה בטכניון בחיפה. הוא סיים בהצלחה את לימודיו. גם בטכניון היה חבר בנבחרת הספורט של המוסד הקדמאי. במקביל ללימודיו שימש קצין בטחון של הטכניון. ב-1999 נשא לאשה את חן, בחצר בית הוריו.

בכל מקום הוא מצא חברים חדשים וישנים

גלעד גפן היה אדם חברותי, ולאורך כל התקופות בחייו ובאשר הלך הוא מצא חברים חדשים וישנים, איתם נשאר בקשר קרוב. חבריו ומשפחתו מספרים על חוש ההומור המיוחד שלו ועל אהבת החיים.

למרות חודשים של סבל לצד אופטימיות, וחרף כל המאמצים לנצח את הסרטן, גלעד גפן נפטר ב-19.12.2000. הוא הוכר כחלל צה"ל והותיר אחריו את אשתו ומשפחתו אוהבים ומתגעגעים, שהחליטו להוציא לזכרו את הספר.

הספר "דרום אמריקה – יומן מסע" הוא שיחזור היומן המקורי שכתב גלעד גפן, שנפטר לפני כ-12 שנה ממחלת הסרטן. גפן בחן ביומנו את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. לזכרו

מאת נגה פסו

דרום אמריקה - יומן מסע

"בשעות הערב חדרנו עם האגם לתוך הג'ונגל במטרה לצוד תנין לארוחת ערב. הניסיונות הראשונים לא עלו יפה, ורק לאחר שירדה החשכה והיתושים החלו לאכול אותנו, התחלנו להתקרב למטרתנו. בסופו של דבר הצליח ארתורו המקומי לתפוס תנין באורך מטר וחצי. לאחר השמחה הראשונית וצרור התמונות קשרנו לו חבל לצוואר וסיבכנו אותו מעט עם הקרש מהמושב של הקאנו. את הקצה השני של החבל החזקתי אני. בשלב מסוים החליט ליפא שקשר מוט של זנב התנין יסגור את העניין. בדיעבד התברר שהתוכנית לא הייתה מוצלחת במיוחד, ושנייה לאחר סיום הקשירה, התנין השתחרר והחל לרוץ בסירה, כשהחבל עדין קשור לו לצוואר. האינסטינקטים שלנו פעלו מצוין: דטנר הגיע לחרטום הסירה תוך חצי שנייה, כשליפא לא מפגר אחריו. רוני כמעט טיפס על ארתורו, שהיה בקצה השני של הסירה. התוכנית שלי לקפוץ למים התבטלה רק מפני שעדיין החזקתי את החבל שבקצהו השני השתולל התנין. מי שהציל את המצב היה כמובן ארתורו, שבאדישות מוחלטת תפס את התנין וקשר אותו מחדש לסירה. תנין נוסף, קטן יותר, שתפסנו שוחרר מאוחר יותר. אין צורך לפרט איך הופכים תנין חי לארוחת ערב, אבל בסופו של התהליך הייתה לנו צלחת עם זנב תנין, עור של תנין ועוד כמה חתיכות של תנין שפוזרו באגם. ארוחת הערב כללה מנה ראשונה של רוטב עגבניות וכן נקניקיות, ולאחר מכן שישליק תנין שקונח בכוס קפה. קולות הלילה של הג'ונגל, בתוספת עכביש ענקי שטיפס על העץ לידנו, גרמו לנו לבדוק כמה וכמה פעמים את המיטות והכילות לפני שהעזנו להיכנס לתוכן, ואף על פי כן ישנו שנת ישרים במשך כל הלילה".

הקטע הנ"ל הוא חלק מהספר החדש "דרום אמריקה – יומן מסע", מאת גלעד גפן, המתאר את חוויותיו כמוצ'ילר (הספר ראה אור בהוצאת "אופיר ביכורים"). גפן הלך לעולמו לפני 12 שנה, כתוצאה ממחלת הסרטן, ואת הספר לזכרו פרסמו עתה הוריו, מטי ומשה גפן.

הסיפורים והתמונות שואבים את הקורא לתוך הרפתקה

הספר הוא שיחזור של היומן המקורי שכתב גפן, בסגננו הייחודי. גפן בחן ביומנו את ההווי של ישראלים בטיול הגדול שאחרי הצבא. בנוסף לתיאור סיפור המסע, ניכר בספר שגפן מחייך למסע, נהנה מהחיים ומאושר, בשלל תמונות ההווי שהיו נוף חייו באותה התקופה ומעטרות את הספר. הסיפורים והתמונות שואבים את הקורא לתוך הרפתקה ביבשת דרום אמריקה השמחה, ולתוך עולמו של גפן המוצ'ילר.

על קוסקו, פרו, כתב גפן: "ללא שמץ של ספק – קוסקו היא בירת המוצ'ילרים הבלתי מעורערת של כל דרום אמריקה. היינו בעיר כמעט חודש, והזמן חלף כמו חלום… העיר עצמה מרתקת מבחינה ארכיטקטונית… והיא נקודת יציאה אידיאלית לכל אותם דברים שלשמם יוצאים מוצ'ילרים לטייל: החל בטרקים מדהימים כגון אזגנטה, דרך בסיסי יציאה לטיולי ג'ונגל של פארק מאנו, וכלה בפורטו מלדונדו. ארבע חברות ראפטינג המציעות מגוון רחב של טיולי ראפטינג, טיולי סוסים ואופניים, אתרים היסטוריים מדהימים – הן מתקופת האינקה והן מתקופת הקולונאליזם הספרדי".

גלעד גפן ז"ל
גלעד גפן ז"ל. הומור מיוחד ואהבת החיים

גלעד גפן נולד ב-2.4.1971, בן בכור למטי ומשה, אח גדול לאפרת ותומר. בשנותיו הראשונות התגוררה המשפחה ברמלה. ב-1978, עם סיום לימודיו בכיתה א', עברה המשפחה להתגורר בכפר שמואל. גפן גדל והתחנך בסביבה הכפרית שאהב מאוד, שם ספג את אהבתו לארץ ישראל. הוא היה "מושבניק שורשי", כך מספרים עליו מכירו ואוהביו.

כילד, הוא הצטיין בלימודיו, ובעיקר בספורט. כנער, בתיכון, ייצג את בית הספר בתחרויות ספורט אזוריות. במקביל היה מדריך בתנועת "הנוער הציוני". עם גיוסו לצה"ל התנדב גפן לשרת בטייס. בהמשך עבר לחטיבת הצנחנים, שם שירת בפלוגת החבלה (פלחה"ן). גלעד גפן סיים בהצלחה קורס קציני חי"ר וביצע את תפקידו כמ"מ ומ"פ בחטיבת הנח"ל בדרך הטובה ביותר.

אחרי שהשתחרר משירות הקבע עבד גפן בעבודות מזדמנות כדי לחסוך כסף ולטייל בדרום אמריקה. הוא טייל בדרום אמריקה מספר חודשים, בהם נהנה עד בלי די, צילם והצטלם על רקע הנוף עוצר הנשימה, כשבעיניו ניכרת שמחת ההרפתקה.

כשחזר לארץ, התחיל ללמוד ההנדסה בטכניון בחיפה. הוא סיים בהצלחה את לימודיו. גם בטכניון היה חבר בנבחרת הספורט של המוסד הקדמאי. במקביל ללימודיו שימש קצין בטחון של הטכניון. ב-1999 נשא לאשה את חן, בחצר בית הוריו.

בכל מקום הוא מצא חברים חדשים וישנים

גלעד גפן היה אדם חברותי, ולאורך כל התקופות בחייו ובאשר הלך הוא מצא חברים חדשים וישנים, איתם נשאר בקשר קרוב. חבריו ומשפחתו מספרים על חוש ההומור המיוחד שלו ועל אהבת החיים.

למרות חודשים של סבל לצד אופטימיות, וחרף כל המאמצים לנצח את הסרטן, גלעד גפן נפטר ב-19.12.2000. הוא הוכר כחלל צה"ל והותיר אחריו את אשתו ומשפחתו אוהבים ומתגעגעים, שהחליטו להוציא לזכרו את הספר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן