אזרחי שוויץ יצביעו ב-24 בנובמבר על אחת היוזמות היותר מהפכניות שהוצעו לאחרונה: היוזמה שנקראת גם "יוזמת 1:12”, המציעה כי שכר הבכירים השנתי בחברה יוגבל ללא יותר מפי 12 משכרו של השכיר בעל ההכנסה הנמוכה ביותר. יוזם ההצעה הוא דויד רות', מנהיג צעירי המפלגה הסוציאליסטית שבשוויץ. על פי אתר ביזנס אינסיידר, הסיבה להעלאת היוזמה טמונה בשוויץ עצמה – מדינה הידועה במערכת הבנקאות הפרטית שלה, וברמות השכר הגבוהות הנהוגות בה.

היוזמה הרדיקלית מזעזעת את הארץ השלווה, ונוטעת פחד אצל מנכ"לים ובכירים רבים במערכת העסקית. יש להם שתי סיבות טובות לכך: אחת מהן נובעת מאופייה הדמוקרטי של שוויץ, ואילו השנייה קשורה ליוזמה שהעלה איש עסקים שוויצרי שאומצה לא מכבר, ונהפכה לחוק מחייב.

בשוויץ לכל אזרח קיימת הזכות להעלות יוזמה שתעמוד בפני משאל עם. אם היוזמה מקבלת את הרוב הדרוש, היא הופכת לחוק מחייב לכל דבר ועניין. היוזמה הראשונה הוגשה בשנת 1893, אשר קראה לאסור על יהודים לשחוט בהמות למאכל – מבלי להמם אותם קודם. מאז אותה יוזמה, שהתקבלה כמובן, הועלו יוזמות רבות אחרות.

אפשר לכנות את השיטה הדמוקרטית בשוויץ של העלאת יוזמות על ידי אזרחים פרטיים כ"זכות ההמונים". הרעיון של השיטה הוא פשוט ביותר – אם 100,000 איש חותמים על יוזמה, היא מובאת להצבעה במשאל עם. אם ליוזמה יש רוב במשאל העם, היא נהפכת לחוק. במקרה של יוזמת "1:12”, אם תקבל את הרוב הדרוש ותהפוך לחוק, שכר המנכ”לים והבכירים יוגבל.

סיבה שנייה לדאגה, קשורה ליוזמה שנהפכה לחוק במרץ השנה. את היוזמה העלה תומס מינדר, איש עסקים שוויצרי. הטריגר להעלאת היוזמה טמון בקשר עסקי עם חברת התעופה השוויצרית סוויס-אייר.

הסיפור שפורסם באתר Swissinfo, מספר כי חברת התעופה, שהייתה בדרכה לפשיטת רגל, ביקשה לבטל חוזה בשווי של 540,000 דולר שכרתה עם מינדר, שכתוצאה מהביטול היה בעצמו בדרכו לפשיטת רגל. העובדה כי חברת התעופה ביטלה חוזה לא הרתיחה את מינדר, כמו העובדה שמנכ"ל סוויס-אייר הרוויח משכורת עתק, בזמן שחברת התעופה צללה אל תהומות הנשייה.

מינדר החליט להגיש יוזמה, לפיה יוגבל שכר בכירים בחברות הרשומות בשוק המניות של שוויץ. לאחר שהשיג את 100,000 חתימות, יוזמת "החתול השמן", כפי שכונתה על ידי התקשורת השוויצרית, הוגשה למשאל עם ולבסוף נהפכה לחוק מחייב, כאשר במרץ השנה השיגה 68% מהקולות במשאל.

היוזמה של מינדר שלחה מסר ברור לחברות רבות, לפיו שכר בכירים חייב להיות שקוף לציבור ונתון לביקורת, במידה שהוא מופרז מדי. אין ספק כי יוזמת "החתול השמן" מעוררת דאגה אצל מנכ"לים רבים במדינה, בעיקר לנוכח יוזמת “1:12”.

ראשי החברות אינם נחים על שמרם

על פי רדיו שוויץ העולמי, חברות שוויצריות כמו נסטלה ונובורטיס ביקשו במכתב שנשלח לעובדים להצביע נגד היוזמה, בתואנה כי שוויץ תהפוך למקום פחות נוח להשקעות.

ישנן גם חברות שכבר שוקלות לעזוב את שוויץ בעקבות מבול היוזמות: “אני לא מאמין ששוויץ תפגע באופן חמור בכלכלה שלה", אמר השנה איוון גלסנברג, מנכ"ל גלנקור – אקסטרטה, חברת כריה וסחורות שוויצרית, תוך שהוא רומז על כך שהחברה עתידה להעתיק את עסקיה מחוץ לשוויץ.

המוטיבציה של ראשי הסקטור העסקי ברורה. אתר רדיו שוויץ מביא את הדוגמה של מנכ"ל חברת התרופות נובורטיס, המרוויח כ-16 מיליון דולר בשנה, יותר מ-186,000 שקל ליום, פי 266 יותר מהעובד בעל השכר הנמוך ביותר.

קשה לדמיין את מנכ"ל נוברטיס מעלה את שכרו של העובד על ההכנסה הנמוכה ביותר ליותר ממיליון דולר בשנה. החלטה כזאת ללא ספק תביא לקריסה פיננסית של חברת התרופות. כמובן שקשה להיפרד משכר של 16 מיליון דולר לשנה. מצד אחר, מה אפשר לעשות עם 186,000 שקל ביום, שאי אפשר לעשות עם 1,860 שקל, שכר שמנכ”ל נובורטיס יכול להרוויח באותו פרק זמן?

"יוזמת "1:12 מעוררת חשש לא רק בחברות פיננסיות ועסקיות. היא מעלה שאלות רבות בנוגע לאופי ההשתכרות העתידי בתחומים אחרים לגמרי, במידה שהיוזמה תעבור.

מסתבר שהיוזמה עלולה לפגוע גם בספורטאים, כמו כדורגלנים ושחקני הוקי, כך לפי המכון הכלכלי השוויצרי, הפועל מתוך המוסד הטכנולוגי הפדראלי שבציריך: "באופן טבעי קיימים פערים בשכר בתוך מועדוני ספורט. ברור כי אותם ספורטאים יושפעו מהיוזמה", אמר מיכאל סיגנטאלר, מומחה לשוק עבודה מהמכון הכלכלי השוויצרי, לאתר Swissinfo.

יוזמת ישראל

לפני שנתיים יצאו לרחובות ישראל המוני בני אדם בדרישה לצדק חברתי. אילו הייתה בישראל "זכות ההמונים" לאזרחים, המאפשרת לתושבי המדינה להעלות בין היתר יוזמות חברתיות, היה קל הרבה יותר לרתום את אותם מאות אלפים שיצאו לרחובות ולהגביל את שכר הדירה בארץ ובתל אביב בפרט, את שכר הבכירים, חיוב קבלנים להקצות חלק מהבניה לצורך דיור בר השגה וכדומה.

במקום להצביע רק במשאלי עם, שנבחרי הציבור קובעים לציבור, העם יוכל להצביע במשאלי עם שהוא קובע לעצמו. באופן זה, אזרחי ישראל יוכלו להשפיע לא רק פעם בארבע שנים, אלא לאורך כל הקדנציה של הממשלה – ולכל אורך חייהם.