"ההוביט: מפלתו של סמאוג": לא יודעים לגמור בזמן

הפרק השני של הטרילוגיה עשיר באפקטים מרעננים ובסצנות פעולה מצוינות, אבל נמתח ללא צורך

Print Friendly

[rating=3]

"ההוביט: מפלתו של סמאוג" מחזיר את מעריצי הפנטזיה של ג'ון רונלד רעואל טולקין אל הארץ התיכונה, בפרק השני של הטרילוגיה – פרי יצירתו של הבמאי, פיטר ג'קסון ("שר הטבעות"). הסרט מבדר ועשיר באפקטים ויזואליים מרעננים, אם כי העלילה קצת פחות מורכבת מהפרק הראשון. גם סרט זה ארוך מהנדרש, ובהחלט ניתן לראות שהטוסיק נרדם אחרי שעתיים וארבעים דקות. קשה להבין מדוע ג'קסון לא חתך שלושים דקות שבהן הדמויות מסתובבות בחוסר מעש, אבל כנראה שצריך להצדיק כלכלית את פיצול הספר הדק לשלושה סרטים.

עדיף בתלת מימד. "ההוביט: מפלתו של סמאוג"

הסיפור נפתח עם הגמדים, כשבילבו (מרטין פרידמן, "שרלוק הולמס") וגנדלף (איאן מק'קלן, "אקס מן"), מתקרבים ליעד הסופי שלהם בהר הבודד (הר ארבור). המטרה שלהם, לכל מי שפספס את הפרק הראשון, לכבוש מחדש את אוצר ממלכת הגמדים מסמאוג הדרקון (בנדיקט קאמברבטץ', "שרלוק הולמס", "הרשות החמישית"). מתעוררים סיבוכים כשגנדלף נאלץ לעזוב את הקבוצה כדי להתמודד עם איום חדש: כוח רשע, המכונה "מעלה האוב", צובר כוח ומגייס צבא של אורקים אכזריים. על בילבו והגמדים יש לחצות את יער האופל (מירקווד) הנשלט על ידי בני הלילית (אלפים). שם הם נתקלים בפנים מוכרות מטרילוגיית "שר הטבעות", בן הלילית הנחשק, לגולס (אורלנדו בלום, "שלושת המוסקטרים"), שהוא בנו של מלך בני הליליות. הקבוצה בורחת ממעוז הליליות, אבל לא בלי להותיר חותם.

טוריאל (אוונג'לין לילי, "אבודים"), מפקדת המשמר של בני הליליות, מתאהבת בגמד היפיוף, קילי (איידן טרנר, "בני הנפילים: עיר של עצמות"). הקבוצה עושה את דרכה לעיר האגם (לייק-ווד), שם הם נפגשים במשיט האסדה, בארד (לוק אוונס, "מהיר ועצבני 6"), החושש כי הם יגרמו לקץ העולם אם הם יתעמתו עם הדרקון.

ב"מפלתו של סמאוג" (שדרך אגב, בתרגום מדויק יותר היה צריך לתרגם ל"השממה של סמאוג"), יש מספר סצנות פעולה מצוינות. יש גם מספר גדול של אתרים בהם נלחמים הגיבורים. השיא מתרחש בתוך הר ארבור בעת הקרב מול סמאוג הדרקון – ורק סצנה זו שווה את מחיר הכרטיס בתלת מימד. הסרט נראה ונשמע נהדר ב-IMAX, ויש לו גם גרסה ב-HFR (קצב פריימים גבוה יותר).

אבל עם כל הכנות, הסרט מעמיס מאוד על עיניי הצופים – מרוב פרטים ותנועה. יתכן ולא לכל הקהל בישראל יש גישה לאולמות עם תלת מימד, גם הכרטיס לתלת מימד אינו זול, אך כשהצופים חשים שהדרקון נושם בעורפיהם, או שומעים את משק כנפיו מעל ראשיהם – זה שווה את המאמץ.

סרט שנועד לענג את הקהל, בעיקר את המעריצים

בשלב הזה של העלילה, הקהל כבר די מכיר את הדמויות. לראות את לגולאס משפד אורקים בביטחון עצמי ובזריזות ידיים, מעלה חיוך בקרב האוהדים המושבעים. אוונג'לין לילי ואיידן טרנר מאוד משכנעים ברומנטיקה בין זנים ממוצאים שונים. חבל שלא הושקע קצת יותר זמן בסצנות החיזור, וקצת פחות בהתהלכות חסרת מעש בלב יערות. אבל המילוי חסר התועלת הזה הוא משהו שעל הצופים להתרגל אליו כשמותחים ספר עם מעט עמודים לשלושה סרטים בני שלוש שעות כל אחד.

"מפלתו של סמאוג" הוא בעצם סרט שנוצר כדי לענג את הקהל. אין ספק כי הוא ישבור קופות, וזאת ללא שום קשר לאיכות הביקורות שיכתבו עליו. המחמאה הכי טובה שניתן להגיד, שהוא אינו יורד באיכות הקולנועית מהפרק הראשון בטרילוגיה. הוא נראה ונשמע נהדר במערכת קולנועית טובה. יחד עם זאת, לצופים שאינם חובבי פנטזיות מתקופת ימי הביניים או קרבות מחשב עם דרקונים יורקי אש – מומלץ להימנע.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.